ניל ד. וולש - בעקבות האסון באסיה
במכתב השבועי האחרון של "שיחות עם אלוהים" פורסמה שאלה שהופנתה לניל דונאלד וולש בעניין האסון בדרום-מזרח אסיה. הכותבת, שריל מקליפורניה, ביקשה את התייחסותו של ניל לנושא והיא תוהה, בין היתר: "איך ייתכן שקורה אסון כזה אם יש אלוהים שכולו אהבה, אלוהים שרוצה עבורנו רק את מה שאנחנו רוצים עבור עצמנו, אלוהים היוצר עבורנו רק את מה שאנחנו רוצים ליצור עבור עצמנו – איך ייתכן שכל אותם אנשים בחרו בהתנסות הזאת עבור עצמם?" תשובתו של ניל: הוריקן, טורנדו, שטפונות ורעידות אדמה משאירים אותנו פעורי פה ובתחושת חוסר אונים מוחלטת. אין לאן להפנות אצבע מאשימה. איש מלבד הטבע, או אלוהים. ואם אלוהים עשה זאת, אז השאלה היא למה? זאת שאלה הוגנת למדי. הרשו לי לפתוח בהצהרה כי אין לי בעניין זה חוכמה יתרה או תובנה גבוהה. אינני יודע את התשובות לשאלות הגדולות ביותר בחיים. יש לי רק את התשובות שאני מאמין שניתנו לי. ניסיתי בכל מאודי להעביר תשובות אלה בדרך שתיראה הגיונית, בדרך שנשארת נאמנה למסר המקורי, בדרך המכבדת את הדחף הראשוני שהביא לתשובות אלה. אני מבקש מראש את סליחתכם אם אינני מצליח לשמר חוכמה עמוקה זו בהעבירי אותה אליכם. הנה מה שאני מאמין שנאמר לי: אלוהים אינו גורם להתרחשותם של אירועים. אלוהים איננו ישות הנמצאת בשמים או במקום כלשהו ביקום, המחליטה איפה ומתי לגרום להתרחשותם של אירועים "חיוביים" או איפה ומתי ליצור אסון וחורבן. החיים יוצרים את עצמם באמצעות תהליך בו אנרגיות החיים מבטאות את עצמן בתגובה לכוחות יצירתיים הנעים בתהליך החיים (במקרה זה נוכל לכנות אנרגיות אלה בשם "כוחות הטבע"). אני יודע שתשובה זו נראית מעגלית, אבל זה משום שמדובר בתהליך מעגלי. בבסיס היקום קיים תהליך של סיבה ותוצאה ולתהליך הזה אנו עדים מידי יום. המין האנושי מהווה גורם בתהליך הזה. תוצאות התהליך הזה מתגשמות בחיי היומיום, בהתאם לרמת המודעוּת של האנושות אליו. מודעוּת קולקטיבית יוצרת את ההתנסות הקולקטיבית של כלל האנושות. באופן דומה, מודעות אינדיווידואלית יוצרת התנסות אינדיווידואלית. למעט יוצאים מן הכלל נדירים, המודעות הקולקטיבית חזקה בהרבה ממודעות אינדיווידואלית וזוהי הסיבה לכך שגם אנשים בעלי מודעות אישית גבוהה מושפעים לעיתים ע"י המודעות של הכלל הנקרא אנושות. במקרה אלה, נדמה שהדברים קורים בניגוד לרצונם של אנשים מסויימים. הם גם בניגוד לרצון המין האנושי כולו. גם ברובד המודעות הקולקטיבית איש לא יוכל לטעון שהאנושות יצרה בכוח הרצון שלה הרס כזה כמו רעידת האדמה והצונאמי. אם כן, מה קורה כאן? האם אנחנו באמת בני תמונה חסרי-אונים חשופים ל"קליעה למטרה" של גורל זוועתי? במובן אחד – כן. זאת משום שרק לעיתים רחוקות ההשפעה המצטברת של המודעות הקולקטיבית מוכרת לקולקטיב עצמו, פחות מזה למישהו מתוך חבריו האינדיווידואליים. זהו דבר לו כולנו עדים ביחד, לעיתים בזעזוע. קיימת גם האמת על פיה כל דבר חי הינו חלק מהמודעות הקולקטיבית. כבר נאמר שהאדמה, למשל, הינה אורגניזם חי. אבל, כמו כל החיים, אורגניזם זה אינו עושה את מעשיו מתוך כעס או שמחה. היא בפשטות מגיבה לגירויים של החיים עצמם. החיים הם תהליך המודיע לחיים על החיים באמצעות תהליך החיים עצמו. משערים שאנשים בעלי מודעות טהורה ועוצמה אדירה, כמו ישו, יכולים ליצור או למנוע תוצאות מסויימות של תהליך החיים שנוצרו כתוצאה מגירויים שונים של אנרגיות קולקטיביות. אבל אפילו ישו הבין שישנם דברים שהוא איננו יכול להבין עד הסוף. אפילו לישו קרו בחייו דברים שניתן לומר שאותם הוא לא יצר ולא רצה בהם, הלא כן? במילים אחרות, גם ישו הבין שישנם דברים אותם הוא לא יכול להבין במלואם, ובכל זאת אין דבר בו לא היה לו חלק ביצירה. הוא ידע שהחלק ממנו הקשור אל השלם (whole) היה אחראי ברמה כלשהי על כל מה שקורה. אם אנחנו חושבים על מוות כעל האפשרות הגרועה ביותר שיכולה לקרות לגוף או נשמה, שום דבר מהנאמר כאן אינו נראה הגיוני. רק אם נאזין לדברי אלוהים ונבין שמוות הינו השחרור הגדול, ההימלטות הגדולה, ההתנסות הנפלאה ביותר אותה נוכל לתאר, רק אז נוכל להתחיל לגעת בקצות האירוע הזה ולמצוא משהו להאחז בו. יש לי עוד הרבה מה לומר בעניין זה, אבל נראה לי שבמהלך כתיבת תגובה זו אני כותב ספר חדש, אז אני מבקש מכם להרהר במה שנכתב כאן היום ואמשיך לדון בנושא זה בשבוע הבא. ההפסקה בת השבוע בדיון בנושא תאפשר לכולנו גם מעט התנתקות רגשית לה אנו זקוקים כדי לחזור לראייה בהירה מסביב להתנסות כמו זו. בינתיים אני מבקש מכולכם להתגייס להושטת עזרה לכל אלה שנפגעו עמוקות ברעידת האדמה הזו ובאסון הצונאמי. *************** רוצים להגיב? לחשוב ביחד
במכתב השבועי האחרון של "שיחות עם אלוהים" פורסמה שאלה שהופנתה לניל דונאלד וולש בעניין האסון בדרום-מזרח אסיה. הכותבת, שריל מקליפורניה, ביקשה את התייחסותו של ניל לנושא והיא תוהה, בין היתר: "איך ייתכן שקורה אסון כזה אם יש אלוהים שכולו אהבה, אלוהים שרוצה עבורנו רק את מה שאנחנו רוצים עבור עצמנו, אלוהים היוצר עבורנו רק את מה שאנחנו רוצים ליצור עבור עצמנו – איך ייתכן שכל אותם אנשים בחרו בהתנסות הזאת עבור עצמם?" תשובתו של ניל: הוריקן, טורנדו, שטפונות ורעידות אדמה משאירים אותנו פעורי פה ובתחושת חוסר אונים מוחלטת. אין לאן להפנות אצבע מאשימה. איש מלבד הטבע, או אלוהים. ואם אלוהים עשה זאת, אז השאלה היא למה? זאת שאלה הוגנת למדי. הרשו לי לפתוח בהצהרה כי אין לי בעניין זה חוכמה יתרה או תובנה גבוהה. אינני יודע את התשובות לשאלות הגדולות ביותר בחיים. יש לי רק את התשובות שאני מאמין שניתנו לי. ניסיתי בכל מאודי להעביר תשובות אלה בדרך שתיראה הגיונית, בדרך שנשארת נאמנה למסר המקורי, בדרך המכבדת את הדחף הראשוני שהביא לתשובות אלה. אני מבקש מראש את סליחתכם אם אינני מצליח לשמר חוכמה עמוקה זו בהעבירי אותה אליכם. הנה מה שאני מאמין שנאמר לי: אלוהים אינו גורם להתרחשותם של אירועים. אלוהים איננו ישות הנמצאת בשמים או במקום כלשהו ביקום, המחליטה איפה ומתי לגרום להתרחשותם של אירועים "חיוביים" או איפה ומתי ליצור אסון וחורבן. החיים יוצרים את עצמם באמצעות תהליך בו אנרגיות החיים מבטאות את עצמן בתגובה לכוחות יצירתיים הנעים בתהליך החיים (במקרה זה נוכל לכנות אנרגיות אלה בשם "כוחות הטבע"). אני יודע שתשובה זו נראית מעגלית, אבל זה משום שמדובר בתהליך מעגלי. בבסיס היקום קיים תהליך של סיבה ותוצאה ולתהליך הזה אנו עדים מידי יום. המין האנושי מהווה גורם בתהליך הזה. תוצאות התהליך הזה מתגשמות בחיי היומיום, בהתאם לרמת המודעוּת של האנושות אליו. מודעוּת קולקטיבית יוצרת את ההתנסות הקולקטיבית של כלל האנושות. באופן דומה, מודעות אינדיווידואלית יוצרת התנסות אינדיווידואלית. למעט יוצאים מן הכלל נדירים, המודעות הקולקטיבית חזקה בהרבה ממודעות אינדיווידואלית וזוהי הסיבה לכך שגם אנשים בעלי מודעות אישית גבוהה מושפעים לעיתים ע"י המודעות של הכלל הנקרא אנושות. במקרה אלה, נדמה שהדברים קורים בניגוד לרצונם של אנשים מסויימים. הם גם בניגוד לרצון המין האנושי כולו. גם ברובד המודעות הקולקטיבית איש לא יוכל לטעון שהאנושות יצרה בכוח הרצון שלה הרס כזה כמו רעידת האדמה והצונאמי. אם כן, מה קורה כאן? האם אנחנו באמת בני תמונה חסרי-אונים חשופים ל"קליעה למטרה" של גורל זוועתי? במובן אחד – כן. זאת משום שרק לעיתים רחוקות ההשפעה המצטברת של המודעות הקולקטיבית מוכרת לקולקטיב עצמו, פחות מזה למישהו מתוך חבריו האינדיווידואליים. זהו דבר לו כולנו עדים ביחד, לעיתים בזעזוע. קיימת גם האמת על פיה כל דבר חי הינו חלק מהמודעות הקולקטיבית. כבר נאמר שהאדמה, למשל, הינה אורגניזם חי. אבל, כמו כל החיים, אורגניזם זה אינו עושה את מעשיו מתוך כעס או שמחה. היא בפשטות מגיבה לגירויים של החיים עצמם. החיים הם תהליך המודיע לחיים על החיים באמצעות תהליך החיים עצמו. משערים שאנשים בעלי מודעות טהורה ועוצמה אדירה, כמו ישו, יכולים ליצור או למנוע תוצאות מסויימות של תהליך החיים שנוצרו כתוצאה מגירויים שונים של אנרגיות קולקטיביות. אבל אפילו ישו הבין שישנם דברים שהוא איננו יכול להבין עד הסוף. אפילו לישו קרו בחייו דברים שניתן לומר שאותם הוא לא יצר ולא רצה בהם, הלא כן? במילים אחרות, גם ישו הבין שישנם דברים אותם הוא לא יכול להבין במלואם, ובכל זאת אין דבר בו לא היה לו חלק ביצירה. הוא ידע שהחלק ממנו הקשור אל השלם (whole) היה אחראי ברמה כלשהי על כל מה שקורה. אם אנחנו חושבים על מוות כעל האפשרות הגרועה ביותר שיכולה לקרות לגוף או נשמה, שום דבר מהנאמר כאן אינו נראה הגיוני. רק אם נאזין לדברי אלוהים ונבין שמוות הינו השחרור הגדול, ההימלטות הגדולה, ההתנסות הנפלאה ביותר אותה נוכל לתאר, רק אז נוכל להתחיל לגעת בקצות האירוע הזה ולמצוא משהו להאחז בו. יש לי עוד הרבה מה לומר בעניין זה, אבל נראה לי שבמהלך כתיבת תגובה זו אני כותב ספר חדש, אז אני מבקש מכם להרהר במה שנכתב כאן היום ואמשיך לדון בנושא זה בשבוע הבא. ההפסקה בת השבוע בדיון בנושא תאפשר לכולנו גם מעט התנתקות רגשית לה אנו זקוקים כדי לחזור לראייה בהירה מסביב להתנסות כמו זו. בינתיים אני מבקש מכולכם להתגייס להושטת עזרה לכל אלה שנפגעו עמוקות ברעידת האדמה הזו ובאסון הצונאמי. *************** רוצים להגיב? לחשוב ביחד
