נכון שאהבנו ספרים שביטאו משאלות

[מון שרי]

נכון שאהבנו ספרים שביטאו משאלות

כמוסות שלנו? ובכן, אני בכל אופן. רציתי לחיות חיים סוערים, לנסוע הרבה, לחוות הרפתקאות, כמה שפחות אבא אמא על הראש

, לגלות אולי שאני מאומצת......... ואלו הספרים שדיברו אלי. מהם הספרים שמעסיקים את הילדים היום? שמסקרנים אותם? שגורמים להם לחיות ולו לשעות ספורות בפנטזיות? אם יש פה ילדים בגילאי בית ספר יסודי אשמח לשמוע מהם המשאלות הכמוסות של הדור הזה, שהרבה יותר מתוחכם מהדור שלי.

 

[sagiberg]

משאלות

ביררתי עם ילדי (בית ספר יסודי) ומסתבר שהציפיות לא השתנו בהרבה הם אוהבים את ז'ול וורן בגלל הרעיונות הפנטסטיים והתחושה של פריצה אל הלא נודע. אוהבים את הארי פוטר בגלל המתח והידיעה שהטוב ינצח את הרע אוהבים ספרים כגון -שרה גיבורת ני"לי בגלל ההזדהות עם הגיבורה מאוד הזכיר לי את האהבות שלי

 

[המורה לספרות1]

אני מלמדת בבי"ס תיכון

הם פשוט לא אוהבים לקרוא - זה ארוך מדי וההוא משעמם מדי, וזה ספר לבנות והשני ספר לבנים... פרק ספרי הקריאה בבחינות הבגרות בוטל. אנחנו מחייבים אותם בשני ספרי קריאה בשנה (ועבודה "יצירתית" בעקבות הקריאה) - אבל אתם צריכים לשמוע ולראות את הקיטורים והמלחמות... לבגרות הם חייבים בשני רומנים - אם לא מחייבים אותם בדו"ח קריאה ובבוחן בקיאות ביצירה ובמבחן מסכם - אין סיכוי שהם יקראו.... איך זה קרה שהגענו למצב שקריאה לא אהובה עליהם (שלא לאמר שנואה ומתועבת)? אני יכולה רק לנחש... הם צמודים למחשב, לSMSים (תאמינו שהם כותבים קיצורים בבחינות כמו שהם כותבים במחשב או בSMS???) - מעט מאוד קוראים, ובעיקר נעמי רגן, רם אורן, קלנסי, גרישם, או מד"ב.

 

[Rivendell]

משהו בהודעה שלך מאוד צרם לי

את כותבת "רם אורן, נעמי רגן, קלנסי ומד"ב". אולי אני מפרשת אותך לא נכון, ואם כך אני מצטערת

אבל לי זה נראה כמו זלזול מוחלט בז'אנר שלם. בין מד"ב לבין רם אורן אין כלום, לא מבחינת התכנים ובטח שלא מבחינת האיכות. מד"ב הוא ז'אנר ספרותי שיש בו ספרים איכותיים מאוד ("1984" של אורוול, למשל. או "פרנהייט 451" של רוי ברדבורי. או "מעשה השפחה" של מרגרט אטווד. או הספרים של קוני ויליס. אני יכולה להמשיך

), ולמרות שיש עליו סטיגמה שהוא פחות "נחשב" מהספרות המיינסטרימית - מי שמכיר את הספרים יודע בוודאות שזו אך ורק סטיגמה. ומאוד לא מוצדקת. נכון שיש גם ספרי מד"ב לא טובים. אבל לא חסרים ספרים מיינסטרימיים לא טובים, כמו אלה שהזכרת בעצמך. אז אם ילד קורא מד"ב, אני ממש לא הייתי מזלזלת בזה - ואפילו להיפך.

 

[המורה לספרות1]

אולי זה לא נעים לאזניים (עיניים) של

קוראי ספרים, אבל זו המציאו בה אני נתקלת, ושימי לב שכתבתי - או מד"ב (אף אחד לא קם להגן על ז'אנר ספרי הטיסה?)- והקוראים אותה הם בעיקר הבנים, והם מסתפקים בהוביט, ואני בהחלט מנסה לשכנע אותם לקרוא ספרים אחרים - מקבלת גם את הרי פוטר, שר הטבעות וחולית, מצידי את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה. את 1984 לא הצלחתי לשכנע אותם לקרוא (מד"ב??? גם עולם חדש מופלא של האקסלי הוא לא מד"ב בעיני - המציאות עולה על כל דמיון/בדיון). אז זהו.

 

[Rivendell]

"ההוביט" הוא בכלל פנטזיה

וכך גם הארי פוטר ושר הטבעות. אם תרצי אסביר לך פעם בקצרה את ההבדלים בין מד"ב ופנטזיה

"1984" הוא בהחלט מד"ב - על כל מאפייניו, והוא ספר נפלא לכל הדעות. את "עולם חדש מופלא" לא קראתי - את ממליצה? וייתכן שכן, גם זה מד"ב. ההגדרה של מד"ב היא מאוד רחבה. לי אין שום כוונות להגן על ספרי הטיסה. לא שיש לי בעיה אישית עם מי שזה מה שטוב לו, אבל אני אישית לא מתחברת לסוג הספרותי הזה, וגם לא רואה איזו תועלת תצמח מללמד ספרים כאלה בבתי הספר. וזאת בניגוד לספרים כמו "1984" ו"מעשה השפחה" שהם אמנם מד"ב, אבל מעבר לזה הם גם ספרי איכות שיש להם ערך מוסף רציני מאוד. הפסילה שלך של הז'אנר הפריעה לי בדיוק מהסיבה הזו - הרבה מאוד אנשים קוראים ואוהבים מד"ב בלי להבין בכלל שזה מד"ב, וכשאומרים את המילה "מד"ב" הם פתאום נלחצים. אני מבינה מדברייך שהבעיה היא לא הז'אנר אלא הדלות - "הנוער לא קורא". הבעיה היא לא במד"ב ופנטזיה, אלא בסירוב לשבת עם ספר. נכון? השאלה היא אם לא עדיף שיקראו ספרים שהם לא מופת מאשר שלא יקראו בכלל.

 

[sagiberg]

ספרי מופת או שום דבר

לטעמי לפעמים למען מטרה טובה חייבים לוותר מעט. במקרה זה, לעיתים מתוך קריאה בספרי "זבל" הילד לומד להתמודד עם עצם הקריאה והצורך להתרכז ומאוחר יותר יתכן (וכמובן שרבים ישארו תמיד עם קטגוריית הזבל) וינסה להתמודד עם ספרים ברמה גבוהה יותר.

 

[Rivendell]

אני מסכימה עם הגישה

אבל ממשיכה להתעקש שבמד"ב יש ספרות מצויינת, ואי אפשר בשום אופן להכניס אותו לקטגוריה של "ספרות זבל" יחד עם ספרי הטיסה. כל מי שקרא את "1984", בין אם אהב אותו ובין אם לא, לא יכול להכחיש שזה ספר איכותי.

 

[עינת ג]

1984 - מד"ב?

האם תוכלי באמת להסביר באיזה אופן 1984 הוא מדע בדיוני? מהם מאפייני הז'אנר הזה? אני בדרך כלל אינני קוראת מד"ב - אבל כנראה שבבלי דעת אכן עשיתי זאת...כשקראתי את 1984.

 

[Rivendell]

בשמחה ../images/Emo13.gif

אני מזהירה שאני לא מומחית אלא רק חובבת של הז'אנר, אבל אני אנסה לתת הגדרות שלפחות יתנו כיוון. מדע בדיוני הוא תחום שעוסק בד"כ בטכנולוגיות עתידניות. בתוך המד"ב עצמו יש תת-סוגים: מד"ב קשה, שעוסק רק בטכנולוגיות עצמן (אסימוב, למשל), מד"ב רך (אן מק'קפרי), שם יש עיסוק גם באדם, ומד"ב חברתי (קוני ויליס), שלא נוגע כמעט בטכנולוגיות אלא רק בהשפעה שלהן על האדם. פנטזיה, לעומת זאת, לא עוסקת בטכנולוגיה אלא בכל מיני כוחות, אבירים, דרקונים ויצורים שונים. ושוב - ההגדרות שלי מאוד כלליות ולא מקצועיות, אבל מספקות בסיס סביר

אז לפי ההגדרות האלה - "1984" הוא חד משמעית מד"ב, ואפילו מד"ב רך ולאוו דווקא חברתי. יש שם שימוש נרחב בטכנולוגיות שלא היו קיימות כשנכתב הספר, ורובן אפילו לא בשימוש יומיומי היום (מצלמות רשת, למשל). בפורום מד"ב ופנטזיה היה דיון מצויין על הספר הזה ועוד כמה ספרים שלמרות שהם ספרי מד"ב נכנסו לספרות המיינסטרימית ונקלטו בה. אני מוסיפה כאן קישור לדיון, שאני מאוד מאוד ממליצה לקרוא אותו. כמו שאמרתי - הרבה אנשים קוראים מד"ב בלי להבין בכלל שמדובר במד"ב, והסטיגמה על התחום הזה ממש שגוייה.

 

[sagiberg]

כש 1984 נכתב הוא היה בגדר

מדע בדיוני. אולי היום קשה לנו לראות בו מדע בדיוני בגלל שכל מה שניבא אורוול אכן התממש.

 

[Rivendell]

אכן, היום הוא נראה יותר כמו

דיסאוטופיה. אבל עדיין - הוא מד"ב, באופן חד משמעי. ואגב, מצלמות רשת עדיין לא בשימוש נפוץ כמו אצל אורוול, וכך גם לגבי עוד כמה מההמצאות שלו שם, שאני לא זוכרת כרגע אבל יכולה לבדוק.

 

[עינת ג]

תודה

 

[Athaclena]

BRAVE NEW WORLD

ספר טוב ויפה, ממש קלאסיקה. אהבתי אותו יותר מ1984, יש לו סוף יותר טוב... לא שזה קשה. הוא בהחלט נחשב כמד"ב כמו 1984 פשוט כי המדד של זה זה "האם הספר היה מד"ב כשהוא נכתב?" ואפילו אם היום זה לא מד"ב (היום 1984 זה טכנולוגיה ישנה, 20,000 מיל כנ"ל) אז מה שהיה אז קובע. לדעתי... אם כבר זה ספר מפחיד קצת, כמו הקטע של הטלוויזיה בפארנהייט 451 (כל הקיר טלוויזיה ואשתו רק רואה את זה כל היום). זה יותר מדי משתקף במציאות של היום. אופיום להמונים... מומלץ מאוד!

 

[המורה לספרות1]

יודעת את ההבדלים, תודה.

עולם חדש מופלא (BRAVE NEW WORLD) הוא ספר נהדר, לדעתי. מד"ב בהחלט. אני לא פוסלת את הז'אנר, זו היתה פרשנות שלך. כשאני אומרת לתלמידים שעליהם לקרוא רומן - הבנים כמעט מתעלפים כי האסוציאציה שעולה להם היא "הרומן הרומנטי", וכמה שאני לא אסביר ש"רומן" הוא ז'אנר שהגדרתו "יצירה רחבת היקף" (חלק מההגדרה כמובן) - זה לא יעזור לי... וכשאני מסבירה להם שגם יצירה שהיא מד"ב כתובה כרומן - הם נופלים מהכסאות. כן, הבעייה היא שהם לא קוראים. גם לא עיתונים. גם לא את עיתון ביה"ס. אני לא מחפשת שיקראו ספרי מופת (כמה מהם יכולים להתמודד עם ספרים כמו מאדאם בוברי או החטא ועונשו?) - אני מחפשת שיקראו, אבל גם אני מוגבלת ברמת הספרים, ז"א שיש סף שאסור לי לרדת ממנו.

 

[Athaclena]

אז אל תגידי רומן, אמרי ספר.

 

[המורה לספרות1]

לא יכולה. הפרק בבגרות נקרא "רומן"

ולא "ספר" - אני מורה לספרות, זוכרת? כמו שיש "שירת ימה"ב" ולא סתם "שירה", או "שירת המאה ה-20" ולא סתם "שירה", כמו שיש "סיפור קצר" ו"נובלה" ולא סתם "סיפור" או "רומן" ולא סתם "ספר", וכו'. לרומן יש מאפיינים שעליהם להכיר. ואגב, לא כ"כ מרגשים אותי הבהלה שלהם או הקיטורים שלהם. לא כל דבר שעושים אוהבים. לעיתים עושים זאת בכפייה.

 

[Athaclena]

נכון

פשוט עבר הרבה זמן מאז הבגרות... וכל זאת אני עכשיו כתב לא שמה לב איזה סוג ספר/סיפור אני קוראת, ולא אכפת לי בכלל אם הוא ספר או נובלה או רומן או כל דבר אחר. ומחוץ לשיעור ספרות אני לא יודעת אם לאחרים אכפת. איך שנאתי ספרות בבי"ס, זה היה המקצוע השנוא עלי ביותר.

 

[sagiberg]

גם אני שנאתי

שעורי ספרות בגלל הצורך הבלתי נלאה של המורים לפרש כל שורה ולמצוא את ההסבר לכל מילה. כל מה שרציתי היה שיתנו לי לשבת בשקט ולקרוא, בלי צורך לפרק ולהסביר. הטיפול ביצירות תמיד נתן לי תחושה של לעיסה חוזרת ונשנית של חומר שכבר עיכלתי. אני חוששת שקשה ללמד מקצוע כזה וגם לצפות שהתלמידים יאהבו.

 

[המורה לספרות1]

זה מה יש (לצערי)../images/Emo4.gif

גם תנ"ך מבחינתי זו יצירה ספרותית שמנתחים אותה עד לקוצו של תג... אני מאפשרת להם בעבודות להביע את עצמם (כמובן שהם חייבים לעבוד באופן שהוא צמוד תוכן-טקסט)... סליחה, אבל גם באקדמיה, מוסד מחקרי, כביכול ופתוח לרעיונות, כתבתי סמינריונים בספרות לפי הנחייה (וגם הנחתה) של מרצים... וכשהציעו לי להמשיך לדוקטורט, הייתי צריכה להיות "זנב" של מרצה ולעבוד על נושא שהמרצה כפה עלי (וכל נסיון שלי למחקר מקורי התקבל בפרצוף כזה בערך

). אז בואו נחליט שיש כמה סוגים של קריאה, ואנחנו דבקים בקריאה לשם הנאה.