נכדים - שאלה
- פותח הנושא Aimee
- פורסם בתאריך
את כותבת מנקודת מבט מאוד ספיציפית
מרבית האנשים לא שמים את כובד המשקל על החלקים הרעים והקשים שבגידול ילדים: להיות האיש הרע, לקום בלילות, לאבד שעות שינה, להיות בהריון, לעבור איתו במחלות. זה חלק מהעניין של גידול ילדים, אבל לא בזה זה מסתכם עבור הרוב. אם אנשים רואים בילדים משהו מבורך (שכן, גם כרוך בקשיים) וכגורם לאושר, ולא כעונש - אז אפשר להבין למה הורים מבקשים אותו עבור ילדיהם.
מרבית האנשים לא שמים את כובד המשקל על החלקים הרעים והקשים שבגידול ילדים: להיות האיש הרע, לקום בלילות, לאבד שעות שינה, להיות בהריון, לעבור איתו במחלות. זה חלק מהעניין של גידול ילדים, אבל לא בזה זה מסתכם עבור הרוב. אם אנשים רואים בילדים משהו מבורך (שכן, גם כרוך בקשיים) וכגורם לאושר, ולא כעונש - אז אפשר להבין למה הורים מבקשים אותו עבור ילדיהם.
נכון, אבל זה בדיוק העניין...
בפוסט המקורי ממנו העתקת, הכוונה היא שלא בזה מסתכם הנושא של גידול ילדים (לקום בלילה, לחנך אותם, להיות האיש הרע) , אלא שיש גם חלקים טובים. ואם יש גם חלקים טובים, אז לא מדובר רק בדחיפה אגואיסטית כדי שלסבתא יהיה עם מי לשחק, אלא שהיא רוצה שהבת/בן שלה ייהנו גם מהחלקים הטובים שבגידולם. ואפסיק כאן, כדי לא להרוס שמחה נוספת
בפוסט המקורי ממנו העתקת, הכוונה היא שלא בזה מסתכם הנושא של גידול ילדים (לקום בלילה, לחנך אותם, להיות האיש הרע) , אלא שיש גם חלקים טובים. ואם יש גם חלקים טובים, אז לא מדובר רק בדחיפה אגואיסטית כדי שלסבתא יהיה עם מי לשחק, אלא שהיא רוצה שהבת/בן שלה ייהנו גם מהחלקים הטובים שבגידולם. ואפסיק כאן, כדי לא להרוס שמחה נוספת
סתוונית היורה
New member
כמה השערות שלי
טוב, קודם כל צריך לשאול מה מרגש בתינוקות וילדים בכלל. אבל לגבי הטענה שלך שההורים הם ה"סטארים" האמיתיים בחיי הילד - זה לטוב ולרע. ההורים הם בדרך כלל אלה שצריכים להקנות משמעת, והסבא והסבתא הם רק נחמדים וטובים. לראות את הנכד פעם בשבוע ואז לחזור הביתה - מה רע בזה? נדמה לי שהטוטאליות בלהיות הורים זה בדיוק מה שמרתיע את רובנו. להיות סבא או סבתא זה משהו הרבה יתר מאוזן. לטעמי יש הרבה הגיון בפנטזיה לדלג על ההורות ולהגיע מיד לסבתאות... כשאת שואלת: למה שאני ובעלי נרצה להתחיל עם בובו ובבה, נדמה לי שאת חושבת על עצמכם בדיוק כפי שאתם כיום. אבל אנשים משתנים במשך 30 שנה של הורות. אנשים שילדיהם עזבו את הבית לא מרגישים כאילו הם רק סיימו להתעסק עם קקי וחיתולים ומתחילים שוב עם הנכדים. בדרך כלל עברו כבר שנים מאז שהם גידלו תינוקות, ויכול להיות שבשבילם זו איזושהי נוסטלגיה, חזרה לנעורים, בלי העול הכבד של ההורות. לגבי השאלה - כמה נכדים זה "מספיק" - פה נראה לי שאנשים שבויים בכל מיני תפיסות על מה זה משפחה, כמה ילדים צריכים להיות לכל אחד וכו'. יש מעין תחרות (אפילו לא סמויה) בנושא הזה. כמו שיש אנשים שחולמים כל חייהם על משפחה עם X ילדים, יש כאלה שממשיכים את התוכנית גם ל-Y נכדים, והם מאוכזבים מאוד כשהתכניות שלהם לא מתגשמות. הם כאילו הביאו את ילדיהם לעולם מתוך חוזה בלתי כתוב לבניית שושלת מפוארת, ועכשיו הם מרגישים שהם קרעו את התחת בלהיות הורים, אבל החלום שלהם מתנפץ כי הילדים "כפויי הטובה" לא ממלאים את חלקם. מצד שני, הרבה אנשים מאמינים באמת ובתמים שאין משמעות לחיים ללא הורות, והם פשוט רוצים שגם ילדיהם יחוו את החוויה.
טוב, קודם כל צריך לשאול מה מרגש בתינוקות וילדים בכלל. אבל לגבי הטענה שלך שההורים הם ה"סטארים" האמיתיים בחיי הילד - זה לטוב ולרע. ההורים הם בדרך כלל אלה שצריכים להקנות משמעת, והסבא והסבתא הם רק נחמדים וטובים. לראות את הנכד פעם בשבוע ואז לחזור הביתה - מה רע בזה? נדמה לי שהטוטאליות בלהיות הורים זה בדיוק מה שמרתיע את רובנו. להיות סבא או סבתא זה משהו הרבה יתר מאוזן. לטעמי יש הרבה הגיון בפנטזיה לדלג על ההורות ולהגיע מיד לסבתאות... כשאת שואלת: למה שאני ובעלי נרצה להתחיל עם בובו ובבה, נדמה לי שאת חושבת על עצמכם בדיוק כפי שאתם כיום. אבל אנשים משתנים במשך 30 שנה של הורות. אנשים שילדיהם עזבו את הבית לא מרגישים כאילו הם רק סיימו להתעסק עם קקי וחיתולים ומתחילים שוב עם הנכדים. בדרך כלל עברו כבר שנים מאז שהם גידלו תינוקות, ויכול להיות שבשבילם זו איזושהי נוסטלגיה, חזרה לנעורים, בלי העול הכבד של ההורות. לגבי השאלה - כמה נכדים זה "מספיק" - פה נראה לי שאנשים שבויים בכל מיני תפיסות על מה זה משפחה, כמה ילדים צריכים להיות לכל אחד וכו'. יש מעין תחרות (אפילו לא סמויה) בנושא הזה. כמו שיש אנשים שחולמים כל חייהם על משפחה עם X ילדים, יש כאלה שממשיכים את התוכנית גם ל-Y נכדים, והם מאוכזבים מאוד כשהתכניות שלהם לא מתגשמות. הם כאילו הביאו את ילדיהם לעולם מתוך חוזה בלתי כתוב לבניית שושלת מפוארת, ועכשיו הם מרגישים שהם קרעו את התחת בלהיות הורים, אבל החלום שלהם מתנפץ כי הילדים "כפויי הטובה" לא ממלאים את חלקם. מצד שני, הרבה אנשים מאמינים באמת ובתמים שאין משמעות לחיים ללא הורות, והם פשוט רוצים שגם ילדיהם יחוו את החוויה.
סתוונית יקרה
אנחנו שוב מפספסות כאן נקודה. את אומרת "לראות את הנכד פעם בשבוע ואז לחזור הביתה - מה רע בזה?" לא רע. לא צריך להיות רע. אבל תזכרי שעוד אין לך נכד ביד. את צריכה ללחוץ ולהציק ולדחוף כדי להגיע לפעם בשבוע הזאת. בשביל כ"כ הרבה מרפקים ואמביציה, את צריכה הגדרה הרבה יותר נוצצת מ"לא רע" את צריכה "פנטסטי" "משכר" "מדהים". תראי, על ילד אומרים שזו חוויה "לייף צ'ינג'ינג" שזה אי אפשר לתאר, יש שמגזימים ואומרים שהחיים אינם חיים בלי ילדים משלך. זה מספיק נטחן כאן אם זה נכון או לא נכון. אבל להיות סבתא לא נשמע לי כזה מזעזע עולמות. את אומרת נכון, סבתא יכולה תמיד להיות הטובה, היא לא חייבת להיות הרעה, המענישה, אבל בתור סבתא שעשתה הרבה מאוד מניפולציות כדי להשיג פאקינג נכד, להפוך בסופו של דבר ל...דמות קצת משנית, קצת פלקטית, נחמדה עם שוקולד, שאבא צריך להגיד לילד בן שלוש, שמונה פעמים לחבק אותה כי היא הביאה מתנה, ואז היא מקבלת חיבוק של חצי שניה כשהילד רוב הזמן עסוק במתנה ולא בה, וכנראה כשיגיעו הביתה קצת ישכח בכלל שזה ממנה. בתור סבתא כזאת...לא נשמע שממש "באתי על שכרי" בהרבה משפחות יש שתי סבתות. הווה אומר רואים את סבתא פעם בשבועיים. זה כבר לא כ-ז-ה צמוד. בגלל זה התעקשתי? בגלל זה הצקתי שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה? אני מצטערת, זה בלתי נתפס בעיניי
אנחנו שוב מפספסות כאן נקודה. את אומרת "לראות את הנכד פעם בשבוע ואז לחזור הביתה - מה רע בזה?" לא רע. לא צריך להיות רע. אבל תזכרי שעוד אין לך נכד ביד. את צריכה ללחוץ ולהציק ולדחוף כדי להגיע לפעם בשבוע הזאת. בשביל כ"כ הרבה מרפקים ואמביציה, את צריכה הגדרה הרבה יותר נוצצת מ"לא רע" את צריכה "פנטסטי" "משכר" "מדהים". תראי, על ילד אומרים שזו חוויה "לייף צ'ינג'ינג" שזה אי אפשר לתאר, יש שמגזימים ואומרים שהחיים אינם חיים בלי ילדים משלך. זה מספיק נטחן כאן אם זה נכון או לא נכון. אבל להיות סבתא לא נשמע לי כזה מזעזע עולמות. את אומרת נכון, סבתא יכולה תמיד להיות הטובה, היא לא חייבת להיות הרעה, המענישה, אבל בתור סבתא שעשתה הרבה מאוד מניפולציות כדי להשיג פאקינג נכד, להפוך בסופו של דבר ל...דמות קצת משנית, קצת פלקטית, נחמדה עם שוקולד, שאבא צריך להגיד לילד בן שלוש, שמונה פעמים לחבק אותה כי היא הביאה מתנה, ואז היא מקבלת חיבוק של חצי שניה כשהילד רוב הזמן עסוק במתנה ולא בה, וכנראה כשיגיעו הביתה קצת ישכח בכלל שזה ממנה. בתור סבתא כזאת...לא נשמע שממש "באתי על שכרי" בהרבה משפחות יש שתי סבתות. הווה אומר רואים את סבתא פעם בשבועיים. זה כבר לא כ-ז-ה צמוד. בגלל זה התעקשתי? בגלל זה הצקתי שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה? אני מצטערת, זה בלתי נתפס בעיניי
סתוונית היורה
New member
לא התכוונתי שנכדים זה "לא רע"
התכוונתי שזה נראה לי ממש לא רע אם רואים אותם פעם בשבוע ולא כל הזמן, כמו ההורים. אני לא חושבת שלהיות סבתא זה "מזעזע עולמות" אבל הרבה אנשים מתארים את זה כאושר גדול, והאושר המרכזי בחייהם. אני חושבת שבשבילי ובשבילך זה יותר מדי תיאורטי לחשוב על זה. אבל לעצם העניין: התיאור שלך של סבתא הוא רחוק מאוד ממה שאני רואה סביבי: "דמות קצת משנית, קצת פלקטית, נחמדה עם שוקולד, שאבא צריך להגיד לילד בן שלוש, שמונה פעמים לחבק אותה..." אם אני מסתכלת על המשפחה והסביבה שלי, אז בדרך כלל הנכדים מאוד מאוד אוהבים את הסבתא ולא צריך להגיד להם לחבק אותה וכו'. להיפך. התדירות שבה רואים את סבא-סבתא משתנה, אבל בהרבה, הרבה משפחות היום מדובר בתדירות של כמה פעמים בשבוע ולא פעם בשבועיים. שמעתי כבר לא מעט מקרים שהילדים מאוד אוהבים את החברה של הסבים, וגם ההורים מעוניינים שהסבים ישמשו כשמרטפים כמה שיותר, ומי שמעוניין להאט את הקצב הם דווקא סבא וסבתא. כמובן שכשהנכדים גדלים המצב משתנה.
התכוונתי שזה נראה לי ממש לא רע אם רואים אותם פעם בשבוע ולא כל הזמן, כמו ההורים. אני לא חושבת שלהיות סבתא זה "מזעזע עולמות" אבל הרבה אנשים מתארים את זה כאושר גדול, והאושר המרכזי בחייהם. אני חושבת שבשבילי ובשבילך זה יותר מדי תיאורטי לחשוב על זה. אבל לעצם העניין: התיאור שלך של סבתא הוא רחוק מאוד ממה שאני רואה סביבי: "דמות קצת משנית, קצת פלקטית, נחמדה עם שוקולד, שאבא צריך להגיד לילד בן שלוש, שמונה פעמים לחבק אותה..." אם אני מסתכלת על המשפחה והסביבה שלי, אז בדרך כלל הנכדים מאוד מאוד אוהבים את הסבתא ולא צריך להגיד להם לחבק אותה וכו'. להיפך. התדירות שבה רואים את סבא-סבתא משתנה, אבל בהרבה, הרבה משפחות היום מדובר בתדירות של כמה פעמים בשבוע ולא פעם בשבועיים. שמעתי כבר לא מעט מקרים שהילדים מאוד אוהבים את החברה של הסבים, וגם ההורים מעוניינים שהסבים ישמשו כשמרטפים כמה שיותר, ומי שמעוניין להאט את הקצב הם דווקא סבא וסבתא. כמובן שכשהנכדים גדלים המצב משתנה.
באיזה גיל הנכדים שאת מדברת עליהם?
אז את בטח יודעת שכשהם קטנים ומשתוללים הם לא ממש מסתכלים למעלה או לצדדים, הם די נשארים מפוקסים על גובה העיניים שלהם, אז בשבילם, אם את לא אמא או אבא, את ברך או במקרה שלי מותניים. הם בדוח רצים לתוך הרגל שלך בטעות ואפילו לא מרימים מבט לראות במי הם התנגשו כי הם באמצע העולם שלהם למשל אצל בעלי, פעם ב...יש ארוחה אצל הסבתא רבא. ושם יש לך 12 ילדים בגילאים שנה עד גיל 5 אז מילא שהם אפילו לא זורקים מבט לסבתא רבא. אבל כל הסבים וסבתות שם (כן כן, אלו עם השוקולד והארוחות השבועיות) ובחיים לא ראיתי אותם (הילדים) ניגשים מרצונם אליהם או מסתכלים עליהם או חלילה עונים להם, או נותנים להם חיבוק אם ההורים שלהם שם. או שהם ירוצו לשחק או שהם ירוצו לילדים אחרים או שהם ירוצו להורים (אבא או אמא, זה משתנה) אותו דבר במשפחה שלי, אבל בכוונה אני לא נותנת אותה כדוגמא, כי אולי באמת משהו אצלנו לא בסדר. אחרת לא היו עולות השאלות האלו בי.
אז את בטח יודעת שכשהם קטנים ומשתוללים הם לא ממש מסתכלים למעלה או לצדדים, הם די נשארים מפוקסים על גובה העיניים שלהם, אז בשבילם, אם את לא אמא או אבא, את ברך או במקרה שלי מותניים. הם בדוח רצים לתוך הרגל שלך בטעות ואפילו לא מרימים מבט לראות במי הם התנגשו כי הם באמצע העולם שלהם למשל אצל בעלי, פעם ב...יש ארוחה אצל הסבתא רבא. ושם יש לך 12 ילדים בגילאים שנה עד גיל 5 אז מילא שהם אפילו לא זורקים מבט לסבתא רבא. אבל כל הסבים וסבתות שם (כן כן, אלו עם השוקולד והארוחות השבועיות) ובחיים לא ראיתי אותם (הילדים) ניגשים מרצונם אליהם או מסתכלים עליהם או חלילה עונים להם, או נותנים להם חיבוק אם ההורים שלהם שם. או שהם ירוצו לשחק או שהם ירוצו לילדים אחרים או שהם ירוצו להורים (אבא או אמא, זה משתנה) אותו דבר במשפחה שלי, אבל בכוונה אני לא נותנת אותה כדוגמא, כי אולי באמת משהו אצלנו לא בסדר. אחרת לא היו עולות השאלות האלו בי.
סתוונית היורה
New member
3, 5, וגם יותר
כמובן שזה תלוי במשפחה, בהורים, בסבים וביחסים ביניהם. מה שרציתי להגיד זה שהמצב שמתארת הוא לא המצב היחיד. אגב, ברוב המשפחות שאני מכירה אין סבתא רבא ורוב המפגשים המשפחתיים הם מצומצמים.
כמובן שזה תלוי במשפחה, בהורים, בסבים וביחסים ביניהם. מה שרציתי להגיד זה שהמצב שמתארת הוא לא המצב היחיד. אגב, ברוב המשפחות שאני מכירה אין סבתא רבא ורוב המפגשים המשפחתיים הם מצומצמים.
כשאמא שלי שאלה את אחי מה הוא רוצה להיות
כשהוא יהיה גדול ומה החלומות שלו לעתיד, הוא אמר "אני רואה את עצמי זקן מאוד, בתמונה עם המון המון ילדים ונכדים, כל כך הרבה שהם לא נכנסים בתמונה". יש אנשים שהחלום שלהם הוא המון המון המון ילדים קטנים ועוד יותר קטנים. זו לא סיבה להעיק על אלה שיש להם, עם זה אני מסכימה.
כשהוא יהיה גדול ומה החלומות שלו לעתיד, הוא אמר "אני רואה את עצמי זקן מאוד, בתמונה עם המון המון ילדים ונכדים, כל כך הרבה שהם לא נכנסים בתמונה". יש אנשים שהחלום שלהם הוא המון המון המון ילדים קטנים ועוד יותר קטנים. זו לא סיבה להעיק על אלה שיש להם, עם זה אני מסכימה.
בקשר להצקה "תביאו לי נכדים"
אני חושבת שיש כאן אלמנט, שאולי אינו קיים אבצל כל הסבים והסבתות הפוטנציאליים, אבל קיים אצל חלקם, גם אם לא במודע באופן מפורש: המשכיות - של הגנים, של המשפחה, של שם המשפחה אם זה בן, של הסבא או הסבתא עצמם. נראה לי שקיימת מחשבה או הרגשה בסגנון "אני הבאתי ילדים, המשכתי את השושלת, ועכשיו הילדים שלי לא ימשיכו אותה? יקטעו את הרצף? יחליטו שהם לא רוצים להביא לעולם משהו שיש בו גם חלק ממני, ויישאר אחרי שאני כבר לא אהיה פה?". אז נכון, אפשר לתקוף את המחשבה הזו מכמה כיוונים, אבל אלו יהיו "תקיפות" רציונליות, והמחשבה ההיפוטתית הזו היא דווקא מאד אמוציונלית, אז לא בהכרח ניתן יהיה לפתור אותה.
אני חושבת שיש כאן אלמנט, שאולי אינו קיים אבצל כל הסבים והסבתות הפוטנציאליים, אבל קיים אצל חלקם, גם אם לא במודע באופן מפורש: המשכיות - של הגנים, של המשפחה, של שם המשפחה אם זה בן, של הסבא או הסבתא עצמם. נראה לי שקיימת מחשבה או הרגשה בסגנון "אני הבאתי ילדים, המשכתי את השושלת, ועכשיו הילדים שלי לא ימשיכו אותה? יקטעו את הרצף? יחליטו שהם לא רוצים להביא לעולם משהו שיש בו גם חלק ממני, ויישאר אחרי שאני כבר לא אהיה פה?". אז נכון, אפשר לתקוף את המחשבה הזו מכמה כיוונים, אבל אלו יהיו "תקיפות" רציונליות, והמחשבה ההיפוטתית הזו היא דווקא מאד אמוציונלית, אז לא בהכרח ניתן יהיה לפתור אותה.
מציקים לך? (Aimee)
כלומר, למה את שואלת בעצם? מישהו מציק לך? כי לי (כאמור) לא הציקו. לא לכולם מציקים. זה לא מחויב המציאות. ואלה שכן מציקים, פשוט נורא נורא רוצים, וכנראה חושבים שזה יעזור להם (ההצקות). והנכדים הקיימים גדלים נורא מהר, ואז שוב יש חשק לתינוק במשפחה (אצל אלה שאוהבים תינוקות). ובקיצור: אל תחפשי היגיון..
כלומר, למה את שואלת בעצם? מישהו מציק לך? כי לי (כאמור) לא הציקו. לא לכולם מציקים. זה לא מחויב המציאות. ואלה שכן מציקים, פשוט נורא נורא רוצים, וכנראה חושבים שזה יעזור להם (ההצקות). והנכדים הקיימים גדלים נורא מהר, ואז שוב יש חשק לתינוק במשפחה (אצל אלה שאוהבים תינוקות). ובקיצור: אל תחפשי היגיון..
האמת, לא מציקים לי יותר מדי
אבל זה בגלל שאני רוצה ילדים. אני יודעת שכשמישהי מצהירה שהיא לא רוצה ילדים, בד"כ עושים לה את המוות. אני רואה את הלחץ על אחותי וגם קראתי את זה עשרות פעמים בפורום הזה ממש. יש סיפורי זוועה על חמות ואמהות של אמהות, סתם שיצא לי קצת לפשפש בפורומים. היתה את החמות שהחליטה להזמין אולם ומוזמנים לבריתה למרות שאם הילד אמרה בפירוש לא. היתה הסבתא (אמא של האמא) שהאכילה את הילדה בזמן השמרטפות משהו שבהחלט האם הסבירה לה שהיא לא מרשה. היתה חמות שסיפרה סיפורי זוועה לילדה על האמא כשהאמא לא היתה בבית. והיתה את החמות שלא מדברת עם האמא אבל באה לבקר את הנכדה פעמיים בשבוע. מה שמשותף לכל דפוסי ההתנהגות האלו, לטעמי, זו התעלות הנכד על הבן. כלומר, אתה הבאת לי נכד, אתה את שלך עשית. מעכשיו הנכד הוא הנאמבר וואן אצלי. וזה משהו שקשה לי להבין. עכשיו אם את מחברת את זה ל"הצקות" של ה"לפני" יש כאן איזשהו דפוס מאוד ברור. זה כבר לא "יא? איזה יופי, יהיה תינוק" זה ממש "יופי, עכשיו סוף סוף מגיע הקטע שחיכינו לו, הנכד!!" וזה משהו שבלתי נתפס בעיניי. מה? למה חיכיתם לזה כ"כ? מה ההיסטריה? מה היעד? מה המטרה? ובאילו אמצעים? אבל אמרה כאן מישהי, ובחוכמה, שבשלב זה בחיינו כנראה קשה לנו לתפוס את זה אפילו תאורטית...
אבל זה בגלל שאני רוצה ילדים. אני יודעת שכשמישהי מצהירה שהיא לא רוצה ילדים, בד"כ עושים לה את המוות. אני רואה את הלחץ על אחותי וגם קראתי את זה עשרות פעמים בפורום הזה ממש. יש סיפורי זוועה על חמות ואמהות של אמהות, סתם שיצא לי קצת לפשפש בפורומים. היתה את החמות שהחליטה להזמין אולם ומוזמנים לבריתה למרות שאם הילד אמרה בפירוש לא. היתה הסבתא (אמא של האמא) שהאכילה את הילדה בזמן השמרטפות משהו שבהחלט האם הסבירה לה שהיא לא מרשה. היתה חמות שסיפרה סיפורי זוועה לילדה על האמא כשהאמא לא היתה בבית. והיתה את החמות שלא מדברת עם האמא אבל באה לבקר את הנכדה פעמיים בשבוע. מה שמשותף לכל דפוסי ההתנהגות האלו, לטעמי, זו התעלות הנכד על הבן. כלומר, אתה הבאת לי נכד, אתה את שלך עשית. מעכשיו הנכד הוא הנאמבר וואן אצלי. וזה משהו שקשה לי להבין. עכשיו אם את מחברת את זה ל"הצקות" של ה"לפני" יש כאן איזשהו דפוס מאוד ברור. זה כבר לא "יא? איזה יופי, יהיה תינוק" זה ממש "יופי, עכשיו סוף סוף מגיע הקטע שחיכינו לו, הנכד!!" וזה משהו שבלתי נתפס בעיניי. מה? למה חיכיתם לזה כ"כ? מה ההיסטריה? מה היעד? מה המטרה? ובאילו אמצעים? אבל אמרה כאן מישהי, ובחוכמה, שבשלב זה בחיינו כנראה קשה לנו לתפוס את זה אפילו תאורטית...
אני לא חושבת שזה העניין...
לא נראה לי שהמשותף לכל הסיפורים האלה זה התעלות הנכד על הבן. מדובר בבעיות מורכבות של חוסר גבולות/יחסים בעייתיים/אנשים שבאופן כללי לא יודעים להתנהג, ואני די בטוחה שזה בא לידי ביטוי בהרבה צורות ולאו דווקא רק בעניין הנכדים והיחס אליהם. ואגב לי זה דוקא ממש כיף שהסבא והסבתא מתלהבים מהנכד. אולי כי אני לא אוהבת להיות בפוקוס. אבל בכל אופן זה לא בהכרח דבר רע. ואת צודקת - קשה להבין את זה עד שלא נמצאים שם. היום כשאני אמא אני מבינה את זה קצת יותר.
לא נראה לי שהמשותף לכל הסיפורים האלה זה התעלות הנכד על הבן. מדובר בבעיות מורכבות של חוסר גבולות/יחסים בעייתיים/אנשים שבאופן כללי לא יודעים להתנהג, ואני די בטוחה שזה בא לידי ביטוי בהרבה צורות ולאו דווקא רק בעניין הנכדים והיחס אליהם. ואגב לי זה דוקא ממש כיף שהסבא והסבתא מתלהבים מהנכד. אולי כי אני לא אוהבת להיות בפוקוס. אבל בכל אופן זה לא בהכרח דבר רע. ואת צודקת - קשה להבין את זה עד שלא נמצאים שם. היום כשאני אמא אני מבינה את זה קצת יותר.
רוצה להמשיך את הקו.
יש גם את הקטע שבו החמות (לצורך הענין החמות, זה יכול להיות גם החם או החותנת והחותן) רואה בנכד מישהו קרוב אליה יותר מאשר בן הזוג או בת הזוג של הילד שלה, כי פה מדובר ב"קשר דם". ואז היא נוטה להשתלט על הנכד ושוכחת שלילד יש אמא שאולי לא קשורה לשושלת שלה, אבל בהחלט האמא של הנכד וככזו יש לה סמכויות בלעדיות על הנכד.
יש גם את הקטע שבו החמות (לצורך הענין החמות, זה יכול להיות גם החם או החותנת והחותן) רואה בנכד מישהו קרוב אליה יותר מאשר בן הזוג או בת הזוג של הילד שלה, כי פה מדובר ב"קשר דם". ואז היא נוטה להשתלט על הנכד ושוכחת שלילד יש אמא שאולי לא קשורה לשושלת שלה, אבל בהחלט האמא של הנכד וככזו יש לה סמכויות בלעדיות על הנכד.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.