נחשי מי הרג אותך? (פאנפיק)

נחשי מי הרג אותך? (פאנפיק)

נחשי מי הרג אותך? / לילי רייט

פאנדום: משחקי הרעב (דא
)
שיפ: מארס/קלייר (OFC/OMC), אזכורים לגייל/קטניס.
תקופת זמן: משחקי הרעב ה-97 - AU בו קטניס היא המנצחת היחידה, והמשחקים ממשיכים להתנהל שנים קדימה.
ז'אנר: רומאנס, אנגסט, פלאף.
PG-13 חזק. 10,912 מילים.

ספוילרים: עד לספר השלישי, ול- District 2


מוקדש באהבה ענקית לשיר, שמארס בעצם שלה ובלעדיה שום דבר לא היה קורה.
שיר, אני אוהבת אותך נורא, את אוסום. אני מקווה שתהאבי את הפיק (כמעט) כמו שאני אוהבת אותך


בבקשה-בבקשה-בבקשה תקראו בבלוג. יש המון כתב נטוי, והטקסט לא אותו הדבר בלעדיו.

אני אעלה גם בקובץ עוד שנייה, אז גם לקרוא בקובץ זה אדיר


לינק לפיק: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2357956
 

ellendili

New member
יאאאא


מהמם.
אמ...|ספילר| למטה?













האמת שהייתי בטוחה שקלייר תמות בשטפון או משהו...אני קצת שמחה שהיא לא... למרות שזה טיפה פלאפי מדי

אבל איזה יופי! לא יכולתי להפסיק לקרוא. מעולה ממש
.
 

ellendili

New member
כן אבל בסוף בסוף...


אהבתי מאוד!
נוברת בבלוג שלך עכשיו
 

ellendili

New member
ונזכרתי!

האווירה קצת הזכירה לי דוסון קריק... נראה לי קחי את זה כמחמאה או משהו...
 

Sexy Darren

New member
הומייגאד זה מדהים


כתיבה מושלמת, אהבתי איך הכנסת את העלילה של קטניס בין לבין :) קלייר מקסימה


וגם התיאורים שלהם בתור קרייריסטים, שהם צופים במשחקי הרעב ולומדים לחימה באקדמיה, זה נשמע כל כך תמים ונורמלי כשכתבת את זה ככה, מה שנראה מהצד מזעזע. אני מעריצה אותך, רק שתדעי.

וסתם לדעת, יש המשך? הייתי בטוחה שיהיו עוד פרקים, ואז קלייר תיבחר או משהו כזה ומארס יהיה המדריך שלה, זה יהיה מדהים
 
תודה!


אמג, תודה רבה. זה ממש מגניב לשמוע, זו הייתה הכוונה


הממ, בנוגע לקלייר במשחקים... אני לא חושבת שהוא ירצה להכניס את קלייר לזירה כשבסיוטים שלו היא עלולה למות. גם רואים שהמחשבה שהיא לא תצא בחיים נתפסת מבחינתו כבלתי נסלחת (כשהוא לא רוצה שהיא תתנדב איתו בתחילת הטקסט).
אני חושבת שהוא צריך אותה יותר מדי כדי לישון בלילה אחרי הזירה


לא כתבתי המשך אבל אני לא שוללת כתיבה נוספת בוורס הזה, בהנחה שיהיה לי רעיון. תודה רבה!
 

N o R i K o

New member
תפרסמי גם בטקסט פליז?


אני יודעת על הרבה שזה יותר נוח להם.
מיד אקרא ואגיב
 

N o R i K o

New member
*מגיבה תוך כדי קריאה*


- קפיצות הזמנים קצת מבלבלות. לדעתי כבר בתחילת כל פסקה, בשורה הראשונה או השניה, צריך לאפס אותנו על זמנים. מוזר לקרוא על ילדים בני 13 ואז שניה אחר כך לשמוע "אנחנו לא מזדיינים." זה הבהיל אותי לרגע. @_@

- (חרא) - סוגריים מיותרים, אמרת לי פעם שזו חולשה שלך... אז אם את יודעת שזו חולשה... לא צריך אותם, באמת שלא.


- "לא אכפת לי עם מי מארס נכנס לשירותים" - לא סלנג לסקס. שירותים זה מקום מרתיע ומלוכלך, לא מקום אינטימי. מיטה, מזרון, למי הוא נכנס למכנסיים, מי נכנסת למכנסיים שלו... אבל שירותים זה... לא.

- "אוז ומארס הולכים להתנדב" - איך אוז ומארס יכולים להתנדב ביחד באותה שנה? להבנתי כולם ממחוז 2... ?

- "וזולא בדיוק הפעם הראשונה שזה קורה להם" - רווח
אני קראתי את זה וחשבתי עליהם יושבים בזולא של החברה הטובים.

- "יש לה ילדים עכשיו, אתה יודע. אולי הם ישתתפו במשחקים." - אני יודעת שזה לא באמת קשור לפאנפיק, אבל... זה OOC. מאוד. אני חייבת להעיר על כך כי זה חזק ממני. קטניס לא תביא ילדים לעולם שבו יש משחקי רעב. זה הדבר שהיא הכי נרתעת ממנו והכי לא רוצה.
נכון שגייל נורא רוצה, אבל זה דבר שהוא יתפשר עליו בשבילה, כי עצמה לא רוצה את זה בשום פנים ואופן. אבל זה גם OOC שהיא תירה בפיטה ותתן לו למות, אז...


- "ידעתי שהבחורה הזאת עם השיער הסגול הולכת להיות אשתי"- רומנטי מאץ'


- אני רק חייבת לציין פאק קטן שיש לי - ג'סיקה זה שם דתי. יש מצב שעוד שמות, במקרה של ג'סיקה אני זוכרת, במקרה של השאר חלקם מקוריים ולא מוכרים לי... בכל מקרה, בפאנדום של משחקי הרעב אין אף אלמנט דתי, גם לא שמות דתיים. אבל אולי היא קרויה על שם הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא...


- משחקי הרעב התשעים וארבעה זה עתה החלו וקלייר בדיוק סיימה את השנה השלישית באקדמיה. למארס מלאו חמש עשרה, והם צפו יחד במשחקים באולם ההקרנות של בית הספר: "נוכל להיות כמו ג'ולי ואנדרסון." - זה נורא מבלבל כשזה צץ באמצע ולא מופיע כמו פלאשבק או זיכרון או כל דבר שהוא... לשניה הייתי ממש "ווטפ". לדעתי צריכה להיות הפרדה יותר ברורה בין העכשיו לבין הזכרונות. או שזה לא זיכרון ואני בכלל ממש ממש מבולבלת ממה שהולך כאן?


- "מנסה לזכור שמארס קיבל את הציון הכי גבוה - שתיים עשרה" -
CF לא טראגי מתחתי



קטניס מציינת בכניסה ל-CF שאף אחד, מעולם, לא קיבל 12. זה ציון חריג שמקבלים אנשים Super Awesome. גם כשהיא עצמה קיבלה 11 ב-HG זה היה "פאאאאאק" מטורף. אפילו קייטו קיבל 10.






- "הם ישבו ביחד במשך חצי שעה" - למה לקטניס נתנו 5 דקות? למחוז 2 יש פריווילגיות?


- "ושזו ריה שם בפינה, ששוכבת איתו כבר עשרים ושלושה ימים רצופים." - ששכבה. אלא אם יש לה כוחות על והיא יכולה לשכב איתו תוך כדי שהוא בזירה...


- "כמו עם אבא שלי, כשהוא מת" - אבא שלו לא מכה אותו? |מבולבלת|

- "הסיוטים של מארס שוכחים" - שוככים. אלא אם לסיוטים שלו יש זיכרון?

- "תפסיק להיות כזה עדין, זה לא כאילו אתה הראשון." "אני לא?" קלייר צוחקת עליו. "אתה לא." - הוא לא? ס.ס

- גם סמארה זה שם דתי...


טוב, נגמר, אז-
אהבתי, בגדול. נחמד, ורואים שזה מוקדש לשיר כי יש שם את כל מה שהיא אוהבת ;)
שני דברים שאני חייבת לציין - זה נורא מבולגן. לא פעם לא הצלחתי להבין מה קרה ומתי בדיוק. נראה לי שכבר אמרתי לך את זה בהיימיץ'\מייזלי שלך... תנסי לעשות יותר הפרדה. להדגיש יותר זמנים, מקומות, הבדלים בין עבר\הווה.
דבר שני - הסוף - סופים בעיניי זה מה שעושה את הפאנפיק, והסוף כאן לא היה טוב. הוא מאבד את מה שיש לפאנפיק לומר. היו לי שלוש השערות לסוף - או שהוא מת במשחקים, ואז היא מגיעה לאיזשהי הבנה שהתרבות הזו לא בסדר, ולמה היא שלחה אותו למות אם היא יכלה פשוט לומר לו שהיא אוהבת אותו ולתת לו לגור איתה, או שזה היה מסתיים בדיוק בנקודה שבה הוא חוזר מהמשחקים, וזה היה נגמר ב-"היי" שלה, ואנחנו היינו משערים לבד אם הם ביחד או לא, כי ברור שכן ואיזה יופי, או שאז היא הייתה מחליטה לפרוש מהאקדמיה ולא להתנדב למשחקים כי גם ככה היא תחייה בשכונת המנצחים - ואז היא הייתה עולה בגורל או משהו, ומתה, ו... כל הבאסה.
הסוף לעומת זאת היה... קיטשי קצת, שטחי הרבה. סקס זה סבבה והכל אבל זה לא מה שמערכת יחסים של ידידות של שנים צוברת. זה שהוא מציע לה נישואין בסוף... אע, לא באמת עשה כלום. הרגשתי שזה הפך את הפאנפיק לסתמי ונטול מסר. הם גדלו ביחד, הוא נכנס למשחקים וניצח, עכשיו הם התחתנו. בדיוק כמו קטניס וגייל השטחיים שגדלו ביחד, היא נכנסה למשחקים, רצחה את פיטה ואז התחתנה עם גייל והם התחתנו ועם ילדים. אבל מה זה אומר לי? לא יודעת, הרגשתי שהסוף ממש הרס לי. בקטע שהוא כמעט מת הייתי
"לאאא" ואז כשהוא קרא לה בשם הייתי
"אוווו" ואז כשהוא שרד ויצא והם רק התחבקו זה היה כל כך קלאסי ומדויק. ממש אהבתי את זה. אבל כל החלק שאחרי זה... לא יודעת, אני הייתי מוותרת עליו.

כיף לראות אותך פה, בואי הרבה
 

ellendili

New member
נוי את קשוחה!


אני דווקא ממש אהבתי את המעבר בין הזמנים ואת זה שלוקח שנייה להבין שזה בעצם העבר וזה שוב ההווה וזה עוד פעם עבר רק אחר
. לא יודעת, אני אוהבת דברים שלא כתובים ממש מדוייק וברור ואז יש את השנייה הזאת של ההארה וזה כיף. לי לפחות.

מסכימה לגבי הסוף. כמו שאמרתי, קצת פלאפי מדי.
 

pennylane11

New member
ככה היא קשוחה?

לא ראית אותה בתהליך כתיבה... הממ.
סתם, זה ידוע שנוי היא המלכה הבלתי מעורערת שלי כשזה מגיע לפאנפיקים...

אני אקרא מחר כשתהיה לי שנייה לנשום
 

N o R i K o

New member
אני אוהבת את זה בדברים ארוכים,


שבכל פרק את מנחשת מחדש מי המספר ומתי זה נכתב.
בדברים קצרים... זה מרגיש לי נורא מבולבל.

ואני לא קשוחה! אני פרפקציוניסטית וביקורתית. נו, אני מזל בתולה!@#!!1 את אמורה להכיר אותי, יש לך אחד כזה בבית!
 

ellendili

New member
לא אמרתי שזה רע...

אני מאוד אוהבת את הבתולה שלי

ואת גם בסדר


למה לא ניתחת ככה את.פיניק שלי? |מקנאה|
 

N o R i K o

New member
כי שלך היה הרבה יותר קצר


אז בכלל לא חשבתי מלכתחילה על הקטע של לכתוב תוך כדי... וכי הוא נגע לי בדיוק בנקודה הזו שבסוף אני כזה ";;;;;;;
" פיניק.
והיי, רוב ההערות שלי זה על דברים קטנים, זה לא ניתוח קריטי! זה רק הסוף


אבל אל תדאגי, למעין ולך יש פאנפיק ארוך באופק, לא?
 

ellendili

New member
כן... אמא...

נראה לי אני אתן למעין לקחת את כל האחריות עליו כאן...
ואני אפרסם באנטומיה. הם מפחדים ממני שם

סתם, נו, אני בטוחה שתהיה לך רק ביקורת בונה וזה. אבל את חייבת לסיים את עונה 3 של האנטומיה בשביל להגיב!
 
אני פה כל הזמן,

פשוט בסמוי


ובכן, תגובה בנקודות לדברים שהם לא שגיאות הקלדה:
1. טוב, צריך קצת לעקוב. אני אקח לתשומת ליבי להבא.

2. "לא אכפת לי עם מי מארס נכנס לשירותים" > הם מדברים על מארס וג'יין, שכרגע נכנסו לעשות את זה ב-ובכן- שירותים. אפשר גם להגיד מכנסיים, אבל קלייר התכוונה יותר קונקרטי.

3. אוז ומארס הולכים להתנדב - ובכן, במחוז שבו להשתתף במשחקים זה "הדבר הכי טוב אבררר!" ולפי הקאנון, אלו ילדים שכל החיים שלהם מחנכים אותם לזה, את יכולה להבין למה לא יבחרו לחנך רק ילד אחד.
יש שכבה של ילדים - למרות שמארס הוא גיבור הסיפור, קשה להאמין שכל תקוות המחוז לכבוד נצחי ואושר תלויות בו, או שהוא היחיד שרוצה להתנדב מתוך שכבת גיל:
"אוז ומארס הולכים להתנדב (קלייר בטוחה שמארס יביס אותו בסיבוב הראשון)" - אז אם כמה ילדים הולכים להתנדב, כנראה שיש איזושהי פרוצדורה להחליט מי באמת ישלח למשחקים. זה קצת כמו להחליט את מי שולחים לאולימפיאדה - לא ייתכן שיש לנו בדיוק ג'ודאי אחד שאנחנו מאמנים כל שנה מחדש, או בדיוק גולש רוח אחד (שחר צוברי ונמרוד משיח - שניהם טובים מספיק בשביל להיות באוליפיאדה, יש מקום לשלוח רק אחד מהם).

4. ובכן, לתפיסתך קטניס לא תביא ילדים לעולם כזה - וזו זכותך לחשוב ככה. מצד שני, אני מאמינה שבגיל 16 הכל מאוד שחור לבן, ואולי זה מה שהיא מצהירה בקאנון בתור טינאייג'רית, אבל אני מאמינה שהזמן חולף ואנשים משתנים ומתבגרים. אם היא כן בוחרת להיות עם גייל - שרוצה ילדים - סביר להניח שהיא תתחשב בו, ולאו דווקא להיפך. אני מאמינה שהיא תעשה את זה כי היא כבר לא בת 16 וככל שמתבגרים רוב האנשים מבינים שמה שאנחנו רוצים באמת זו משפחה. זכותך לא לחשוב ככה, אבל זה לא אומר שזה OOC.
(והלירות בפיטה זה השפנפן שעליו מבוסס הפיק "מה היה קורה אם קטניס הייתה המנצחת היחידה" - וגם אם בוחנים לאחור את הספר, מאוד ריאלי שהוא באמת יקריב את עצמו עבורה והיא תעשה את המעשה המאוד לא סימפטתי של לירות בו. קטניס היא דמות מאוד אגואיסטית במסווה של "אבל אכפת לי מאחרים כל כך").

5. מארס עד כדי כך אוסום שהוא קיבל 12

(אולי בעינייך זה לא הכי ריאלי, אבל היי - זו דמות של שיר וזה פיק שנכתב בשבילה עם דמויות שלה.).

6. אמא של מארס התחתנה מחדש. האבא החדש הוא האבא שמכה אותו, לא האמיתי.

7. התפיסה שבHG אין דת זו תפיסה שהרבה אנשים אוהבים לחלוק. מצד שני - זה רק שם (שהוא מאוד פופולארי).
אני דווקא חושבת להיפך: דווקא בחברה שהיא שארית האנושות שאחרי האפוקליפיסה - את מצפה למחזר שמות, או להיאחז באל מסויים. אני לא אומרת שבפיק הזה ספציפת או בHG יש כנסיה, אבל זו נקודה ששווה לחשוב עליה.
סמארה זה לא שם דתי. זה פשוט נשמע לי כמו סמאר, ואז הוספתי ה' בסוף, כדי שהיא לא תזכיר לי את זואי דשנאל


8. LOL. תראי, זה לא פאנפיק שמתיימר להיות מלחמה ושלום. לא ניסיתי להעביר מסר בכלל - אם תבחני את הסיפור כסיפור, די ברור שזה רומן רומנטי. את לא אמורה לצאת עם מסקנות מרחיקות לכת.

נראה לי שזהו, בגדול.
ממש תודה על התגובה!
 

N o R i K o

New member
גם לא סמוי זה קול
MJ


3. אז במקרה כזה היית צריכה לכתוב- "אוז -או- מארס הולכים להתנדב- מארס יביס אותו בסיבוב הראשון, בלה בלה" - ואז זה היה ברור. כשאת משתמשת בו' החיבור את כוללת את שניהם. הם מחוברים והם באים ביחד. מן הסתם שהבנתי שבמחוז כזה ישנם כמה קרייריסטים אופציונליים, אבל כשאת אומרת ו' זה נשמע מוזר ולא ברור.

4. אני לא חושבת שקטניס תסכים לילדים. זה לא עניין של "כרגע אני חושבת שאני לא אביא ילדים". זה עניין של עקרון. "אני יודעת שאני עקרונית לא מביאה ילדים כשקיים הסיכוי שיקחו לי אותם וישלחו אותם למוות." היא אומרת את זה לא פעם. שהיא לא רוצה שהילדים שלה יגיעו למצב שהם צריכים לקנות אסימונים כדי שיהיה להם מה לאכול או שהם יעלו בגורל והיא תרגיש את מה שהיא הרגישה כשכמעט לקחו ממנה את פרים. אפילו בסוף הסדרה, קטניס פשוט לא מסוגלת מנטאלית להביא לפיטה ילדים בכזו קלות. לוקח לה שנים להתפשר על זה (היא אומרת שזו פשרה). אז נגיד ולקח לה המון שנים להתפשר לגייל... היא לא הייתה מתחתנת איתו מיד ברגע שהיא חוזרת מהמשחקים. היא הייתה נותנת לזה קצת זמן.
ואני לא חושבת שקיים אף יקום בו קטניס הייתה רוצחת את פיטה. מקריב את עצמו בשבילה, לגמרי כן, אבל שקטניס תדרוך קשת ותירה בשותף שלה, בבן הברית שלה, במי שהציל אותה עצמה ממוות כשהיא הייתה בת 11? הל נו. אם את חושבת שכן אז כנראה שהתפיסה שלנו לדמות של קטניס שונה לגמרי. אני בטוחה שלא משנה מה היו האופציות, קטניס לא הייתה הורגת את פיטה. או שהיא הייתה מוצאת דרך אחרת לביים התאבדות משותפת, או שהקפיטול היה נכנע ומשסה בהם עוד כמה טציות, ואז פיטה באמת היה מקריב את עצמו. אבל לירות בו? מרצונה? קטניס אגואיסטית, את לגמרי צודקת - והדבר הכי גדול באגו שלה זה שהיא לא תוכל לשאת את הידיעה שכל המחוז שלה ישנא אותה כי היא ירתה בשותף שלה כדי לשרוד. היא אומרת את זה בעצמה.

5. והדמות הזו היא גרי סטו?

טוב, בפאנפיקים קצרים זה הרבה פחות מפריע וטראגי כי הם נטו מספרים סיפור ואין לדמות זמן להתפתח לאורך העלילה. אבל את ממש יוצרת כאן מן... גרי סטו מושלם. הייתה לו ילדות קשה כשאבא שלו נעלם, אבל הוא אזר את כוחותיו כדי להפוך לקרייריסט כל כך מושלם שהוא קיבל 12, הציון הכי גבוה שניתן אי פעם, ובמשחקים גם כשהוא נפגע הוא שמר על שפיות ובזכות נותני החסות המהממים שלו גם ניצל וניצח. שלא לדבר על כך שהוא עושה את כל הבנות אבל החברה הכי טובה שלו מאוהבת בו וגם הוא אוהב אותה ובסוף הם ביחד... לא נשמע לך קצת... מוכר ובנאלי?
לפעמים לפרגן לדמות שלך זה להפוך אותה לאנושית. גם אם זה אומר לתת לה 11 במקום 12.
בדיוק כמו הפחד הזה משטפונות שהפך אותו לכל כך מרענן ומעניין בשניה שקלטתי את זה. חסרונות הם לפעמים יתרונות.

6. הבנתי את זה אחר כך, כן.


7. זה לא עניין של תפיסה, זה עניין של קאנון. אין דת ב-HG כי ככה זה מופיע בקאנון, קטניס לא מזכירה את אלוהים או כל חג דתי שהוא, אף אחד לא מזכיר - גם לא ב-13 אחר כך. כל השמות מבוססים על טבע או על המיתולוגיה הרומית. אני ממש מסכימה איתך שדווקא אחרי האפוקליפסה זו אחלה הזדמנות להיאחז בדת, היה לנו דיון על זה במשלחת שלי לפולין - איך זה שאחרי השואה כל כך הרבה אנשים חזרו בתשובה במקום לשאול "איפה אלוהים היה", אבל זה לא מה שקולינס הנחתה. לי אישית זה קריטי, תשאלי את מעין איזה כאב ראש אני עושה לה בבחירת שמות של דמויות ("בואו נקרא לו כריס" "כריס זה דתי" "אז ג'ק" "גם דתי" "אז פיטר" "גם דתי")...

סמארה הוא שם מערבי שהגיע מהתרבות של ארצות ערב, מהמילה סמר, "שומר", כלומר הכוונה היא שאלוהים שומר עליה. אני יודעת את זה כי זה השם של הדמות הראשית בהצלצול, ומתישהו ניתחנו את הסרט הזה בשיעור תקשורת


8. כאן אני כבר חולקת עלייך באופן כללי מבחינת התפיסה. אני לא אומרת שהפאנפיק שלך מתיימר להיות מלחמה ושלום, אבל אני אומרת שפאנפיק, ובכלל כל דבר שאת כותבת, בא לספר משהו. לומר משהו. בין אם זה לומר "אני חושבת שהסוף היה צריך להיראות ככה", בין אם זה לומר "אני חושבת שזה בעצם מה שקרה לפני" ובין אם זה באמת להוביל את הקורא למסקנות. אבל הוא צריך לומר משהו וזה צריך להיות מורגש. כאן אני מרגישה שהתחלת לומר לי "אני חושבת שיכולה להיות אהבה גם בעולם של המשחקים, גם אם הכל נורא ואכזרי שם", אבל אז הפכת את זה לנורא קיטשי ודמדומי. "אהבה מתקיימת מעל הכל, גם אם אתה ערפד ואת בת אנוש... אז בואו נגרור את זה לאורך ארבעה ספרים משמימים". לפעמים צריך לדעת מתי לעצור כדי לגרום לאפקט של מה שרצית לספר להישאר. ומה שעשית בעיניי קצת הרס את האפקט ואת נקודת השיא

מה שאני עושה זה לבחון את הסיפור כסיפור. אני שמחה שזה רומן רומנטי, אבל זה לא אומר שזה חייב להסתיים כל כך רומנטי... "ואז הם עשו כל כך הרבה סקס שהעמידו אותם בתחרות כנגד הנרי וקלייר באשתו של הנוסע בזמן".
ואני חושבת שגם את צריכה לבחון את הסיפור שלך כסיפור, לא כ'סתם משהו שאני כותבת שלא מתיימר להיות מלחמה ושלום' ולחשוב "מה קוראים שמעולם לא הכירו אותי ואת היצירה יחשבו כשהם יקראו את זה". לחשוב איפה הם יגיעו להרגשה של "הו, כן, זה בדיוק מה שהם הרגישו עכשיו". שזה מה שהרגשתי כשהם התחבקו וכל מה שהם אמרו זה "היי". כי ברור שבחיבוק הזה היו כל כך הרבה מילים מעבר. זו הייתה סצנה קסומה בעיניי.

(או כמו שג'ורג' יילד את ביילי ואז אחר כך הראו לנו שהיא קראה לילד שלה על שמו. אעאאעאעאעאעאע
)

(אני חייבת ללמוד לחסוך במילים)

בכיף, תמיד! D:
 
למעלה