ניכתב מתוך יומן חיים לפני 15 שנים

[ילדה שהים אוהב]

snitch -תודה../images/Emo24.gif

 

[1סיגי]

תגובה חמה מה../images/Emo23.gif

כואב מה שעברת, מאוד כואב ואני משתתפת איתך בכל דימעה ויחד עם כל העול הזה שאת סוחבת על כתפייך את חייבת להתחזק, כי יש דברים בעולם שהם יפים. קורים המון דברים בחיים שלנו שלא תמיד מבינים אותם כי הם ניסתרים מבינתנו. אבל מה שהכי חשוב הוא להתמודד מול הדברים הכואבים ולדעת להמשיך לצעוד הלאה, והצעדים לא יהיו קלים והם לא יהיו מעטים, אבל הם ימצאו את השביל ברגע שתתני להם ללכת. אני מקדישה לך שיר משלי, שיר שנכתב גם בזמן של כאב ופחד מהלא נודע, ומהספק להמשך קיום. מקווה שתוהבי בן תיים לילה טוב וחג שמח. "בדיוק כשאתה חושב שאתה לבד צעד עוד צעד אחד לך לאורך עוד רחוב מפותל בדוק בתקווה רק עוד קצת כי ממש שם בפינה ממתין לך תחילה של חברות נפשית עת לבכות ועת לצחוק עת לכאוב ועת לאהוב ישנם רגעים בחיינו שבהם אנו חייבים לאמץ את הזמנים הקשים והכאב כדי להרגיש את השוני בזמנים של אהבה ושמחה מלב אל לב. אבדון של זהות מסוימת הצורך בעימות מתמיד עם החיים הקשים והלא מוכרים ישנה האפשרות להעניק זה לזו את הנחמה ובכך למלאת לב ותקווה של שניים ולא אחד. כאשר אתה נתקל בדלת סגורה ואתה חש בחוסר אונים דע כי כל הדלתות יכולות להיפתח ולפנות לך דרך להיכנס ישר פנימה רבים מאתנו הולכים מתוך רגשות לאורך החיים ולפעמים אנו זקוקים לרעד כדי להעיר את עצמנו מהאפטיה שאליה נכנסנו אנו צריכים להפסיק לקחת דברים כמובנים מאליהם כי הם לא!!! אנשים שאנו אוהבים הם לא מובנים מאליהם כי ברגעים של עזרה הם מתחדשים ועוזרים בזמנים כאלו אנו מתבוננים בחיינו איש איש ברעהו בעיניים חדשות ותקווה בלב כל דבר שקורה קורה בגלל… ומה שאחרי הוא הנסתר מבינתי.