נימ׳ס לי ככה

[מנסה ומתנסה]

נמצאות כמעט חצי מהזמן ? בואי לא נגזים...

מניחה שלא התנסית בביקורים של ילדים אצל בן הזוג הגרוש...
מנסיון זה הולך ככה - מגיעים בשעה 16.00-17.00 לאחר סיום
הלימודים, ולאחר שמישהו מביא את הילדים לבית של בן הזוג...
נשארים שעה, שעתיים, שלוש ואז אוכלים / לא אוכלים ארוחת ערב,
וחוזרים לבית ההורה המשמורן כדי לסיים את היום...
ממש לא הייתי קוראת לזה חצי מהזמן, ובודאי שלא הייתי מצפה
שבאחר הצהריים תהיה איזושהי השתתפות במטלות הבית...
לכן התייחסתי לסופי שבוע, שאם כבר בהם, יש איזושהי נוכחות
של הילדים, למרות שכאמור - לא מצדיק לדרוש מהם יותר מפינוי
הצלחות שלהם...
בטח שלא כביסה וכדומה (ברוב המקרים גם גוררים את הכביסה לבית
של המשמורן)...

 

[מנסה ומתנסה]

נשמע מצב אידאלי... ולדעתי מאוד לא נפוץ

 

[מנסה ומתנסה]

אני מאוד מבינה מה שאת אומרת...

לגמרי לא דיברתי על חלוקת עבודה ! זה דבר ממש זניח
לגבי...

דיברתי על המסגרת שהילדים יוצרים לעצמם, שיש להם איזשהי
הגנה בהבנה שאתם חיים בנפרד ויש מערכת מסויימת עם כל אחד
מההורים... אני רואה אצל הילדים, לפי התאור שלך, הבנה והשלמה
עם המצב בפועל, גם אם הוא רחוק מאידאלי...

גירושים עצמם הם ממש לא אידאל... אני מניחה שזה ממש לא מה שייחלנו לעצמנו
ולילדים כשהבאנו את הילדים לעולם...

אבל, כמו שאמרת, את לא יכולת לחיות עם האבא, ובמצב זה, נשמע
לי שאתם עושים את המיטב... כולל יחס מבודח, שעם כל העצב בדבר,
מעיד על בריאות נפשית, לדעתי, שלך ושל הילדים .

 

[מנסה ומתנסה]

כן, את באמת מעלה את המורכבות...

הרבה שקיימת אמנם בכל משפחה, אבל על אחת
כמה וכמה במשפחה מורכבת... (מה שנותן להבין
את שם הפורום בשתי משמעויות )....

ואם שניכם חושבים שאצלכם הבית העיקרי, כנראה שבאמת
הילדים שלכם זכו בשני בתים עיקריים, שזה באמת לא פשוט
ליישום...

לגבי השעתיים בשבוע, לא בטוח אם זאת בעיה של ההורים,
של הילדים, או בכלל תוצאה של המציאות שנוצרת, והרצון
לשמור על יציבות מסויימת אצל הילדים...

גם אצלנו התעקשנו (אני כבת זוג ובעלי) שהילדים יבלו במחיצתינו
עד כמה שיותר זמן... בדיעבד אני דוקא חושבת שלא בטוח שההתעקשות
היתה נכונה... זה דורש מהילדים תמרונים ביחס לחוגים, לחברים ועוד...
צריך להיזהר לא לחצות את הילד (משפט שלמה) תוך כדי מאמץ
לאפשר לו לקבל את האהבה הפיזית בשני הבתים (שהרי תחושת
האהבה קיימת, גם אם הילד לא נוכח שעות רבות בבית)...

כך, למשל, אני תוהה (באמת תוהה - לא במימד שיפוטי) - האם להעביר
ילד חולה לבית אחר פועל לטובתו, או שעדיף שישאר באותו בית בו
קם חולה, גם אם זה "תור" ההורה האחר לשהות איתו...

באמת מורכב, אבל לדעתי המפתח הוא באמת בחשיבה ובנסיון
לפעול למען הילד והמערכת...

 

[מנסה ומתנסה]

לי זה נראה לגמרי יוצא דופן....

 

[Daharma1]

הן מגיעות אחרי ביה׳ס

בצהריים, גג 15:00. הן נמצאות פה, חיות פה, עם כל המשתמע מכך. פה עושים יותר כביסה מאצל אמא שלהן.. גם עם שני ילדים קטנים. לא יודעת על מה את מדברת

 

[Daharma1]

נימ׳ס לי ככה

הבנות של בעלי (13,16) פה פעמיים בשבוע וכל שבת שניה. הן עוזרות רק עם הבת המשותפת שלנו (4.5). הן אוהבות אותה, משחקות איתה ולעתים מקלחות אותה. זה כיף לראות וזו עזרה עצומה. וזה לא ברור מאליו. התינוק הקטן? הגדולה לא מתייחסת אליו. ממש קשה מבחינתי עד קריפי. והן לא עוזרות איתו בכלום.. כשהן פה בשבתות הן לא נוקפות אצבע, ולו סבב אחד של שטיפת כלים בארוחת שישי. בעלי הטיל וטו, שהוא ייקח על עצמו הכל, רק כדי שלא אעיר להן. היה לנו ויכוח/ריב לפני כמה ימים והוא מרגיש שאני רק מעירה להן , שאכפת לי רק מסדר וניקיון ולא מתעניינת בהן כלל. איך להתעניין כשאני רק ורק כועסת? יש לי שפע עבודה בביית והן לא מושיטות יד, אלא רק מוסיפות. אני מרגישה שאני נחנקת, משרתת, מבשלת. גם אם בעלי יצליח להשתלט על הרי המשימות שלו והן לא יתנו יד אני אתחרפן. ילדים צריכים לקחת חלק במטלות הבית ועל בסיס קבוע, גם כדי להרגיש חלק מהפאזל ושייכות וגם כי הם צריכים להפנים שאיש לא משרת אותם. נמאס לי! נמאס לי שאני רבה עם בעלי גם כשהן אינן והימים שלי מרים, עם האשמות וכעסים. היינו פעם אצל מטפלת זוגית, זה היה טוב. נראה שאין מנוס מלשוב אליה בצורה קבועה. רוצים להגיב? אשמח מאוד. נטרלו שיפוטיות/עוקצנות בבקשה.

 

[מנסה ומתנסה]

אגיד לך על מה אני מדברת...

אני מדברת על מצב בו האבא לוקח את הילד מבית הספר,
הילד נמצא אצלו אחר הצהריים, אם יש חוג - הולך לחוג -
אם יש חבר - האבא לוקח לחבר (דרך אגב - מובן מאליו
שאת "מרשה" לילדות להביא חברות לבית שלהן)...
בערב הילדים מתקלחים אצלכם, אוכלים ארוחת ערב ולמחרת
האבא דואג להביאן לבית הספר...
בחופשות האבא דואג שתהיה מסגרת לילדים בימים בהם הילדים
במשמרתו... ביום משמורת בו הילד חולה, הוא נמצא אצל האבא
ובטיפולו...
כאשר יש קניות שצריך לעשות לילדים לבית ספר או אחרות - האבא
דואג לכך בימים שלו...
כאשר יש צורך במורה פרטית - היא מגיעה לבית האבא, או שהאבא
לוקח אליה ועוד ועוד...
עם יד על הלב - האם כל הדברים שציינתי מתרחשים אצלכם ?
לגבי כביסה - כמה כביסה כבר מייצרות שתי בנות בשני אחר הצהריים
וסוף שבוע אחד ?
ואני לא באה בהאשמה חלילה - גם אני גידלתי ילדים "חורגים"...
אני רק חושבת שקצת מתבלבלים בשימוש
במושג משמורת משותפת, ועוד יותר מתבלבלים בהבנת הרגישות הכרוכה
במעבר בין שני בתים, וציפייה שבשני הבתים ינהגו כאילו זה בית שלך.

 

[מנסה ומתנסה]

בלי שיפוטיות וגם לא עוקצנות...

לא הייתי מצפה מבנות שנמצאות אצלכם אחת לשבועיים
לכל עזרה שהיא. נקודה.
דרך אגב - הרי המשימות, מין הסתם, לא קשורות אליהן..

 

[Daharma1]

מגיעות פעמיים בשבוע וכל שבת שניה

לכל אחת חדר משלה..

 

[מנסה ומתנסה]

ראי תשובתי למטה לגבי הפעמיים בשבוע...

 

[kisslali]

משל הביצה והתרנגולת

את אומרת שאת לא מתעניינת בבנות כי את כועסת שהן לא משתתפות בנטל הבית והבנות כנראה אינן משתתפות כי את כועסת ומעירה.
קחי צעד אחד אחורה ותחליטי מה חשוב יותר: 'לחנך' אותן להתנהגות שתתאים לך או ליצור אוירה של שיתוף פעולה ומשפחתיות?

אני מבינה שמאד קשה לך אבל לא תצליחי להשיג הקלה או עזרה בכעס, הערות, ואיומים. בכל מקרה, ניסית וזה לא עובד, אולי כדאי לשנות טקטיקה?

תתחילי בלהלל ולשבח את העזרה עם הקטנה, תגידי להן שזה לא מובן מאיליו, כמה זה עוזר ומקל עליך, כמה זה גורם לך להרגיש מאושרת. תנסי להסביר שקשה לך ולבקש, תתחילי במשהו קטן, תגידי תודה ותביעי הערכה. תמיד תתני חיזוק חיובי, תתעלמי מדברים שליליים. אם את חסרת סבלנות וכועסת, תתנצלי ותסבירי שזה לא במכוון.
לדעתי הכעס שלך הוא שגורם להן להרגיש לא שייכות ואת באמת לא צריכה לדאוג, הן מבינות לגמרי שאיש לא חייב לשרת אותן, הן מגיבות לאופן בו מתייחסים אליהן.
זה גם בסדר להנמיך קצת את הציפיות לסדר וניקיון כשיש שני קטנטנים וארבעה ילדים לפרנס...

בהצלחה, ללי

 

[Daharma1]

תודה! ממש פיקסת אותי פה

אדגיש את מה שטוב!!!

 

[koryz]

את צודקת במאה אחוז

עכשיו כשאני חושבת על זה - הבנות מציקות לך דרך הקטנה.
ויש לך בעיה שבן הזוג לא חושב כמוך שאת מוכרחה לפתור לפני שתצליחי להתחיל לחנך.

אבל!! קודם כל הייתי משווה בין שני הילדים.
לא רוצים לעזור עם הילד ??? סבבה. ברצינות - שלא יעזרו. אבל שלא יעזרו גם עם הקטנה.
ז-ה-ו. אל תכעסי. אל תאפשרי להן להיות איתה. או שניהם, או אף אחד.

דבר שני, באופן תאורטי העצה של ללי לא רעה
אבל, יש לך בטן מלאה על הבנות ולא תוכלי להעמיד פנים לכן אני מציעה לך בכלל לא לנסות.
ואת חייבת גיבוי של בעלך ,אבל הוא לא יבין לבד את לא יכולה לשכנע אותו. אז כפי שאמרת - מטפלת זוגית, כמה שיותר מהר.

ועוד משהו
אם לא שוטפים כלים הייתי מתעקשת על סכום חד פעמי בשישי שבת.
מי שרוצה זכוכית - שישטוף.
אם בעלך - שבעלך. והייתי מתעקשת איתו לגמרי. או חד פעמי, או שהוא.

ובינתיים תנסי להוריד ציפיות מהן לגמרי. אבל לגמרי.
וכל עוד הן לא מוכנות לעזור בבית - לא משחקות עם הילדה.
הן עוד ישאלו אותך מה הן צריכות לעשות כדי שהן יוכלו לקלח אותה, ולשחק איתה כמו פעם. תגידי שאת בשמחה אם הן רוצות להיות שותפות זה גם בעול ולעזור לך וגם (ולאחר מכן) הן יוכלו גם להשתעשע.

אפילו שזה יהיה עול גדול יותר עלייך. את רוצה שהמצב ישתנה? תתחיל לנהוג אחרת.
יהיה טוב דהרמה!! הכל תלוי בך תהיי חכמה אל תפעלי מתוך רגש תהיי מתוחכמת גם אם יהיה עליך יותר עול של הילדה באופן זמני.

 

[ornme1]

חס וחלילה.

את העצה שנתת, שלא יעזרו גם עם הקטנה, ממש אסור ליישם!!
לא משנה מה קורה מסביב, בשום פנים ואופן לא לנתק את בת ה-4.5 מאחיותיה.
וכמובן שמיותר לציין שמשהו כזה יהיה עונש נוראי לקטנה....

 

[Daharma1]

תודה אבל לא נכון לי מה שאת מציעה

אני מסכימה עם ללי. זו בדיוק התפישה שלי. להלל ולשבח על ה״יש״ והחיובי וככה להמנע מהשלילי. לא ברור מאליו כלל וכלל שהן מבלות עם אחותן הקטנה, משחקות איתה, מלמדות אותה, קצת אמהות קטנות שלה. אלה דברים שעודדתי ואעןדד תמיד. הקשר בין שלושתן יקר ערך בעיני. לעולם לא אתנה את מה שהן משקיעות מזמנן ובכיף שלהן עם הקטנה בטיפול באח הקטן. ציינתי שהגדולה מתעלמת ממנו פשוט משום שכואב לי, אני מוטרדת שהיא לא רואה אותו, חא מגיבה אליו כלל. אני לא אכריח אותן לטפל בו.

 

[koryz]

בסדר גמור

נשמע שבכל זאת לאחר ההודעה שכתבתי התחדד לכולם מה כדאי ומה לא, וזה כבר טוב.
אני שמחה לשמוע ממך כמה את מעריכה את הקשר הטוב של הבנות. בכלל לא מובן מאליו.
אולי אם את בקשר טוב איתן והן אוהבות כל כך את הגדולה יש אפשרות לשאול אותן מה הסיבה שהן מתעלמות,
יכול להיות שיש סיבה מאוד ספציפית שאת לא מודעת אליה?
אולי לך יש ידיעה ברורה שזה לא המצב, אני באמת לא יודעת אבל זו אפשרות לכיוון שאולי תרצי לבדוק
יש דרך שתוכלו לעשות כל הילדים ביחד משהו שיגבש אותן עם הקטן?
אפשרות נוספת היא שפשוט הן צברו פחות מדי זמן עם הקטן בלעדייך או בכלל מכדי שיווצר קשר משמעותי, במיוחד אם הן משקיעות הרבה זמן עם הקטנה.

 

[מ י ר י 2 2]

בעיני מה שחשוב לזכור

זה שהבעיה שלך היא איתו ולא איתן
הן לא אשמות!
לך ולו יש חילוקי דעות עמוקים בקשר לשאלה האם הן צריכות או לא צריכות לעזור (או שאיזה אופן / מידה הן צריכות לעזור)
ובסופו של דבר, מי שמחליט כאן לגביהן זה הוא.
אני לגמרי מסכימה איתך שילדים צריכים לקחת חלק, אבל זו לא אני שצריכה להסכים איתך אלא הוא...
טיפול זוגי בהחלט יכול להיות כיוון טוב
בינתיים, תנסי לראות אם את יכולה ללכת עם הדרך של בעלך אפילו בצורה מוקצנת. למשל, יש כלים בכיור? תתעלמי מהם ושבי לשיחה כייפית עם הבנות שלו. תכיני לבת ה- 4.5 משהו קטן לאכול, ואל תכיני ארוחה לכולם.
תגידי לעצמך שאת מאמינה לבעלך שהוא באמת מוכן לקחת על עצמו הכל ותני לו לקחת את זה. תנסי להנות מזה!
לפעמים הדרך היחידה לגרום לאחרים באמת לעשות, היא לפנות את השטח.
&nbsp
ובינתיים, באמת תנסי לא לכעוס עליהן, בסופו של דבר הן לא אשמות.

 

[זהב טה ו ר]

כמוני כמוך

ומירי לגמרי צודקת.
הבעיה היא עם הבנזוג, לא עם הילדים.
שום מתבגר לא יחשוב בעצמו אפילו על הנחת הצלחת בכיור אם לא חונך לכך, וגם אם יחשוב - לא יתנדב לזה.
אני לחלוטין מסכימה איתך שגם בסופ"ש פעם בשבועיים צריך לעזור - הרי אם הילדים שלי היו מתארחים בבית של חברים או של סבא וסבתא פעם בשבועיים בהחלט הייתי מצפה שיציעו לעזור, אז גם אם הן "אורחות" בבית שלי, מדובר בציפיה לגיטימית. קל וחומר אם מצפים מהם לחשוב שזה גם הבית שלהם, כפי שאנו אומרים להם...
&nbsp
אבל.
רק אבא שלהם יכול לבקש מהם בקשה כזו. ואם הוא מתנדב, העיקר לא לדבר איתן, תני לו. בעיה שלו. תסבירי לו מה הגבולות שלך בתחום הזה (לדוגמא - שלא ישארו כל הכלים בכיור עד יום א' כישחזור מהעבודה), ותבחנו יחד איך מתמודדים עם זה.
מאידך, כדאי לברר מולו מדוע הוא לא חושב שחלק מתפקידו כאב זה להקנות ערכים, כגון עזרה לזולת, גם אם מדובר במיפגש פעם בשבועיים.
&nbsp
ובנימה אישית, אני פעם לא התאפקתי וביקשתי בנימוס מהבת שלו, שבאמת מבקרת פעם בשבועיים - שתשטוף את המחבת שלה. מאז היא לא מכינה פה כלום לבד. אין לי (וגם לו) בעיה עם זה.
&nbsp

 

[מימי מייאו 1]

את נכנסת כצלע רביעית למשפחה של 3 נפשות

ובחרת ללדת עוד 2 ילדים ולהפוך את המשפחה הזאת למשפחה של 6 נפשות
לדעתי את ובעלך צריכים לחלק את האחריות וחלוקת התפקידים במשפחה הגדולה שלכם בלי קשר לגילאי הילדים