נישואים או לא?

[אמאשלשון]

איזה יופי של שם בחרת לך

הולם את מעשייך

 

[בא לי ריגושים]

אוי ואבוי. זו עצה שלעולם לא הייתי נותנת

גם אם לך אישית זה עבד, זה יכול להיגמר רע מאוד.

 

[אמאשלשון]

זה מה שהוא אומר לך, העובדה הפשוטה היא

שכל עוד זה היה בידיו הוא לא רצה את זה

 

[עצובה ומבולבלת27]

נישואים או לא?

אני רק אבקש דבר אחד מראש, אני כרגע במצב מאוד רגיש. אנא חשבו פעמיים לפני שליחת התגובה מאחר ואני לוקח כל תגובה ברצינות. כמו כן, הייתי מעדיפה תגובות של אנשים (ובעיקר נשים) שהיו בסיטואציות דומות בעבר ו\או בטווח הגילאים שלי.

אני בת 27, בן זוגי בן 29. אנחנו כבר 5 שנים במערכת יחסים שבאמת תומכת ומאזנת אחת את השני. סוג של הפכים שיודעים להשלים את החסר בכל צד. בקיצור, מאוד טובים אחד אל ועם השניה. כשיוצאים לבלות בהחלט מבלים ונהנים ואני סומכת עליו במליון אחוז שיגבה אותי כשצריך, ומקסימום אם באמת לא הייתי בסדר- יגיד לי את זה רק בצורה פרטית. בעיה אחת איתו זה אופי אדיש, שעם זה כבר דיי השלמתי וכאמור, מפאת השלמה ואיזון בין הצדדים, למדתי לראות את האהבה דרך דברים אחרים ואני לא מדברת רק על הוצאות כספיות אלא על כך שאם משהו קורה לי הוא יהיה הראשון לחבק. בחור דואג, אכפתי שאחרי שנתיים שלוש של הקשר כבר הבנתי שמדובר בגבר שקורץ מחומר לבעל וחבר לחיים.

אנחנו גרים ביחד כבר שנה וקצת. לא רק לאחרונה, אלא כבר תקופה של ממש, בערך כחצי שנה, אני מאוד מוטרדת מעניין החתונה. כרגע, לפחות אחד מאיתנו מבוסס (במקרה הזה הוא..) ואני שרק עכשיו מסיימת את התואר, מתחילה גם עבודה במשרה מלאה במקום טוב לטווח ארוך עם תקווה ללימודים בהמשך. על פניו, אין שום סיבה שלא נתחתן.
כבר דיברתי איתו בעבר על הנושא (עבר זה יותר מפעם אחרונה ופעם אחרונה לפני חודש). הוא מצד אחד אומר שאם לא היה רוצה לא היה מבזבז את הזמן ופשוט היה מסיים את המערכת יחסים. מהצד השני, אני לא באמת רואה איזושהי נכונות מצידו להתקדם הלאה.
אני מאוד מפחדת שאני מבזבזת את הזמן מאחר ואני לא ממש הופכת לצעירה עם הזמן (עדיין לא בנג'מין באטן, למי שמכיר). אני מאוד בדילמה מה לעשות מאחר ואני ממש ממש אבל ממש לא רוצה להכנס לנישואים מתוך כפייה- זו הדרך הכי גרועה ואני לא רוצה לקבל טבעת, גם אם היא הכי מושלמת בעולם... בידיעה שאני הכרחתי אותו לקנות אותה... ולהיכנס איתי לחופה שלא בלב שלם.
אני דיי מפחדת שאני הופכת לסיפור קלאסי של אלו שיוצאות שנים עם גבר ולא מתקדמות... נפרדות ואז שומעות אחרי שנה שהבחור התחתן עם מישהי אחרת.
מה שגם התחושות האלו כר גורמות לי להרגיש שאולי אני מתחילה לחשוב מחשבות שווא שהוא לא האחד כי הקשר לא מתקדם לשום מקום.
ידוע שהאויב הכי גדול של נשים זה לשבת לבד ולחשוב, ככה מפתחים את התסריטים הכי גרועים..... לכו תדעו, אולי הוא בכלל תיכנן להציע נישואים היום בערב ועוד שיחה כזו שאולי תפעיל לחץ רק תרחיק אותו מהעניין
אני שוב רוצה להדגיש שאני ממש לא רוצה נישואים בכפייה... אבל כן הייתי שמחה לשמוע דעות של אנשים ניטרליים מהצד (רק שיחשבו פעמיים על התגובה הרצינית שלהם ולא תגובות בסגנון "הוא לא אוהב אותך, תיפרדי ממנו").
מבחינתי לפרק קשר על דבר כזה זה טמטום, ידיד קרוב שלי אמר שזו סיבה מאוד רצינית ולא מטומטמת. אני לא מפרק מערכות יחסים בקלות ראש ואם מערכת יחסים מסתיימת- היא מסתיימת לתמיד גם אם יום אחרי הוא יבין את הטעות וישלוף טבעת... אני מסיימת מערכות יחסים רק כשאני כבר מבינה ומשלימה שאין לי יותר מקום בה. אז בלי יד קלה על ההדק בבקשה......

 

[Shamy]

אין לי מה להגיב

כי לדעתי , כמו שזה נשמע על פניו הוא ממש לא מעוניין בחתונה ואת כן , והיות ואתם רוצים להתפתח לכיוונים שונים ועוד דיברת והסברת שזה חשוב לך והוא התעלם , כנראה שאת לא מספיק חשובה לו
&nbsp
אז אני הייתי עוזבת..אבל היות וזה לא מה שרצית לשמוע אין לי מה להגיד לך כי נראה לי לפי הסאב טקסט שאת החלטת כבר מזמן בראש שאת רוצה להשאר בזוגיות ואת אוכלת סרטים ומחפשת הרגעה...אבל פה יהיה לך קשה לקבל הרגעה כי תמונת המצב תסלחי לי..עגומה ואין לי דרך יפה ליפות לך את המציאות ואין לי רצון גם לשקר לך..
&nbsp
&nbsp
בכל מקרה לא נראה לי שתהיה פה חתונה בכפייה כי לפי מה שאת מתארת הבחור הזה עושה מה שהוא רוצה ולא עושה דברים כדי לרצות אותך אז הייתי יוצאת מהסרט הזה של אני כופה חתונה על בחור..
&nbsp
&nbsp
שיהיה בהצלחה
&nbsp

 

[Madam and Violin]

ידידה שלי

היתה באותה סיטואציה אחרי 4 שנים הפעלנו כוח שתפרד. עכשיו הוא עם חברה חדשה והיא בת28 בזבזה 4 שנים על בן אדם אנוכי שחשב שזה בסדר לבזבז לה ככה את הזמן.
אם את רוצה להתחתן תעזבי אותו ואם ירצה להתחתן שיחזור עם טבעת ואם לא ברוך שפטרנו

 

[supersonic777]

סיפורים על זוגות שהיו יחד שנים ובסוף נפרדו,הכירו,ולאחר מס'..

חודשים התחתנו,שמעתי מלא...
העצה הכי טובה שאת יכולה לקבל היא,סבלנות...
אגב,איך ההורים שלו מקבלים אותך?סתם שאלה עדתית,אמא שלו פולניה?(זה חשוב במובן מסויים)
לא נעים לי לומר לך,אך יכול להיות שהוא עדיין מתלבט?יש,אולי,"צד שלישי",שאומר לו,"תחשוב טוב"...?(וזה מחזיר אותי לאמא הפולניה,בהנחה שכן)
לדעתי,5 שנים ושנה ביחד אין מקום למשוך את הזמן,או כן או לא!
אני אומר,הכי טוב,"להיכנס בדלת הראשית"...הכוונה,לשבת ולדבר איתו על זה,שיהיו לך פרופוציות להמשך היחסים.למה להמשיך עם הלוט בערפל?
אני מעיד רק על עצמי,אם היתה לי מישהי תקופה כזאת ולא היינו מדברים על התמסדות,לא אכפת לי כמה קשה היה הצעד לעשותו,הייתי יושב ומדבר איתה...לפחות הייתי יודע,היכן אני עומד ולא מושכת אותי סתם ומבזבזת לי את הזמן...
מה שצריך לקרות,יקרה!
בהצלחה!

 

[הפסימית האופטימית]

לא הייתי במצב דומה

אבל חברה שלי נמצאת עכשיו בערך באותה סיטואציה , נדמה לי הם גם יחד 4 או 5 שנים, גרים יחד והיא מוכנה כבר לעבור לשלב הבא אבל הוא עוד לא שם. (קצת יותר מבוגרים מכם בשנתיים בערך)
היא לא מדברת על פרידה אלא אומרת שהיא פשוט תחכה עד שהוא יהיה מוכן ... (אבל די כואב הלב לדבר איתה על זה כי היא ממש כבר רוצה חתונה/ילדים והם באמת זוג חמוד ורציני)
&nbsp
אני לא יודעת אם זה הדבר הכי נכון לעשות. אבל רצית לשמוע מאנשים בסיטואציה דומה...
&nbsp
בתור מישהי שלא נמצאת בסיטואציה הזו - אני לא חושבת שהייתי יכולה להישאר במצב בלא ידוע הזה כמה שנים. מצד אחד נכון, לא צריך להכריח מישהו להתחתן אם הם לא מרגישים שהם 'שם' אבל מצד שני, אם הם לא מרגישים את הרצון הזה לעבור איתך לשלב הבא אחרי 5 שנים, למה הם מחכים?
את בעצם אומרת לו - אני רוצה שתהיה בעלי, אני רוצה שהקשר יתפתח הלאה והוא אומר לך - אני שמח להישאר כמו שאנחנו עכשיו לזמן לא מוגדר... זה גם לא הוגן כלפייך.
&nbsp
והשאלה היא שלך - האם את מוכנה להישאר במערכת היחסים הזו כמו שהיא עכשיו לעוד חצי שנה? שנה? שנתיים?
אין שום דבר רע בזה שהוא לא רוצה להתחתן בשנה הקרובה או שנתיים הקרובות, אבל גם אין שום דבר רע בזה שאת כן. ואם את רוצה להיות נשואה והוא לא... אז אולי אתם צריכים להיות עם אנשים אחרים.
&nbsp
&nbsp

 

[juggernaut]

לדבר איתו על זה לא ירחיק אותו מזה

זה שתדברי איתו לא ילחיץ אותו ללא להציע לך נישואין. אם הוא רוצה זה יקרה לא משנה מה. אחרת - הוא לא רוצה.

תראי, אני מבין את הלחץ שלך. את לא חייבת להיות לחוצה, אבל אני מבין מאיפה את באה.
לפי דעתי, אם זה חשוב לך - זה צריך לעלות ואת צריכה לדבר איתו על זה.
הייתה לי סיטואציה דומה לאללה - אני בן 28, היא בת 30 עוד רגע
ודווקא היא לא רוצה חתונה וילדים ונאדה
אז בשלב מסוים הבנתי שאמנם אני לא רוצה\חייב כרגע להתחתן, אבל אני כן רוצה בעוד X שנים משפחה וילדים. וכשהבנתי שלא אקבל את זה ממנה (בהתחלה היססה אבל בסוף די אמרה בגלוי שלא תרצה) הבנתי שתכלס, כשלא רואים את אותו הדבר בנושא כל כך מהותי - אין באמת מה להישאר ביחד.
לא קטע של בזבוז זמן אפילו
את צעירה, אין לך מה לדאוג. את לא "תיתקעי" או שטות כזאת.
זה פשוט..חוסר הסכמה על נושא מהותי מאוד בקשר.
וזה בסדר לא להישאר על כזה דבר.

 

[ommerl]

המלצה-

אני מאוווווד ממליץ לך פשוט לקרוא את הספר של שריל סנדברג "לפרוץ קדימה".
&nbsp
שריל דוגמה לאישה חזקה, קרייריסטית (יד ימינו של צוקרברג, נמצאת ברשימת 50 הנשים החזקות ביותר בעסקים) שגם היו לה חיי זוגיות טובים. כל החבילה.
&nbsp
בספר היא מפרקת אמונות שונות שמשותפות להרבה מאוד נשים שלבדן יוצרות את "תקרת הזכוכית" ועוד ועוד ועוד דברים. אני לא קראתי אותו אבל שמעתי מחברה שלי המון תובנות חזקות שלה מהספר ואני מאוד ממליץ. לדעתי הוא קולע בול למה שאת צריכה כרגע.

 

[tal902]

לא מדבר מניסיון במצב כזה

רק מהיגיון בריא. ויודע שכשיש מעורבות ריגשית בזה זה אחרת לגמרי.

קודם כל ברור שאחרי 5 שנים הוא כבר אמור להכיר אותך מלפני ומלפנים ולדעת אם הוא רוצה להזדקן איתך.

צריך גם לקחת בחשבון שבעצם הצעת אירוסין למשל (גם אם לא מתחתנים מחר) מעבר לזה שזה יראה לך רצינות מבחינתו זה גם יגרום לו "להבטיח" לו אותך שהוא לא יאבד אותך. ואם הוא בעניין שלך לתמיד הפחד לאבד אותך גם הוא קצת או הרבה אמור לגרום לו להבטיח לעצמו אותך.

ברור שמשהו מפריע לו להגיד לך שהוא רוצה להזדקן איתך ולהיות איתך לעד.

נכון שאפשר לדבר איתו על כך ואולי הוא יסביר את עצמו, אבל יכול להיות שהוא בקשר נוחות כזה איתך שטוב לו, אבל הוא לא רוצה להתחתן איתך ופשוט מפחד לעשות את הצעד הזה על מנת לא לפגוע בך ולמוטט אותך אולי נפשית. מכיר כמה מקרים כאלו.

מציע אולי להגיד לו שילך לאיזה איש מקצוע ניטרלי לדבר איתו בכנות ושאולי לו הוא ירגיש חופשי לספר מה מפריע לו להציע לך ושאיתו או בעזרתו הוא יבין האם הוא רוצה אותך איתו כל חייו או לא. מטפל טוב, ודאי יאמר לו שאם נניח הוא לא רוצה , הוא צריך להיות הגון כלפייך ולהגיד לך אם הוא רוצה.

ואם תדברי איתו ותציעי לו את זה נא לעשות את זה ברוגע לא ממצב של כעס/תסכול/חפירה או להטיח בו דברים.

ותני לו לעניין הזה שילך לברר בעזרת מטפל איזה 3-4 חודשים.

אבל צפי גם לאפשרות של פרידה.

 

[פילוסוף רוחני33]

אנסה לעזור לך כמיטב הבנתי

אני מסכים אתך לחלוטין שנישואין בכפייה אינם רצויים. נישואין צריכים לבוא מאהבה הדדית, ודווקא בגלל זה אני מציע שתתנו לקשר להתפתח וגם לאהבה ותיהנו מהם, אולי בתור חברים, אולי חלק מהזמן בתור ידידים, וכשתרגישו מוכנים מבחינת חוזק הרגש והקרבה הרגשית, הרצון להתחתן כבר יבוא באופן טבעי.

 

[סינבד]

למה את שואלת את השאלה הזו פה?

למה לא לשמוע דברים מפי הסוס?
להתחתן, למרות יחסי הציבור המצויינים של המהלך הזה, זה לא כזה דבר גדול כמו שזה נראה לך. רבים מאד הזוגות שעושים אחרי שנים ספורות UNDO (גירושין) למהלך הזה.
אני חושש שאם לא תלמדו לשוחח על הדברים שמעסיקים אתכם הסיכוי שתישארו יחד, בין אם תתחתנו או לא, די קטנים.
&nbsp
דברי איתו. דברי איתו במטרה לשמוע מה יש לו להגיד.
יש שני סוגים של הקשבה, הראשון מכוון למצוא תשובות למה שיאמר בן שיחך. השני מכוון להקשיב לדברים שהוא רוצה לומר. לכי עם הסוג השני ודברי איתו.
כי אם תתחתנו, מהר מאד יבואו הלחצים הכלכליים, ילדים, שוויון בנטל... אי אפשר לצלוח את זה בלי תקשורת זוגית טובה ועכשיו הזמן הכי מתאים לפתח את התקשורת הזו.

 

[קרמבו341]

אתם עדיין צעירים

דבר ראשון, אני הייתי בעבר במצב דומה של נישואין אחרי שנים רבות של חברות, אבל במקרה שלנו לשנינו ממש לא לחץ להתחתן.
אני לא יודעת באיזו סביבה אתם חיים אבל את ממש לא בגיל שצריך להילחץ מחתונה, למרות שאני מבינה שהפקטור המלחיץ מבחינתך הוא לא הגיל אלא מספר השנים שאתם יחד. אם אני צריכה להמר, מהכרות עם כמה זוגות בסיטואציה כמו שלך, העניין הוא שבן זוגך עדיין לא מרגיש בשל להיכנס לנישואין. לא כי הוא לא בטוח בך או בכך שאת האשה של חייו, אלא כי הוא רוצה להיות עוד קצת רווק, עם פחות מחוייבויות ובטח שבלי ילדים. לדעתי האישית, זה ממש לא אומר שהוא לא רציני לגבייך, אלא שכרגע עדיין לא מתאים לו להיות נשוי.
שוב, לדעתי האישית, אין בכך שום דבר רע וזו לא סיבה להילחץ. אני מאמינה שזה יגיע מתישהו. אם הייתי במקומך, הייתי מנהלת איתו שיחה ואומרת שאת לא לחוצה להתחתן עכשיו או בתקופה הקרובה, אבל את כן רוצה להיות בטוחה שאתם הולכים באותו כיוון ושבשלב מסויים, כשירגיש שהוא בשל לכך, זה יקרה ביוזמתו.

 

[בא לי ריגושים]

יקירתי (מקווה שאני משרשרת נכון - קשיי האפליקציה)

התכוונתי להגיע למקום אחר ואז ראיתי את ההודעה שלך בראשי והחלטתי להיכנס. ראיתי מה שכתבת וכאילו כתבת את מה שעבר לי בראש לפני עשור. בן זוגי (היום גם אבי ילדיי) לא רצה להתחתן במשך שנים. היינו ביחד מגיל 22 והתחתנו בגיל 30, כשכבר הפסקתי לדבר איתו על זה והייתי מוכנה לעזוב את הבית. זה ערער כל חלקה טובה בי, גרם לי לעצב מאוד גדול. היום ממרחק של זמן אני יכולה לומר שזה שטויות. הוא בן זוג מדהים (תמיד היה) שמאוהב בי גם אחרי 15 שנים ביחד. ועם זאת, היו מסביבי סיפורים לא מעטים שהסתיימו גם אחרת, כמו מישהי שחבר שלה הציע לה נישואים פעמיים ואז התחרט. מה שאני רוצה לומר שאין כללים במקרה הזה ולחזק את ידייך בכל החלטה שתבחרי. אם בא לך - את יכולה גם להתקשקש איתי בפרטי.

 

[להעלות ליגה]

מסכימה מאד עם מי שכתב לך שאת לא צריכה

להתיעץ פה אלא לדבר איתו
הצעה..טבעת..התארגנות ..חתונה זה ענין של
שעות
החיים אחר כך זה משהו אחר
ואם אחרי 5 שנים ביחד אתם עוד לא
מסוגלים לדבר פתוח ובלי חשש את בבעיה
תפתחי איתו את הענין
מה כבר יכול לקרות

 

[אמאשלשון]

אני הייתי עוזבת, אבל לא מתוך החלטה של לא לחזור כמו שכתבת

אלא בשביל לתת לבחור זמן לראות ולהרגיש.
לראות ולדעת איך זה בלעדייך, אם הוא יראה שהוא לא יכול, הוא יחזור עם הטבעת המיוחלת ואם הוא יראה שיכול אז טוב לדעת גם את זה ולהמשיך הלאה.

בהצלחה בכל מה שתבחרי לעשות

 

[אשה מרציפן]

בלת"ק - יש לי שאלה

על נושא הילדים דיברתם?
גם אם את לא מרגישה ככה, אתם צעירים ובימינו כידוע אנשים נוטים להמתין עם הבאת ילדים ולבסס את הקריירה + להנות מהחיים בזוג. למרות שבימינו לא כל מי שמתחתן ממהר להביא ילדים, זו עדיין הגישה הרווחת, אז יכול להיות שזה מה שגורם לו להתמהמה, החשש שאחרי החתונה ישר יגיע הילד הראשון והחיים שלכם ישתנו ללא היכר?
&nbsp
&nbsp

 

[tatarata]

תגובה

אני יכולה להגיד לך מתוך ניסיון אישי של שתי מערכות יחסים מתוסכלות, ארוכות שברגע שמתחילה סחבת ובן זוג לא מוכן למחויבות צריך לקחת רגליים, דרך אגב זה לא בטוח שהוא יתחתן אחרי שנה או בכלל. לי הייתה מערכת יחסים של 6 שנים, שבחור לא היה מוכן להתחתן. בגיל 29 עזבתי אותו, הוא היה עשור מעלי, עד היום הוא רווק בגיל מאוד מתקדם. עד עכשיו אני מצטערת שלא עזבתי אותו קודם, כי אלו היו שנים טובות שאפשר היה למצוא בן זוג ולהתחתן. כל פעם היה לו תירוץ, מצב כלכלי, והרים שלו עוד לא מוכנים להיפרד ממנו, אין לו דירה, ליאן יש למהר הרי הא רק בן 40, ועוד.
בפעם השניה הייתי יותר חכמה, עזבתי את הבחור אחרי שנתיים, מאותה סיבה. אומנם הוא מאוד רצה להמשיך את הקשר ללא חתונה, אבל לי זה לא התאים.

 

[Surrealistical]

לפרק מערכת יחסים אחרי חמש שנים

בשלב כזה זה לא רציני. ואני שמחה שאת בכלל לא חושבת על האופציה הזאת.
זה טוב שדיברתם על הנושא אבל נראה שלא הגעתם לעומק העניין. לדבר על הנושא זה לא ללחוץ וזה לגמרי לגיטימי לנהל שיחה עם בן אדם על הראייה שלו של העתיד שלכם ביחד. האם הוא רוצה להתחתן? האם יש לו איזשהם חששות בנושא? ומה בעצם הסיבה שעד עכשיו הוא לא מדבר ברצינות על חתונה? אם הוא באמת בחור טוב כפי שאת אומרת ואם תיגשי לנושא שצורה הנכונה (בפתיחות ולא בהאשמות) הוא אמור לענות לך בכנות. ורק אז תדעי איפה אתם באמת עומדים.