בעבר ניתנו היתרים מסודרים לרעייה בשטחי אש
בתקופת האביב, ואז באיזשהו שלב (עד כמה שאני זוכר) המדינה הפסיקה לפתע לתת את ההיתרים... אני זוכר שהיה גם בג"צ בנושא הזה לפני כמה שנים אבל לא זוכר מה היה פסק הדין.
אני לא יודע בביטחון מה החוק/פסיקה/נהלים אומרים היום, אבל אני רוצה לומר משהו באופן כללי - מאז קום המדינה החיים של הבדואים התהפכו ב-180 מעלות. מחברה מסורתית של נוודים, המדינה גרמה (בעקיפין וללא כוונה תחילה) לפגיעה בתרבות והמסורת שלהם ואין זה פלא שרואים אצלם תופעות כמו פשיעה, סמים ונהיגה מסוכנת. כשמשנים את הסדר החברתי (שוב, לא בכוונה תחילה) ופוגעים בבסיס הכלכלי של חברה כלשהי, ובתקופת זמן כל כך קצרה, אז זו לפעמים התוצאה.
אני בשום אופן לא מצדיק פגיעה בשלטון החוק, אבל באותה נשימה אני גם חושב שהמדינה צריכה להתאים את עצמה לקבוצות מיעוטים, שלפעמים הטיפול והפתרונות שצריך לתת להן אינם קונבנציונאליים (יש דווקא מיעוט מסוים בחברה שהמדינה יודעת לטפל בו מאוד יפה, והמבין יבין).
לרעייה יש אצל הבדואים משמעות היסטורית מבחינה תרבותית וכלכלית , ואי אפשר להשוות בין רועה צאן שחייב את אדמת המרעה לפרנסת משפחתו, לבין אדם שמעוניין לטייל בשטחי אש בשעות הפנאי שלו. צה"ל צריך להתאמן, אין עוררין על כך, אבל לטובת הרעייה הוא צריך גם להתגמש לפעמים.
והסייפא בדבריך - אני בהחלט מסכים.
