../images/Emo95.gif
יש משהו די מלחיץ בזה שילדים קטנים יכירו שירים.. כאלה. אני חושבת שלילדים קטנים עדיף להשמיע את שירי טיף וטף ולא שירים של אביתר. או כל אמן רציני אחר. זה די מפחיד, לא הייתי רוצה שילד מתחת לגיל 10-11 ישמע את "מנגינה יקרה" או את "ארבעתנו". למה הוא צריך, בגיל כזה, להחשף לדברים כאלה? הרי זה גיל מאוד תמים, למה הוא צריך לדעת שקיימים דברים שהוא עוד לא נחשף אליהם, ולא צריך להחשף אליהם בגיל כזה? אני לא יודעת מה אתכם אבל אני עד כיתה גיל די מאוחר לא ידעתי על קיומו של הדכאון
טוב, זה לא מדויק- ידעתי שקיים דבר כזה, אבל לא ידעתי בדיוק מה זה (אולי רק בכלליות). אז למה ילד בן 10 צריך להחשף לזה? נכון, השירים של אביתר הם לא "אני בדכאון רע לי כל החיים" וכאלה, אבל אפשר להבין מהשירים דברים על הצד הפחות שמח של החיים. וזה לא טוב לילד קטן. אני אישית שמחה שלא גדלתי על שירים בסגנון הזה. לא הייתי רוצה להחשף לשיר כמו "תתחנני אלי", לדוגמא, בגיל כה צעיר. האמת שהתחלתי לשמוע את אביתר בדיוק בגיל הנכון, בשבילי, לדעתי. ואולי זה היה מאוד הגיוני להתחיל לשמוע אותו דווקא אז, בהתחשב בתקופה... בסה"כ זה מאוד תלוי בשיר עצמו יש שירים של אביתר שאולי כן הייתי משמיעה לילדים שלי בגיל צעיר. את השירים ה"כבדים" יותר (לא יודעת איך להגדיר את זה, אבל אני חושבת שהכוונה ברורה..) לא הייתי משמיעה לילד קטן. כמובן שגם לגבי הגיל, זה תלוי מאוד בבגרות של הילד. יש ילדים בני 12 שעדיף לא להשמיע להם שירים כאלה, ויש ילדים בני 12 שהם מאוד בוגרים לגילם, ואז הם לא באמת יחשפו למשהו חדש... אז זו לא בעיה להשמיע להם שיר כזה- והם גם יקבלו את השיר בבגרות. לגבי השאלה על דודו אהרון, סביר להניח שזה בעיקר יצחיק אותי.
אבא שלי תמיד צוחק עלי שאביתר לא יכול למלא קיסריה
, זה לא אותו הדבר, אבל כוונתי היא- שהגיוני שזה דווקא ישעשע אותי (ולא אנסה לשנות את העובדה הזו).