נטוריזם והורות
- פותח הנושא מיס קוקי
- פורסם בתאריך
ברגע
שאני אהיה אבא לילדים אני כן אקח אותם למפגשים הנטוריסטים כי הפעילויות שמתקיימות במפגשים הנטוריסטים הן פעילויות חברתיות רגילות לכל דבר וענין רגילות בלי סקס ומין וככה זה ואני רוצה לחנך את ילדי שיקבלו את האחר ואת השונה כמו שהוא מבלי לשפוט אותו ולגרום להם להרגיש נוח עם הגוף שלהם ולא להיות ביישנים ושמרנים ונטוריזם מחנך לערכים ומאוד מרגיע ומשחרר ואני לא רוצה שהילדים שלי יראו את העירום רק כדבר מיני ואני אקח אותם לחופים או מועדני ספורט וספא נטוריסטים כדי שילמדו לקבל את עצמם כמו שהם
שאני אהיה אבא לילדים אני כן אקח אותם למפגשים הנטוריסטים כי הפעילויות שמתקיימות במפגשים הנטוריסטים הן פעילויות חברתיות רגילות לכל דבר וענין רגילות בלי סקס ומין וככה זה ואני רוצה לחנך את ילדי שיקבלו את האחר ואת השונה כמו שהוא מבלי לשפוט אותו ולגרום להם להרגיש נוח עם הגוף שלהם ולא להיות ביישנים ושמרנים ונטוריזם מחנך לערכים ומאוד מרגיע ומשחרר ואני לא רוצה שהילדים שלי יראו את העירום רק כדבר מיני ואני אקח אותם לחופים או מועדני ספורט וספא נטוריסטים כדי שילמדו לקבל את עצמם כמו שהם
ברמה העקרונית
מסכימה איתך לגמריי ברמה המעשית,מאחר ולמרות שאנחנו מסתובבים ערומים בבית ולמרות שאנחנו מגיעים למפגשים,פסטיבלים וסתם לים ומתפשטים בשיא הטבעיות,במהלך השגרה היומיומית שלנו אנחנו חיים עם בגדים בתוך חברה קיימת שמצניעה את העירום,מתייחסת אליו כאל סוג של בושה או תועבה או השד יודע מה. השאלה שאני מתחבטת בה היא איך ילד בן שש או שבע ,שכבר יש לו מודעות לגוף,סוגר את הדלת במקלחת ומתלבש בחוג רק במלתחות יתמודד עם הקונפליקט הזה בין השיגרה הלבושה לחוויה הנטוריסטית. אילו תחושות הקונפליקט הזה יעורר בו,אולי בושה,אולי פחדים,כמה הוא ירגיש צורך להסתיר את זה מחבריו,מהמורים,מהמשפחה המורחבת ואיך יתמודד עם התגובות במידה ולא יסתיר. כי מצד אחד ילד שצועק בראש חוצות שהחברים של אמא מסתובבים לידו ערומים יכול ליצור לא מעט פרובוקציות וסרטים מיותרים מול המערכת,מצד שני לא רוצה שירגיש משהו שצריך להסתיר או להתבייש בו,כאילו עבר על איזו חוק.
מסכימה איתך לגמריי ברמה המעשית,מאחר ולמרות שאנחנו מסתובבים ערומים בבית ולמרות שאנחנו מגיעים למפגשים,פסטיבלים וסתם לים ומתפשטים בשיא הטבעיות,במהלך השגרה היומיומית שלנו אנחנו חיים עם בגדים בתוך חברה קיימת שמצניעה את העירום,מתייחסת אליו כאל סוג של בושה או תועבה או השד יודע מה. השאלה שאני מתחבטת בה היא איך ילד בן שש או שבע ,שכבר יש לו מודעות לגוף,סוגר את הדלת במקלחת ומתלבש בחוג רק במלתחות יתמודד עם הקונפליקט הזה בין השיגרה הלבושה לחוויה הנטוריסטית. אילו תחושות הקונפליקט הזה יעורר בו,אולי בושה,אולי פחדים,כמה הוא ירגיש צורך להסתיר את זה מחבריו,מהמורים,מהמשפחה המורחבת ואיך יתמודד עם התגובות במידה ולא יסתיר. כי מצד אחד ילד שצועק בראש חוצות שהחברים של אמא מסתובבים לידו ערומים יכול ליצור לא מעט פרובוקציות וסרטים מיותרים מול המערכת,מצד שני לא רוצה שירגיש משהו שצריך להסתיר או להתבייש בו,כאילו עבר על איזו חוק.
שיתוף
אז בתור ילד כזה אני אספר לכם על החוויות שלי. טוב, אני כבר מזמן לא ילד, בן 32, אבל פעם הייתי ילד. הימים היו ימי סוף שנות ה70 העליזות, והורי היו זוג נודיסטים (אני לא חושב שמישהו בארץ קרא לזה נטוריזם בזמנו) והיינו נוסעים לנואיבה בסיני פעם פעמיים בשנה. מבחינתי היה טבעי שהולכים לים ומתפשטים. משום מה אפילו לא הייתה לי את הדואליות של למה הולכים לנואיבה בלי בגד ים, אבל כשהולכים לים בתל אביב שמים בגד ים. אני זוכר שכשהייתי בן 5 נסענו עם זוג חברים של ההורים וילדתם בת ה6. הגענו לנואיבה, הקמנו את האוהלים, אני מתפשט ולא מבין מה פתאום נעמה (הילדה) נכנסת לאוהל, מתלבשת ולא רצה ישר לים כמוני. מה, את לא נורמלית? מה פתאום בגד ים... וכשפעם עברנו ליד הסחנה נורא רציתי להכנס, וההורים אמרו "אבל לא הבאנו בגדי ים" אז אמרתי מה פתאום צריך בגד ים, למה בנואיבה לא צריך? אז הם הסבירו שבסחנה אי אפשר. באסה. בכל מקרה כשהייתי בן 7 החזרנו את סיני למצרים, חופי הנודיסטים נעלמו כלא היו, וחוויותי הנטוריסטיות הוקפאו ל11 שנה, עד שלפני הצבא נסעתי לקפריסין והתחברתי שם עם חבורת גרמנים, אבל זה כבר סיפור אחר. אני לא יודע מה היה קורה אם לא היינו מחזירים את סיני, אני מניח שבגיל מסויים יכול להיות שזה פתאום היה מפריע לי, אבל לפחות עד גיל 7 עירום היה מבחינתי דבר טבעי לחלוטין. האם יש הפרדה בין עירום בים לעירום בבית? ככה ככה. לפחות אצלנו זה היה ברור שאפשר ללכת בבית עירומים, אני באמת לא זוכר מתי זה נפסק, אבל אני מניח שגם כן בסביבות גיל 7-8.
אז בתור ילד כזה אני אספר לכם על החוויות שלי. טוב, אני כבר מזמן לא ילד, בן 32, אבל פעם הייתי ילד. הימים היו ימי סוף שנות ה70 העליזות, והורי היו זוג נודיסטים (אני לא חושב שמישהו בארץ קרא לזה נטוריזם בזמנו) והיינו נוסעים לנואיבה בסיני פעם פעמיים בשנה. מבחינתי היה טבעי שהולכים לים ומתפשטים. משום מה אפילו לא הייתה לי את הדואליות של למה הולכים לנואיבה בלי בגד ים, אבל כשהולכים לים בתל אביב שמים בגד ים. אני זוכר שכשהייתי בן 5 נסענו עם זוג חברים של ההורים וילדתם בת ה6. הגענו לנואיבה, הקמנו את האוהלים, אני מתפשט ולא מבין מה פתאום נעמה (הילדה) נכנסת לאוהל, מתלבשת ולא רצה ישר לים כמוני. מה, את לא נורמלית? מה פתאום בגד ים... וכשפעם עברנו ליד הסחנה נורא רציתי להכנס, וההורים אמרו "אבל לא הבאנו בגדי ים" אז אמרתי מה פתאום צריך בגד ים, למה בנואיבה לא צריך? אז הם הסבירו שבסחנה אי אפשר. באסה. בכל מקרה כשהייתי בן 7 החזרנו את סיני למצרים, חופי הנודיסטים נעלמו כלא היו, וחוויותי הנטוריסטיות הוקפאו ל11 שנה, עד שלפני הצבא נסעתי לקפריסין והתחברתי שם עם חבורת גרמנים, אבל זה כבר סיפור אחר. אני לא יודע מה היה קורה אם לא היינו מחזירים את סיני, אני מניח שבגיל מסויים יכול להיות שזה פתאום היה מפריע לי, אבל לפחות עד גיל 7 עירום היה מבחינתי דבר טבעי לחלוטין. האם יש הפרדה בין עירום בים לעירום בבית? ככה ככה. לפחות אצלנו זה היה ברור שאפשר ללכת בבית עירומים, אני באמת לא זוכר מתי זה נפסק, אבל אני מניח שגם כן בסביבות גיל 7-8.
קודם כל תודה
אני נזכרת עכשיו בחוויה מהבומבמלה האחרון(אפרופו השרשורון של הפאדיחות). היינו כמה משפחות במתחם משפחות עם ילדים בתווח גילאים מאוד מגוון.יצאתי לי לטיול למתחם הפשוטים והתקשטתי בציור גוף מרשים בהחלט. כשחזרתי למתחם,אמנם עם מכנסיים אבל טופלס לחלוטין,אני לא אשכח איך שני המתבגרונים הצעירים שהיו איתנו(11 בערך) פשוט התנדפו במבוכה מהמקום,למרות שעירום הוא בהחלט חלק מההתנהלות המשפחתית שלהם.לעומת זאת הצעירים שבחבורה קיבלו את העיניין לא רע בכלל. מה שאני מנסה להגיד שיכול ליהיות שיש איזה מנגנון שאני לא סגורה אם הוא חברתי או ביולוגי(וזאת הנקודה שבעצם מעסיקה אותי)שבגיל מסויים אנחנו(באופן טבעי?) "מגלים את עץ הדעת" אולי עם תחילת ההתבגרות המינית ופתאום דברים שהיו הכי בסדר קודם מעמידים אותנו במצב של מבוכה במפגש עם העירום בכלל ושל בני המין השני בפרט.ולכן אני תוהה אם להעמיד ילד בגילאים האלה ואפילו שנתיים שלוש קודם זה לא סוג של לדחוק אותו לפינה במובן מסויים,מין כורח להתמודד עם תחושות,תהיות ומצבים שאולי הוא לא בנוי(פיזיולוגית? מנטלית? חברתית?) להתמודד איתם עדיין.
אני נזכרת עכשיו בחוויה מהבומבמלה האחרון(אפרופו השרשורון של הפאדיחות). היינו כמה משפחות במתחם משפחות עם ילדים בתווח גילאים מאוד מגוון.יצאתי לי לטיול למתחם הפשוטים והתקשטתי בציור גוף מרשים בהחלט. כשחזרתי למתחם,אמנם עם מכנסיים אבל טופלס לחלוטין,אני לא אשכח איך שני המתבגרונים הצעירים שהיו איתנו(11 בערך) פשוט התנדפו במבוכה מהמקום,למרות שעירום הוא בהחלט חלק מההתנהלות המשפחתית שלהם.לעומת זאת הצעירים שבחבורה קיבלו את העיניין לא רע בכלל. מה שאני מנסה להגיד שיכול ליהיות שיש איזה מנגנון שאני לא סגורה אם הוא חברתי או ביולוגי(וזאת הנקודה שבעצם מעסיקה אותי)שבגיל מסויים אנחנו(באופן טבעי?) "מגלים את עץ הדעת" אולי עם תחילת ההתבגרות המינית ופתאום דברים שהיו הכי בסדר קודם מעמידים אותנו במצב של מבוכה במפגש עם העירום בכלל ושל בני המין השני בפרט.ולכן אני תוהה אם להעמיד ילד בגילאים האלה ואפילו שנתיים שלוש קודם זה לא סוג של לדחוק אותו לפינה במובן מסויים,מין כורח להתמודד עם תחושות,תהיות ומצבים שאולי הוא לא בנוי(פיזיולוגית? מנטלית? חברתית?) להתמודד איתם עדיין.
גיל התבגרות היום
לקראת שמונה תשע עשר כבר מראה הרבה יותר מאותותיו. החזה מתחיל להתפתח והמודעות כבר ממש ממש שם.ההשואות הבלתי פוסקות עם הסביבה והנסיון למקם את עצמך בעולם הזה מתחילים הרבה יותר מוקדם. הילדים בגילאים האלה שכן יצא לי לראות בים או בפשוט תמיד היו לבושים.אני מניחה שאף אחד לא הכריח אותם ובכל זאת לא יצא לי לראות ילד בן 8 או ילדה בת 10 מסתובבים ערומים במקום כזה. למה?
לקראת שמונה תשע עשר כבר מראה הרבה יותר מאותותיו. החזה מתחיל להתפתח והמודעות כבר ממש ממש שם.ההשואות הבלתי פוסקות עם הסביבה והנסיון למקם את עצמך בעולם הזה מתחילים הרבה יותר מוקדם. הילדים בגילאים האלה שכן יצא לי לראות בים או בפשוט תמיד היו לבושים.אני מניחה שאף אחד לא הכריח אותם ובכל זאת לא יצא לי לראות ילד בן 8 או ילדה בת 10 מסתובבים ערומים במקום כזה. למה?
זה עניין תרבותי בלבד
מספיק להסתכל על שבטים באזורים שונים באפריקה או על שבטים באמזונס ובפפואה-ניו-גיני כדי לראות ששם העירום הוא חלק מהתרבות, כפי שבגדים הם חלק המתרבות שלנו. זה לבטח לא ביולוגי
המנגנון התרבותי שאת מתארת מוקנה לנו על ידי החברה הסובבת בערך מגיל אפס. נראה לי שכל זמן שמסבירים את הדברים בצורה נכונה לילדים ולמתבגרים, כל התפיסה של העירום פחות תתקשר אצלם למבוכה. בכל מקרה, צריך לתת להם את האפשרות - להגיע או לא להגיע. בגילאי ההתבגרות הם כבר יכולים להחליט אם נוח להם או לא.
מספיק להסתכל על שבטים באזורים שונים באפריקה או על שבטים באמזונס ובפפואה-ניו-גיני כדי לראות ששם העירום הוא חלק מהתרבות, כפי שבגדים הם חלק המתרבות שלנו. זה לבטח לא ביולוגי
אני נגד. למרות שזה יכול לעזור להם בהתפתחות!
לא בטוח שכדאי לסגל להם דרך חיים כזו. אני מעדיף לתת להם לגדול ולהחליט לבד את הדרך בה הם יחיו . אתם אוהבים את זה אבל זה לא אומר שהם צריכים לגדול לתוך הדבר הזה... תנו להם צ'אנס להחליט לבד ולא לגדל אותם לתוך שבלונה... מצד שני, אם תעשו את זה לעיתים ממש רחוקות זה אולי יהיה בסדר. זה יכול לעזור להם להיות בני אדם פתוחים ולמנוע קשיים בהתבגרות ובעתיד... אבל זה לא יצטייר טוב כשהם יגדלו קצת ויסתובבו עם ההורים שלהם עירומים זה לא ...לא יודע איך להסביר.
לא בטוח שכדאי לסגל להם דרך חיים כזו. אני מעדיף לתת להם לגדול ולהחליט לבד את הדרך בה הם יחיו . אתם אוהבים את זה אבל זה לא אומר שהם צריכים לגדול לתוך הדבר הזה... תנו להם צ'אנס להחליט לבד ולא לגדל אותם לתוך שבלונה... מצד שני, אם תעשו את זה לעיתים ממש רחוקות זה אולי יהיה בסדר. זה יכול לעזור להם להיות בני אדם פתוחים ולמנוע קשיים בהתבגרות ובעתיד... אבל זה לא יצטייר טוב כשהם יגדלו קצת ויסתובבו עם ההורים שלהם עירומים זה לא ...לא יודע איך להסביר.
זה דיי מורכב..
ילדים קטנים זה בסדר. עד גיל 4 או 5 אין בעיות... אבל מעל הגיל הזה הם כבר מתחילים לקבל מודעות... להסתכל על הדברים בצורה שונה..להתחיל לחקור את גוף האדם ואני לא רואה איך ילד שואל את החברים שלו בבית הספר "איך זה שההורים שלכם לא הולכים עירומים בים?" כיתות ד'- ה' זה הגיל שהילדים מתחילים לקבל מודעות מינית, מהבית, מהחברים, הם מתחילים לראות דברים בצורה שונה.. מלבד העובדה שאחרי הגיל הזה זה גובל בעיצוב האופי, זה לא נראה לי תקני שילד בגיל כזה יראה את ההורים שלו עירומים (אגב, אם מעניינת אתכם הדת, יש גם איסור לילד לראות את הוריו עירומים) ילד שהתבגר קצת (גילאי 9-10-11) מתחיל להתפתח מהבחינה הזו ... ואני לא חושב שהם ירגישו בנוח ללכת עירומים בדיוק כשהכל מתחיל להשתנות, להתפתח...הם גם יכולים להרגיש קצת נחותים כי כולם כבר מפותחים ורק הם עדין בהתפתחות. אני לא רואה דבר רע בכך שילד רואה עירום..זה לא דבר רע או לא מוסרי. לשם כך נועדנו. אבל כשזה מערב משפחה זה כבר יותר מידי ומוזר ואני בעד לתת לילד לעצב את האופי של עצמו - בעצמו. כמו שרוב הנודיסטים אם לא כולם, פיתחו את עצמם ככה לבד, אם הוא ירצה הוא יוכל. דבר שגורםהנאה לבנאדם אחר, יכול לגרום רגשות אחרות לאדם אחר (במקרה הזה מבוכה או בושה) בקיצור - אחרי גיל הגן, תרחיקו אותו מהקטע הזה. אם הוא ירצה לחזור לזה כשהוא יתבגר, שיהנה ויעשה את זה, בלעדיכם. (זו הדיעה שלי בכל אופן..קצת חפרתי)
ילדים קטנים זה בסדר. עד גיל 4 או 5 אין בעיות... אבל מעל הגיל הזה הם כבר מתחילים לקבל מודעות... להסתכל על הדברים בצורה שונה..להתחיל לחקור את גוף האדם ואני לא רואה איך ילד שואל את החברים שלו בבית הספר "איך זה שההורים שלכם לא הולכים עירומים בים?" כיתות ד'- ה' זה הגיל שהילדים מתחילים לקבל מודעות מינית, מהבית, מהחברים, הם מתחילים לראות דברים בצורה שונה.. מלבד העובדה שאחרי הגיל הזה זה גובל בעיצוב האופי, זה לא נראה לי תקני שילד בגיל כזה יראה את ההורים שלו עירומים (אגב, אם מעניינת אתכם הדת, יש גם איסור לילד לראות את הוריו עירומים) ילד שהתבגר קצת (גילאי 9-10-11) מתחיל להתפתח מהבחינה הזו ... ואני לא חושב שהם ירגישו בנוח ללכת עירומים בדיוק כשהכל מתחיל להשתנות, להתפתח...הם גם יכולים להרגיש קצת נחותים כי כולם כבר מפותחים ורק הם עדין בהתפתחות. אני לא רואה דבר רע בכך שילד רואה עירום..זה לא דבר רע או לא מוסרי. לשם כך נועדנו. אבל כשזה מערב משפחה זה כבר יותר מידי ומוזר ואני בעד לתת לילד לעצב את האופי של עצמו - בעצמו. כמו שרוב הנודיסטים אם לא כולם, פיתחו את עצמם ככה לבד, אם הוא ירצה הוא יוכל. דבר שגורםהנאה לבנאדם אחר, יכול לגרום רגשות אחרות לאדם אחר (במקרה הזה מבוכה או בושה) בקיצור - אחרי גיל הגן, תרחיקו אותו מהקטע הזה. אם הוא ירצה לחזור לזה כשהוא יתבגר, שיהנה ויעשה את זה, בלעדיכם. (זו הדיעה שלי בכל אופן..קצת חפרתי)
הגעתי אליכם משער תפוז...
אנחנו לא שייכים לתחום. אבל בתור אמא לשני ילדים אני חושבת כמו שאחרים כתבו כאן - שבגילאים צעירים וכל זמן שלהם אין בעיה/בושה הייתי מאפשרת להם. כמו שאנחנו בוחרים בבחירות מסויימות שחלקן שונות מהנורמה המקובלת סביבנו וילדיי הם חלק מחיי ולכן חשופים לפעמים לבחירות השונות שלנו. ומבקשים ומקבלים הסברים לא חשושבת שהייתי נוהגת אחרת במקרה כזה. אבל בגיל טיפה יותר מבוגר שבו מתחילה בושה ומבוכה - הייתי משאירה את ההחלטה להם. יכול להיות שגם לבוא לבושים לארוע שבו כולם ערומים יביא אותם למבוכה ואז כמובן לא הייתי מכריחה אותם. וחוץ מזה רציתי לומר שבכלל לא ידעתי שיש פורום כזה בתפוז.. POOH
אנחנו לא שייכים לתחום. אבל בתור אמא לשני ילדים אני חושבת כמו שאחרים כתבו כאן - שבגילאים צעירים וכל זמן שלהם אין בעיה/בושה הייתי מאפשרת להם. כמו שאנחנו בוחרים בבחירות מסויימות שחלקן שונות מהנורמה המקובלת סביבנו וילדיי הם חלק מחיי ולכן חשופים לפעמים לבחירות השונות שלנו. ומבקשים ומקבלים הסברים לא חשושבת שהייתי נוהגת אחרת במקרה כזה. אבל בגיל טיפה יותר מבוגר שבו מתחילה בושה ומבוכה - הייתי משאירה את ההחלטה להם. יכול להיות שגם לבוא לבושים לארוע שבו כולם ערומים יביא אותם למבוכה ואז כמובן לא הייתי מכריחה אותם. וחוץ מזה רציתי לומר שבכלל לא ידעתי שיש פורום כזה בתפוז.. POOH
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.