ניסיון לדיון - מה השבועה בשבילכם?

[החיים בקיבוץ]

ניסיון לדיון - מה השבועה בשבילכם?

לאחרונה אנחנו רואים חיילים שבשבילם השבועה שנשבעו לא הפריעה להם לסרב לפקודות מפקדים. (בתחום ההתנתקות) האם הרגשתם במלוא הכנות כאילו נדרתם נדר אמיתי לבצע את כל מה שנאמר בשבועה? או שבשבילכם זה היה רק מילים שלא ממש מדברות אליכם, אבל ידעתם שלא נכנסים לצבא בלעדיהן..? עמי

 

[החיים בקיבוץ]

לא לשכוח

לא להיות פלצני יותר מדי, נסו לדבר בכנות ולא להתבייש באמת. עמי

 

[Tomak19]

אני לקחתי את השבועה מאוד מאוד

ברצינות, זה בעצם ההסכם עם צה"ל, הסכם שלפיו אנחנו מתחייבים לבצע את הפקודות שקיבלנו, ולהביע נאמנות מוחלטת לצה"ל. אני לקחתי את זה מאוד ברצינות, וזה מאוד ריגש אותי.

 

[Tomak19]

אבל אני חייב להודות שהחזרות לטקס

וההכנה הקפדנית נראו לי קצת מגוכחות, זה לא שסיימנו טירונות של שנה, בסך הכל 4 ימים...

 

[פרופיל 21]

ועדיין זה לא הפריע לך להפר פקודות.

כמו שכתבת באחת ההודעות שלך, העובדה שנשבעת אמונים לצבא ולמדינה לא הפריעה לך ללכת עם חולצה מחוץ למכנסיים במקרה אחד, להפריע למפקדים שלך במקרים אחרים וכו'. בתור חייל בצה"ל, צה"ל נתן לך את הזכות/החובה לייצג אותו. לא הרמטכ"ל הוא החייל שהאזרחים והתיירים רואים ברחוב אלא אותך ואותי וכל חייל פשוט אחר. ואם אלו לא מדוגמים - אזי צה"ל לא מדוגם. התרומה שלך לצה"ל לא נגמרת ברגע שחתמת על התנדבות (ממליץ לך לקרוא את הספר - הגן האנוכי של ריצ'רד דוקינס כמדומני). התרומה שלך לצה"ל היא לכל אורך השירות שלך. התרומה שלך לצה"ל היא אחרי השחרור שלך - במידה ותמשיך בתור מילואימניק מתנדב ובמידה ותמשיך בתור אזרח. אני לא יודע מה המניעים שלך להתגייס. אני מכיר מתנדבים שהתגייסו מכלל המניעים האפשריים. בין אם הטבות לחיילים משוחררים ובין אם פטריוטיזם. בכל מקרה - אם אתה בוחר להשתייך לארגון הזה, שא בנטל על כל רבדיו. היותר והפחות מתגמלים. כשאני מחוץ לבסיס אני הולך על א' מדוגם למשעי. נעליים מצוחצחות ומבריקות. מדים מגוהצים ואם אפשר גם מעומלנים. סיכות עפ"י פקודות מטכ"ל בדיוק במרכזי הכיסים. בתקופה שהלכתי עם דרגות תפורות - הן היו בדיוק מעל למרפק תפורות בדיוק באמצע הכפל. יש לי תמיד גומיות על הנעליים והכומתה שלי מדוגמת - אבל לא הרוסה. הביטנה עדיין קיימת. לא גילחתי אותה מעולם. הרבה יותר קל היה לצאת עם מדים מתוך סל הכביסה, נעליים מרופטות בנות 3 שנים שמעולם לא צוחצחו. כומתת פז"מ שתראה לכל מאן דבעי שפרופיל 21 הגבר כבר נמצא בצבא מספיק זמן, ודרגת סמ"ר שתפוסה רק ע"י הפלאפל המסכן - שלא ייקח הרבה זמן להעביר מסט מדים אחד למשנהו.

 

[רק דודי]

כואב, אבל נכון...

ויש לי שאלה פרופיל 21, (מה שמך?), האם לפני שהגעת לקורס קצינים דיברת ככה? סתם אני סקרן...

 

[פרופיל 21]

../images/Emo13.gif

א. דורון ב. הקק"צ לא שינה בי כלום. גם בתור טוראי נטול דרגות - לא הסתובבתי ברחוב בצורה כזאת. אני זוכר בחודש השלישי שלי בצבא, צ'ונג היסטרי, הייתי בקריה ונקרעה לי אחת הגומיות של הנעל. אני זוכר איך במשך שעה ניסיתי לשפצ'ר משהו עם הגרביים וזה כל הזמן נפל. לא יצאתי מהקריה עד שפתרתי את זה. כשאתה מבין את ההגיון מאחורי הדברים, הרבה יותר קל לך לעשות אותם. חוצמזה, שביום העצמאות האחרון למדתי את כל רזי הדיגום מרע"ן משטר ומשמעת בכבודו ובעצמו

.

 

[רק דודי]

רע"ן משטר ומשמעת?!

אני מפחד לשאול....

 

[פרופיל 21]

אכן... הגיע היישר מאכ"א פרט.

צעק עלינו. בדק את הסיכות שלנו. בדק את הכומתות שלנו. תספורות. נעליים. הכל

.

 

[רק דודי]

../images/Emo5.gif אמא'לה...

 

[Tomak19]

היי, תראה בן אדם-

א)הלכתי עם החולצה בחוץ ביום חמישי שעבר- כשלא ידעתי שאתה אמור ללכת עם החולצה בתוך המכנסיים(לא כל אחד היה "ירוק מורעל" כל ימי חייו). ב)זה היה רק ביומיים הראשונים של הטירונות, ביומיים אחר כך ממש נהנתי וצייטתי לכל פקודה, חוץ מזה, לא הפרעתי להם ממש, ביומיים הראשונים של הטירונות רק חשבתי שזה מטופש, עד שביומיים אחר כך התרגלתי לזה. ג)אני מתשדל להיות מדוגם, אבל זה לא קל לי. אני חושב שאהבה לצה"ל ונאמנות צריכה להתבטא בהשקעה מכסימלית בתפקיד, לתת את ה100 אחוז למענו, ויותר. אני לא חושב שלשכוח כומתה או דיסקית זה מה שמייצג את ערכי צה"ל, אלא איך ביצעת את התפקיד שלך. יצא לי להתקל ביותר מידי חיילים שהיו מדוגמים אבל לא עשו במשרד כלום, ולעומת זאת ראיתי חיילים רציניים ש"טופלו" על ידי משטרה צבאית בגלל שטויות. הצבא חייב לבצע רפורמות בעניין הזה...

 

[פרופיל 21]

בוא נחלק את זה ל2.

1. במישור האישי שלך - כחייל בכלל וכמתנדב בפרט, עליך לשאוף להיות גם מקצועי וגם ייצוגי. 2. במישור הכלל צה"לי - מערכת האכיפה לא יודעת להבחין בין מקרה חד פעמי לבין מקרים שחוזרים ונשנים. היא גם לא יודעת להבחין בין חיילים מקצועיים לז"ז. עם זאת, מערכת הענישה כן יודעת. המפקדים שלך יודעים אם זה היה חד- פעמי או לאו. המפקדים שלך יודעים אם אתה מקצועי או לאו. אם עשית עבירה לא רצינית ואתה חרא של חייל - המפקדים שלך יוכלו למצות איתך את הדין. מאידך, אם אתה מקצועי - הם יוכלו להוציא אותך מזה עם הארה על תנאי או משהו מצחיק אחר. ולגבי שאר מה שכתבת: גם אני בימים הראשונים לא ידעתי איך הולכים עם המדים. חבר שלי לימד אותי לשרוך נכון את הנעליים, ורק כמה חודשים אח"כ למדתי לעשות קשר צמה. מההודעות שלך בפורום השתמע שאתה מודע לנהלים - ועם זאת, עדיין מפר אותם. אני שמח אם כן לשמוע שאתה לא באמת התכוונת למה שהובן מהודעותיך.

 

[רק דודי]

השבועה לצה"ל - לאן?

מאוד האמנתי בשבועה לצה"ל, למרות שהיא לא הכי עניינה אותי באותו הרגע, מה שכן לא ייחסתי לה משמעות מיוחדת, חוץ מזה שהרגשתי גאווה שגם אני נשבע. כי ידעתי כמה מפרים את השבועה הזאת, ולכן היא כבר הפכה לסתמית למדי. הנוער של היום, יותר נכון חלקו, די חסר אמונה וערכי צה"ל כבר לא מעניינים אותו. נכון שמדובר באחוז קטן, לשמחתינו, אבל עדיין הם משפיעים על דור שלם. הנוער הזה, שקשור את עצמו לשער בית הספר במחאה על קצין שבא לדבר עם כיתות ולהסביר להם על צה"ל, נוער שמחליט שקצין הינו "מצורע" או "אדם מזוהם שאסור לו להתקרב לבית הספר" הרס את צה"ל ואת ערכיו. כי ברגע שיש קבוצה כזאת שמנסה לשטוף את המוח, היא משפיעה באופן מסוים על כאלה ואחרים, ואז יש סרבנות "מצפון", שנותנת לגיטימציה לסרבנות התנתקות, שנותנת לגיטימציה לתבוע את מפקד חיל-האוויר לשעבר, האלוף דן חלוץ, שבזכותו חלקנו נמצאים כאן היום, ולנסות להכנסי אותו לכלא, וזה נותן לאנשים לפקפק בצ"הל, שגורם להם לעשן סמים בשטחי הבסיס, לגנוב, להפר סודיות ולהתייחס לצה"ל כאל דבר מטופש ומעצבן. יותר מדי אנשים לא ראויים נשבעים לצה"ל, כך שכל השבועה לצה"ל, נזרקת לפח.

 

[החיים בקיבוץ]

אז רוח צה"ל לדעתך גוססת או מתה?

אם היא גוססת, אז ניתן להציל אותה? לגבי היחידה הסרבנית שהתגלתה לאחרונה - הרמטכ"ל אמר שעל כל חייל סרבן, לא משנה באיזו דרגה, יהיו מחליפים. אבל כשהכל יגמר.. אילו השלכות יהיו מזה? מה הלאה? האם רוח צה"ל חלפה לה? האם צריך להשקיע יותר בלהחדיר אותה? אני זוכר שבשיעור על רוח צה"ל המדריך שאל האם מישהו החליט להתנדב בגלל שהוא אוהב את המדינה.. רק אני ועוד בערך שני אנשים בצוות הצבענו.. אני מאוד מקווה שסך הכל כל השאר התביישו להצביע.. אני אופטימי בכל אופן אני מסרב להאמין במה שאמרת, ואם זה באמת ככה, אני מאמין רק ביכולת לשיפור ובשיפור עצמו. עמי

 

[רק דודי]

הבעיה היא לא בצה"ל...

הבעיה היא בתקשורת בעיקר. פעם היה כבוד לצה"ל, היום על כל נער פלשתינאי שנהרג במלחמה, עושים תוהו וקוברים חיילים וקצינים בעודם בחיים. התקשורת מסיתה המון נגד צה"ל וערכיו, בעיקר מהיסבה שרוב אנשי התקשורת לא כירתו כלל בצבא, וגם אם כן אז ביחידת שהמוטיבציה שלהם לא ממריאה עד השמיים, ואני לא רוצה לציין איזה, כדי לא לפגוע באף אחד. צה"ל לדעתי צריך להיות יותר קשוח ותקיף כלפי התקשורת ואל להתנצל על כל שטות. זאת מלחמה ונהגרים גם מהצד שלהם וגם מהצד שלנו, ויש דילמות ודברים שהאנשים בארץ לא יודעים וצה"ל לא. "מה שרואים משם לא רואים מכאן" הוא הביטוי המדויק. צה"ל הוא כלכך הומני ונכון לעומת צבאות אחרים בעולם (קוריאה, יפן, ארה"ב, רוסיה וכו' וכו') ופשוט עצוב לראות עם שלם מתאגד נגד הצבא שלו. אני חושב שבטירונות ובקורסים למינהם, צריך להביא הסברה מומחית שתשכנע סופית אל כל הטירונים למינהם, גם של 02 ושל המתנדבים, שהם לא עשו טעותש הם מתגייסים, ושצה"ל הוא לא כזאת מפלצת. הבעיה שבטירוניות האלה מתעקסים יותר מדי בטירטורים, שמירות ודברים מעפנים כאלה ואחרים, ופחות מדי במוסר צה"ל לדורותיו, בתפקידים ומקצועות, ובשבועה לצה"ל.

 

[Starving Marvin]

אז ככה-

היה ברור לי שבעצם הגיוס שלי לצה"ל אני לוקח על עצמי את כל הסיפור, ובעצם "נשבע". כמה מילים מרגשות, דמעות של אמא, ספר תנ"ך או רבי לא מוסיפות או גורעות מזה. טקסים בשבילי זה ממבו-ג'מבו. אני לא אוהב אותם ולא חושב שהם נחוצים- לא רק בצבא, אלא בכל מקום אחר. כל הדברים להם התחייבתי בשבועה- הייתי מחוייב אליהם כבר מרגע שגוייסתי. אם מישהו צריך שיסבירו לו בדיוק- כי הוא לא הבין את זה מהרגע שהוא התגייס (ואני בספק אם יש מישהו כזה)- שיבושם לו. אני לא.

 

[Starving Marvin]

*גם בכל מקום אחר.

 

[TRANSFER]

נושא מעניין..

האמת היא שבימי ההשתלמות ובמיוחד ביומיים האחרונים של ההשתלמות הנושא הזה הטריד אותי מאוד. למרות האהבה שלי למדינת ישראל והערכה הגדולה שלי לצה"ל, עניין השבועה לצה"ל היה עניין מאוד לא פשוט בשבילי. היו כמה היבטים קשים: א. מההיבט הדתי [למרות שאני לא דתי, אבל עניין השבועה לפי הדת היהודית זה עניין די רציני] ב. אני לא יכול להישבע למשהו שאני לא בטוח אקיים אותו. ההחלטה הסופית שלי הייתה "להישבע" עם כולם[כדי לא לגרום לבעיות מיותרות], אבל עשיתי "טריק" כלשהו, זה כמו שילדים אומרים "נשבר" במקום נשבע אז עשיתי משהו דומה. אני יודע שזה נשמע אינפנטילי ומצחיק.

 

[החיים בקיבוץ]

שניה

ואם נשים את עניין היהדות לרגע בצד, תנסה רגע להתרכז בחלק השני של התגובה שלך.. מדוע התנדבת אם לא לשמור אמונים למדינה ולצבא בצורה הכי פרקטית שיש? עמי

 

[TRANSFER]

אין בעיה../images/Emo13.gif, שמתי...

למה התנדבתי? מהרבה סיבות. גם מטעמים אוגואיסטים וגם מטעמים פטריוטים. אני לא יכול לחזות דברים, אני לא יודע מה יקרה עוד דקה. בחיים מתרחשים הרבה אירועים, אני לא בטוח שאמלא כל פקודה שתינתן לי בצבא. מהחשש הזה לא נשבעתי כראוי. אני אמלא כל פקודה שלא תתנגש במוסר שלי, לפעמים המוסר שלי יכול להתנגש גם בפקודות שהם חוקיים ולאו דווקא לא חוקיים. אני יודע שאתה יכול להקשות ולשאול, מה יקרה אם כל אחד בצבא יחליט לפי המוסר שלו, הרי לאחד יכול להיות מוסר שונה אחד שיחליט שהוא לא יורה באנשים, אחד יגיד שהוא לא מגרש אנשים מביתם, ואחד יגיד שהוא לא מנקה שירותים. אז לאן נגיע? ואין לי תשובה לזה. זה באמת יכול לגרום לבעיות. אם הייתי נשבע הייתי מחויב לקבל כל פקודה[כמובן חוץ מפקודה בלתי חוקית בעליל, ולא תהיה לי אפשרות לבחור]. אני גם מחויב למלא כל פקודה מעצם שירותי בצבא, ו99% אני בטוח שאמלא את כל הפקודות שינתנו לי בשירותי הצבאי. אבל מהחשש הקטן שיתנו לי לבצע פקודה שנוגדת את הערכים והמוסר שלי, לא נשבעתי.