נימ׳ס לי ככה

[מנסה ומתנסה]

אני רוצה להעלות נקודה נוספת...

אנחנו מסתכלים על הדברים ממבט טכני של עומס עבודה, עזרה וכו'...
לגבי הילדים - זה ממש לא טכני !

היתה להם משפחה אחת שבה הן יכולות לתרום / לא לתרום במידת
הרצון והאפשרות...

כעת התפצלה המשפחה לשניים, כאשר לרוב אצל האמא זאת המשפחה
העיקרית. אנשים וילדים יוצרים להם בראש סדר מסויים, כדי לא למצוא
עצמם מחולקים לשניים, וזה נראה לי מאוד טבעי !

גם אם נקצה להם חדרים בבית של אבא, גם אם יבקרו מס' שעות אצלו
בשבוע - הבית שלהם נמצא אצל אמא ! (או המשמורן העיקרי)...
מכאן שגם המחוייבות שלהן היא שם - עם כל הרצון הטוב והנתינה,
קשה לעשות את החלוקה הזאת שבאמת יש לי שני בתים...

שלא לדבר אם מצטרפים לכך מתחים וכעסים על הפרידה, אבל גם
על פניו - יש לנו בית אחד, חדר אחד בו אנחנו משקיעים , שם נמצאים
החברים, התחביבים, ומס' פעמים אנחנו מגיעים לביקורים תחומים אצל
ההורה השני. כך אני רואה את זה...

 

[Daharma1]

פה יכולות לארח. חדרים גדולים

ומביאות הרבה חברות. אין לי בעיה עם זה מחבד רספקט לענייני הבית סלש תינוק שצריך שקט כשהוא נרדם או פעוטה שלא תחשף לתכנים לא לה בטי וי בסלון למשל, או למשל כלים כי למתבגרות מתחשמק לבשל צשהו מעבר למה שהכנתי לאכול, עם החברות שלהן. אז... זה מה שקורה פה. אין כאן משמןרן עיקרי, זו משמורת משותפת לכל דבר