טוב הרבה זמן רציתי לכתוב
בין 1967 ל 1982 פינק פלוייד היו סוג של זיקית (עוד חיה לחוות החיות של ווטארס), כשכל העולם היה פסיכדלי, גם הם היו כאלה, בניגוד לתקופות אחרות לדעתי בתקופה היה הייתה כנות אמתית ביצרה שלהם, סיד בארט בניגוד לווטארס וגילמור הלך עם האמונה והאומנות שלו עד הסוף והחברה נגררו קצת אחריו. מיד כשסיד עזב, חברי הלהקה היו בחיפוש אחר הקו המוסיקאלי הבא, חיפוש שיותר משהו אומנתי הוא מסחרי, קצת מוזר לחשוב על זה היום,אבל בסוף שנות השישים ככול, שהיית יותר מוזר היית יותר מסחרי, הם שינו קו מידיי אלבום, פעם יותר פסיכדלי ופעם יותר art rock פעם עם קונספט ופעם בלי וכו', ב 1972 הם סוף סוף הבינו מה הולך, אלבומי קונספט עם קטעים ארוכים ומילים חתרניות ווטרס התחיל לעבוד על ה dark side יחד עם גילמור וכל השאר. ההצלחה המסחרית הענקית של ה dark side הובילו את חברי הלהקה לאלבום "סטייל פרוג" נוסף, whish you were here שוב, שירים ארוכים, קטעים אינסטרומנטליים ומילים חתרניות, אבל בלי החדשנות המוסיקאלית האמיתית של להקות כמו ג'נסיס או ELP ובלי המיומנות המדהימה של קינג קרימזון, yes או ג'אנטל ג'יאנט (או דיפ פרפל לצורך העניין), היחוד של פינק פלוייד בתקופת הפרוג הקצרה שלה היה ביכולת שלה לדחוס המון דברים יחד באופן שלא יעצבן את האוזן. בסוף שנות השיבעים צעירים עצבניים התחילו לבעוט בשירים הארוכים והטרחניים משהו של להקות הפרוג הגדולות (שנקראו מאז דינוזאורים) להקות ענק כמו ELP איבדו בבת אחת את כל קהל המעריצים שלהם, ג'נסיס עברו בהדרגה לזנות (אה... סליחה פופ ממוסחר) ג'אנטל ג'אינט התפרקו, yes ,קינג קרימזון וקאמל, נכנסו לתרדמת ארוכה, והפאנק החל לבעוט בכל מה שזז (כן, גם בפינק פלוייד), היחידם שהבחינו בשינוי היו חברי הפינק פלוייד (או שמא היו אלו רואי החשבון שלהם?) וכבר ב animales אפשר לראות את השינוי, די עם שירים של 15 ד', אין יותר ספייס רוק ואין שום כוונה ליצור משהו חדשני או להקליט באופן קצת שונה, זה צריך להיות עצבני חזק ובוטה (בעיקר בוטה), נכון זה לא פאנק, אבל זה הכי קרוב שהם יכלו להגיע בלי לעצבן את מי שקנה את האלבומים הקודמים. האלבום הבא שלהם "יצירת המופת הגדולה של ווטארס" היא כבר ויתור מוחלט על הפרוג והניונות של שנות השבעים, לא צריך לחפש רמזים במילים הכל מוגש לך לא בכפית אלא באינפוזיה לוריד, מאוד עצבני מאוד בוטה ובעיקר בשירים לא מסובכים ומאוד רועשים, שילוב מושלם של פאנק עם רוק כבד תוך איזכורים לעבר מתקדם קודם (אסור לפגוע במערצים הישנים, גם הם משלמים על תקליטים). כמו ש whish היה ניסיון לשחזר את ההצלחה של ה dark side גם ה fainal cut היה ניסיון (כושל) לשחזר את מה שעבד בחומה, אותו סוג של שירים, אותה בוטות ואותה רעשנות, הפעם כנראה השימוש באותו תרגיל כבר לא עבד והכישלון המסחרי היחסי היה אבן הפינה בארונה של להקות הפרוג האחרונה ששרדה. האלבומים שיצאו אח"כ תחת השם פינק פלוייד הושפעו מאוד מהסגנון הקליל יותר של שנות השמונים אך גם הם לא הגיעו להצלחה כל שהיא, כנראה שקלהת פופ של ממש אין להם מה למכור. אז מה הסגנון של פינק פלויד?, לי נראה שהסגנון שלהם היה בהתחלה ניסיוני פסיכדלי ועם השנים הוא הפך לסיגנון כלכלי.
