או, אז אני רואה שאני לא לבד
כבר התחלתי לפתח רגשות אשם על זה שהבעל שלי, למרות שעובד קשה, ומגיע הבייתה בערב עדיין אחראי פה בבית באופן בלעדי על הכביסה, הכלים, חלק מהקניות, לפעמים בישולים, שלא לדבר על סידור הבגדים שלו ועוד כל מיני דברים קטנים. גם לי למזלי יש בעל עוזר, שלא חושב שבגלל שאני בבית כל היום, והוא עובד בחוץ, אני בחופש, וכשהוא בא הבייתה הכל מתחלק, גם הטיפול באהד וגם אחזקת הבית. אני מאוד משתדלת במשך היום כשאהד ישן לעשות כל מה שאני יכולה בבית, כי אני חושבת שאם הוא עובד כל היום, היה נחמד אם הוא יכול לבוא לבית מסודר פחות או יותר, נקי, ואם אני מספיקה לארוחה חמה, אבל מרגע שהוא בא, גם לו יש מטלות, והוא אף פעם לא מתחמק מהן. הרי גם כשאני אחזור לעבוד (אינשאללה כשנחזור לארץ במהרה בימינו) אני לא אפסיק לעשות דברים בבית. רק דבר אחד הפסקתי מיוזמתי וזה את הקימות שלו איתנו בלילה, כי יש גבול...
