נחשף "שוד" קרקע של 2,000 דונם

ש מים

New member
מעניין ומפחיד.

רק האנשים שנמצאים בשטח ובתחום יודעים עד כמה המצב מסובך ומדאיג. לצערי רק לעיתים רחוקות ונדירות התקשורת מתעניינת ומעלה את הדברים (מצד שני, אשמה לא מועטה יש לתלות באותם גורמים שאמורים לחשוף את הנושא בפני התקשורת).
לא הכל זה מחירי יח"ד ונדל"ן!
 
הפרות החוק מחוץ ל"מדינת ת"א" ר

התקשורת הישראלית חיה בבועה ובדרך כלל לא מעבירה לציבור דיווחי אמת על הנעשה ברחבי הארץ מחוץ לגוש דן.

סתם דוגמא קטנה - ביום שישי האחרון, רגע לפני הלחימה בדרום, טיילתי עם חברים באזור חולות עגור מדרום לחבל אשכול. כל השטח, שמהווה חלק בלתי נפרד משטחי האש של צאלים, מלא עשרות עדרי בדווים עם אלפי כבשים. אין שום סיכוי שהעדרים האלו נכנסו לשטח ביום שישי בבוקר עם הפסקת האימונים, אלא הם נמצאים בשטח כל הזמן. איך הצבא מתמודד עם זה בשטח האש המרכזי לאימוני חילות היבשה?

אלו דברים ששום רפורמה בתכנון לא תפתור. הרפורמה האמיתית שמדינת ישראל זקוקה לה היא רפורמה באכיפת החוק ובבתי המשפט.
 
הי עמית

שטחי האש באזור הזה מקוטלגים, ובחלקים מהם מותרת רעייה.
באזור הזה דווקא יש פעילות צמודה של הסיירת הירוקה והמינהל.
לגבי התשקורת :) והסייפא בדבריך - אני בהחלט מסכים.
 
הרעייה חודרת קילומטרים רבים לתוך שטח האש

הרושם שהתקבל הוא שאין בקרה על הנושא, אם כי אשמח להתבדות.
 
בעבר ניתנו היתרים מסודרים לרעייה בשטחי אש

בתקופת האביב, ואז באיזשהו שלב (עד כמה שאני זוכר) המדינה הפסיקה לפתע לתת את ההיתרים... אני זוכר שהיה גם בג"צ בנושא הזה לפני כמה שנים אבל לא זוכר מה היה פסק הדין.

אני לא יודע בביטחון מה החוק/פסיקה/נהלים אומרים היום, אבל אני רוצה לומר משהו באופן כללי - מאז קום המדינה החיים של הבדואים התהפכו ב-180 מעלות. מחברה מסורתית של נוודים, המדינה גרמה (בעקיפין וללא כוונה תחילה) לפגיעה בתרבות והמסורת שלהם ואין זה פלא שרואים אצלם תופעות כמו פשיעה, סמים ונהיגה מסוכנת. כשמשנים את הסדר החברתי (שוב, לא בכוונה תחילה) ופוגעים בבסיס הכלכלי של חברה כלשהי, ובתקופת זמן כל כך קצרה, אז זו לפעמים התוצאה.

אני בשום אופן לא מצדיק פגיעה בשלטון החוק, אבל באותה נשימה אני גם חושב שהמדינה צריכה להתאים את עצמה לקבוצות מיעוטים, שלפעמים הטיפול והפתרונות שצריך לתת להן אינם קונבנציונאליים (יש דווקא מיעוט מסוים בחברה שהמדינה יודעת לטפל בו מאוד יפה, והמבין יבין).

לרעייה יש אצל הבדואים משמעות היסטורית מבחינה תרבותית וכלכלית , ואי אפשר להשוות בין רועה צאן שחייב את אדמת המרעה לפרנסת משפחתו, לבין אדם שמעוניין לטייל בשטחי אש בשעות הפנאי שלו. צה"ל צריך להתאמן, אין עוררין על כך, אבל לטובת הרעייה הוא צריך גם להתגמש לפעמים.
 

ש מים

New member
אני חושב שיש צורך להבהיר כאן משהו

האוכלוסיה שנקראת בפינו "בדווים" מורכבת מ-2 קבוצות שונות לחלוטין:
1. בדווים.
2. פלאחים.

אני מדגיש את זה גם מפני שאני חושב שהאמירות (כמו שכתבת) לא שמות לב ולא מבחינות בהבדלים בין 2 הקבוצות, בעיקר בכל הנוגע ל- ישיבה על הקרקע, מחסור בקרקע, אפליה והדרה. חשוב להבין ולדעת זאת כדי להבין ולנתח את מקורות התסכולים הקיימים בקרב האוכלוסיות הללו.
 
לידיעתך קיים שיטה המשלבת בין הפלחה למרעה

בין הצורך לישיבת קבע בשנים טובות לניידות בשנים שחונות.
 

ש מים

New member
תודה על הערתך...

אבל מה הקשר למה שכתבתי??
אני דיברתי על בני-אדם, על הבדלי תרבות ומעמדות (והבעיות הקשורות לזה) ולא על "פרטים טכניים".
 
פלחים לעומת בדואים

אולי אני טועה אבל עבורי פלחים הם יושבי קבע ומעבדים את אדמותיהם ובדואים הם נוודים, אשר בין היתר עוסקים במרעה.
אלו ואלו הם בני אדם בעלי תרבות ומעמד שונה. אבל קיים גם השילוב, שאינו טכני אלא מהותי בהקשר התרבותי והמעמדי.
 

ש מים

New member
לכן כתבתי "בדווים" במרכאות

והכוונה לאותה אוכלוסיה מוסלמית החיה ברחבי הנגב והנקראת בפינו בדווים.. אוכלוסיה זו מורכבת מבדווים ומפלאחים (ואם זה מעניין אותך: הפלאחים "ייובאו" ע"י הבדווים, עמ"נ לעבד את שטחיהם. התאילנדים זו לא המצאה יהודית!
). הסיפור הוא ארוך ומורכב ואין לי הכח לכתוב כאן ועכשיו הרצאה ארוכה (אבל היא מרתקת ושווה להתעניין, למי שרוצה). בכל מקרה, השילוב של 2 אוכלוסיות אלה "הלך והסתבך" עם השנים (ראה מה קורה כאן אצלנו, עם תופעת העובדים הזרים. דרום ת"א כמשל, וכקדימון בלבד...
). הסתבכות ונבדלות פנימית זו יוצרת רבות (מאוד) מהבעיות מהן סובל מרחב הדרום היום.
 

ש מים

New member
שילוב פלחה ומרעה

ללא קשר להערתי הקודמת, אשמח אם תוכל להרחיב על השיטה. זה מעניין.

תודה!
 
השיטה היא שיטה פשוטה-כשמה כן היא

שיטה הנהוגה באוסטרליה באזורים מעוטי משקעים.
לקראת עונת הגשמים זורעים את השטחים בצמחים המתאימים גם למרעה.
בשנה ברוכה מחכים עד לקציר היבול ומעלים את העדר לאכול את השלף.
בשנה שחונה מעלים את העדר לרעיה, בהתאם לכמות הגשמים והתפתחות הגידול,
ככל שהשנה שחונה יותר מעלים את העדר מוקדם יותר.
כמובן שיש להכין/לדאוג בעוד מועד לתזונה נוספת לעדר בתקופות הבינים, בדיוק כפי שעושים זאת בעבור עדרים הרועים במרעה טבעי..

לרועים בנגב ישום השיטה יקטין את הצורך בניידותם ובשנים ברוכות ירעו ליד הבית ו/או בקרבתו.
 

ש מים

New member
בעיה קטנה: $$$...

עלויות רכישת מזון לשנים שחונות....

השיטה מתאימה אולי ל-"רועי קבע". לא מתאימה לדעתי לרועים-נוודים. ובעיקר לא לעניים שבהם.
 
מה קורה כיום לרועים הבדווים ?

האם לא מוטב לאפשר להם לזרוע באותם השטחים שהם נוהגים לרעות בהם מדי שנה? ארולי גם "ירוויחו" משהו מגידולי הפלחה בנוסף ?

נכון זוהי דרישה שמאלנית אבל אנושית.
 

ש מים

New member
אני לא בטוח שהם לא זורעים

כשאני עובר בנגב (לפחות 3 פעמים בשנה) אני רואה המון שטחים זרועים/לפני זריעה וכד'.

(לא אגרר אחריך לכיוונים פוליטים. רק אציין שכנראה הכובע בוער על ראשו של מצית השריפות).
 
לשפוך את התינוק עם המים

בעיית הרעיה של עדרי הבדואים הוא נושא כאוב. בעוד עבור היהודים קיימת רשות מרעה - לא קיים גוף כזה בעבור הבדואים. הם מקבלים אישור רעיה זמני (בעיקר בשדות השלף). שטחי הרעיה נקבעים על פי במות המזון בשטח והתרי הרעיה הולכים ונעים צפונה ואף חורגים משטחי השלף. בשנים טובות קיימת כמות מזון בעלת משקל גם בדרום וניידות העדרים פוחתת והולכת - מה שמביא תועלת הן לרועים והן למדינה.
אני מבין, שבמקרה הנדון השתלטו בלתי מורשים על השטח והמדינה פעלה כפי שפעלה ובזאת גם השמידה שטחי מרעה פוטנציאלים בנגב מה שיחייב תנועת הבדואים על עדריהם צפונה.
לו היו נוהגים בשכל ובהגיון (דרישה קשה ומורכבת) היו מאפשרים לרועים, על פי התר, לזרוע באזורי המרעה, על פי תחושתם ומסורתם. בשנים טובות הם יקבלו יבול+שלף; בשנים פחות טובות הם יקבלו מרעה "משובח" ובשנים רעות מרעה דל.
בפורעי החוק יש לטפל בהתאם לחוק. מה גם שההתר החוקי לרועים ימנע את הפולשים.
 

ש מים

New member
רשות המרעה...

להבהרת הדברים:
רשות המרעה לא "סתם" מחלקת שטחים.
1. היא מקצה שטחים לרעיה עונתית בלבד(!). החוזה הוא שנתי ומתחדש מידי שנה, בתנאי והשוכר/בעל העדר עומד בכל תנאי הזכאות וההשכרה.
2. אחד התנאים העיקריים להקצאת הקרקע הוא החזקה בפועל של עדר.
3. גודל השטח המושכר הנו תלוי-גודל העדר (יש חישוב כמה דונם לראש בקר, כמה לראש צאן וכו'). אין חריגים.
4. הרשות אינה מבדילה בין יהודים ללא-יהודים.


לפעמים העובדות אינן תואמות את הדיעות שלנו (אז - כמו שאמרו חכמים: "או שנחליף את הדיעות או שנחליף את העובדות"...
).
 
למעלה