ניתן צ'אנס לפורום הזה-קבלו סיפור שקרה לי היום
המקום : מרכז הארץ, איזור שאי אפשר למצוא בו חניה אף פעם הזמן : ערב הגעתי. עשיתי כמה סיבובים עם האוטו. כלום ! ופתאום, אני שם לב בין כל המכוניות לאחת שיושב בה מישהו, אני זז עם האוטו קדימה ואחורה בנסיון למשוך את תשומת ליבו (ומתוך כוונה להימנע כמה שיותר בשימוש בצופר - אני תמיד מנסה להימנע כמה שיותר משימוש בצופר, היות ולטעמי, יד קלה על הדק הצופר היא סימן לבהמיות) ובכן, הבנאדם עסוק שם עם איזה אייפוד או משהו ועיוור לחלוטין לסביבה. אין לי ברירה, אני צופר צפירה אחת. כלום, הוא בתוך בועה. אני צופר עוד. כלום. אני צופר עוד ! כלום !!! אני יוצא מן האוטו, ודופק קלות על זגוגית השימשה שלו ושואל אותו(מחווה בידי, שכן הוא לא יכול לשמוע אותי) אם הוא יוצא. הוא עושה מן תנועה לו ברורה בכלל, מתוך מה שנראה על פניו כמו נסיון להתאמץ כמה שפחות בשבילי. אם כן, התנועה הלא מובנת הזאת נראית לי כמו "כן", ואני מחכה... אני מחכה... אני מחכה... כלום, הוא עם האייפוד שלו... אני יוצא שוב מהאוטו, בא אליו לחלון ודופק קלות על זגוגית החלון... (אני עושה זאת מתוך כוונה לשאול אותו מתי בערך הוא יוצא כדי לדעת אם שווה לי לחכות או ללכת) הוא לא מגיב ! (תאמינו או לא, אבל בהן צדק אני אומר אמת, הוא אכן לא הגיב...) אני שוב דופק קלות כלום !!! אני שוב דופק קלות הוא פותח את החלון ופונה אליי בלשון : "תגיד לי, מה אתה מציק לי פה, אני לא חייב לך כלום, אמרתי לך שאני לא יוצא" אני אומר : "אתה עשית תנועה לא ברורה ואני הבנתי ממך שאתה כן יוצא, למה שאני ארצה 'להציק' לך סתם, מה משעמם לי, אני צריך לחנות" הוא : משהו כמו "אני לא חייב לך כלום, מה אתה דופק לי על האוטו כל הזמן ?" אני : "אז מה אתה, חי בחברה או בתוך בועה ? מה זה לא חייב ? מה באתי אליך הבייתה ? אתה תופס מקום חניה, ואני רק רציתי לשאול אותך מתי בערך תצא כדי לדעת אם שווה לי לחכות, אני לא בא לגרש אותך" הוא : "כן, אני חי בתוך בועה, וככה בא לי, ואני לא חייב לך כלום" אני : "אז מה אתה רוצה ???? על מה אתה מתלונן ?? אתה לא חייב לי כלום, אז למה אני חייב לך ??? למה אני חייב להתחשב בעיסוקים הקדושים שלך ולא להפריע לך עם השאלות ה'לא חשובות' שלי ??? אתה לא חייב להתייחס אליי ? גם אני לא חייב להיות מנומס אליך" הוא : (הוא כבר התחיל לגלוש החוצה עם האוטו שלו) "אה ....אז אני לא יוצא !" (הוא עשה רברס עם האוטו וחזר) אני : "אתה לא יוצא ???? אתה עושה לי דווקא ???" הוא : "לא יוצא !" אני : "אז לך תזדיין, יא בן שרמוטה, אל תצא" (חזרתי לאוטו וחיכיתי) כמובן שהוא תיכף יצא, היות ויש לאפס הזה עיסוקים והוא היה חייב לצאת, כי הוא הרי מרוכז רק בעצמו ואין לו זמן לבזבז על מריבות....ככה שלא הייתי צריך לבלף הרבה זמן
המקום : מרכז הארץ, איזור שאי אפשר למצוא בו חניה אף פעם הזמן : ערב הגעתי. עשיתי כמה סיבובים עם האוטו. כלום ! ופתאום, אני שם לב בין כל המכוניות לאחת שיושב בה מישהו, אני זז עם האוטו קדימה ואחורה בנסיון למשוך את תשומת ליבו (ומתוך כוונה להימנע כמה שיותר בשימוש בצופר - אני תמיד מנסה להימנע כמה שיותר משימוש בצופר, היות ולטעמי, יד קלה על הדק הצופר היא סימן לבהמיות) ובכן, הבנאדם עסוק שם עם איזה אייפוד או משהו ועיוור לחלוטין לסביבה. אין לי ברירה, אני צופר צפירה אחת. כלום, הוא בתוך בועה. אני צופר עוד. כלום. אני צופר עוד ! כלום !!! אני יוצא מן האוטו, ודופק קלות על זגוגית השימשה שלו ושואל אותו(מחווה בידי, שכן הוא לא יכול לשמוע אותי) אם הוא יוצא. הוא עושה מן תנועה לו ברורה בכלל, מתוך מה שנראה על פניו כמו נסיון להתאמץ כמה שפחות בשבילי. אם כן, התנועה הלא מובנת הזאת נראית לי כמו "כן", ואני מחכה... אני מחכה... אני מחכה... כלום, הוא עם האייפוד שלו... אני יוצא שוב מהאוטו, בא אליו לחלון ודופק קלות על זגוגית החלון... (אני עושה זאת מתוך כוונה לשאול אותו מתי בערך הוא יוצא כדי לדעת אם שווה לי לחכות או ללכת) הוא לא מגיב ! (תאמינו או לא, אבל בהן צדק אני אומר אמת, הוא אכן לא הגיב...) אני שוב דופק קלות כלום !!! אני שוב דופק קלות הוא פותח את החלון ופונה אליי בלשון : "תגיד לי, מה אתה מציק לי פה, אני לא חייב לך כלום, אמרתי לך שאני לא יוצא" אני אומר : "אתה עשית תנועה לא ברורה ואני הבנתי ממך שאתה כן יוצא, למה שאני ארצה 'להציק' לך סתם, מה משעמם לי, אני צריך לחנות" הוא : משהו כמו "אני לא חייב לך כלום, מה אתה דופק לי על האוטו כל הזמן ?" אני : "אז מה אתה, חי בחברה או בתוך בועה ? מה זה לא חייב ? מה באתי אליך הבייתה ? אתה תופס מקום חניה, ואני רק רציתי לשאול אותך מתי בערך תצא כדי לדעת אם שווה לי לחכות, אני לא בא לגרש אותך" הוא : "כן, אני חי בתוך בועה, וככה בא לי, ואני לא חייב לך כלום" אני : "אז מה אתה רוצה ???? על מה אתה מתלונן ?? אתה לא חייב לי כלום, אז למה אני חייב לך ??? למה אני חייב להתחשב בעיסוקים הקדושים שלך ולא להפריע לך עם השאלות ה'לא חשובות' שלי ??? אתה לא חייב להתייחס אליי ? גם אני לא חייב להיות מנומס אליך" הוא : (הוא כבר התחיל לגלוש החוצה עם האוטו שלו) "אה ....אז אני לא יוצא !" (הוא עשה רברס עם האוטו וחזר) אני : "אתה לא יוצא ???? אתה עושה לי דווקא ???" הוא : "לא יוצא !" אני : "אז לך תזדיין, יא בן שרמוטה, אל תצא" (חזרתי לאוטו וחיכיתי) כמובן שהוא תיכף יצא, היות ויש לאפס הזה עיסוקים והוא היה חייב לצאת, כי הוא הרי מרוכז רק בעצמו ואין לו זמן לבזבז על מריבות....ככה שלא הייתי צריך לבלף הרבה זמן
