לי דווקא יש מה לספר...
אומנם סיימתי ביה"ס לפני בדיוק שנתיים אבל אני בכול זאת נמצאת בבתי ספר
בכול מקרה הסיפור הוא כזה,היום סיימה הכיתה ז' של הליקויי למידה שהייתי בה בימי ראשון ושני(כול עוד לא תקעו אותי עוד קצת באגף,כאילו אני לא מספיק תקועה שם...)מפברואר כשעברתי מהביה"ס למופרעים בנצרת עילית, למעשה זאת הייתה הכיתה הראשונה שהייתי בה בעפולה ובעצם אפשר להגיד שזאת הכיתה הראשונה שנאלצתי לנסות להתנהג בטבעיות עם הילדים למרות הטראומות בעקבות המעבר(והסיבות שהובילו אליו,יותר מבחינת ההנהלה מאשר הילדים,אם כי גם מהם חטפתי הרבה יותר ממה שיכולתי רגשית להתמודד איתו),לקח זמן לעכל ולהשתלב אבל הצלחתי לא רע,אפילו באתי איתם לטיול שנתי... בשבוע שעבר הייתה להם מסיבת שורשים,בקצרה (כדי לא לסטות מהנושא המרכזי שתיכננתי לכתוב) עזרתי להם בעבודות שורשים-אתם יודעים עזרתי להם לכתוב טיוטות(ויש להם כאמור קושי רציני בגלל שהם ליקויי למידה),להקליד במחשב(למעשה אני הקלדתי חלק גדול במקומם)כי הם לא ממש יודעים/מבינים/יכולים(אין להם בבית) להשתמש במחשב וכו'...הייתה ילדה אחת שעזרתי לה יותר מלאחרים,יום שני שעבר שמתי למחנכת בתא חלק מהעבודה ומיהרתי לאגף וביום שלישי בערב אותה ילדה באה אפילו לאגף כדי שנעבוד קצת יחד על כמה דברים שהיו חסרים לה באופן דחוף(המסיבה עם תצוגת העבודות נעשתה ברביעי למחרת)ונשארתי איתה בעפולה שעתיים וחצי אחרי שעות העבודה שלי,ישבתי עד אחת וחצי הלילה(התחלתי רק בעשר כי לפני זה לא הייתי בכלל בבית)וסיימתי לה את העבודה כשמקביל אני עובדת על עריכת הכתבות לשני העיתונים(כשאחד היה לחוץ במיוחד-הוא חייב לרדת לדפוס יום אחרי וגם זה אחרי עיכוב ומשיכת זמן מיותרת וקריטית מבחינתי,אם כי מדובר בסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בי כול כך),עשיתי לה אילן יוחסין וזה ממש עסק מציק להתחיל לשחק עם הצורות האוטומטיות והצבעים בורד כשיש איזה 30 בני משפחה...בשורה התחתונה כמובן שעשיתי ובאמת הרגשתי טוב שאני יכולה לעזור, למחרת אפילו שאני אמורה להיות בבתי ספר אחרים הגעתי במיוחד מוקדם לבית ספר ושמתי למחנכת בתא את מה שעשיתי בלילה והלכתי לכיוון הבית ספר הראשון לאותו היום,התכנון שלי היה לשרוף זמן של שעתיים לפני המסיבה כי הנחתי שעד שאני אחזור באוטובוס הביתה(אחרי שאני מסיימת את יום השירות) לא יהיה לי זמן לנשום וליסוע הביתה זה עוד לפחות 35 דקות נסיעה,אלא שבאמצע היום אני מקבלת טלפון מהמחנכת של הכיתה-מסתבר שאיכשהו הגיעו לתא שלה מים(לא ידוע ממי) וכול הדפים נרטבו,היא סיפרה לי שהילדה לא מפסיקה לבכות והבנתי בדיוק כמה זה כואב בעיקר כשהתערוכה באותו היום בערב ואין אפשרות לשחזר מהסיבה שהקבצים שמורים רק במחשב בבית שלי,היא לא אמרה לי לחזור הביתה ולהדפיס שוב אבל כן עשיתי את זה- הגעתי הביתה בסביבות ארבע הדפסתי הכול מהר ומיד יצאתי לכיוון תחנת האוטובוס(אמא שלי נתנה לי טרמפ כדי לחסוך לי כסף למונית או אוטובוס פנימי,חור נשאר חור...),לא הספקתי להתארגן בכלל(אבל זה בסדר,לא בניתי שאני אספק בתכנון המקורי שהייתי אמורה להישאר בעפולה ובמילא אני לא אוהבת להתגנדר מידיי,בטח לא לאירועים שלא שייכים אליי אישית,למרות שגם בהם אני לא משקיעה-לא נוח לי בבגדים חגיגיים ואין מצב שאני אוציא הרבה כסף על קניית כאלה,אם בכלל אני אקנה כאלה והם כאמור לא הטעם שלי...),הגעתי לבית ספר והתקשרתי מהר למחנכת לשאול איפה נמצאת העבודה של אותה הילדה כדי שאני אוכל להוסיף את הדפים ולשים אותה בתערוכה,עבדתי חצי שעה על הדבקת וסידור העבודה והספקתי לגרום לה להיות בזמן בתערוכה. הילדה לא ממש טרחה להודות לי(בקושי שלום היא אמרה לי),המחנכת לעומת זאת כן סיפרה לכול מי שהיה באיזור כה אני מקסימה... היום חילקו תעודות לילדים ובאתי במיוחד כדי להיות איתם בפרידה, הכנתי כמו שאמרתי כבר ברכות(לא הכי רציניות אבל כן השקעתי בעיצוב) וקניתי גם סוכריות ארוכות גדולות כולל למחנכת,קידטתי בהרבה מדבקות ובאמת שהשתדלתי,אבל מה אני אגיד לכם?לא בטוח ששווה להשקיע...אם חשבתי שהפרידה מהביה"ס ההוא הייתה קרה ועצובה פה היה לגמרי הזוי, המחנכת התנצלה שהיא לא חשבה ולא הספיקה לכתוב לי/לארגן את הכיתה לכתוב לי, הילדים האלה משונים במילא אבל היום הם בכלל גרמו לי להרמת גבה רצינית-חלק לא פתחו בכלל את הברכות ופשוט יצאו החוצה מהכיתה הביתה והשאירו בכיתה את התעודות והעבודה לחופש,הילדה ההיא שעזרתי לה התעצבנה על משהו בתעודה והעיפה את הברכה מבלי בכלל לפתוח אותה ואני בכלל לא קשורה לתעודה שלה,מה היא מעיפה דברים?...בסוף נכנסתי שנייה לחדר מורים וראיתי שהכינו לצוות מלא ברכות כולל לחיילים שבאו לביה"ס רק בסוף מאי ולי לא הכינו כלום,המנהל לחץ לי את היד וחייך והיה נחמד פשוט לסיים... בדרך כלל דברים כאלה מאוד כואבים לי(רע לי עם פרידות ולצערי ולשמחתי נולדתי עם רגישות גבוהה מידיי לכול פרט),אני יכולה ימים שלמים להתבשל ולתהות האם שווה לי להמשיך להשקיע עם כמה שאני מאוד נהנית לתת מעצמי ועושה לי טוב לשמח אחרים יש עדיין צד שכן מצפה לסוג של תמורה או לפחות ברכה מטופשת שכתוב בה רק "חופשה נעימה",אתם יודעים סתם כדי לא להרגיש אוויר...אבל היום ואולי זה שינוי לטובה אצלי לא לקחתי את העניין קשה מידיי,הלכתי לבית ספר שהייתי צריכה להיות בו אחרי ה11,בצהריים לאגף(בלית ברירה,אם כי היה בסדר היום)ומ16:00 עד 19:30 עזרתי לילדה ללמוד לבגרות בלשון ורק עכשיו חזרתי הביתה, הרגשתי צורך לשתף אתכם במה שקרה בגלל שזה המקום היחיד שאני בטוחה באנשים בו
מקווה שהחופש התחיל אצלכם טוב(מי שהתחיל אותו..),ספרו חוויות כמו ששי אמרה ובעיקר אל תשכחו שבאמת לא תמיד צריך להשקיע במשהו עבור אנשים...
