אז ככה ....
אתמול בשעה 07:00 בבוקר הטלפון מצלצל..משקיפה מעבר לקו.. אני רוצה לדעת אם אבא מתכוון להגיע.. (לדעתי היא לא רצתה שאני יגיע) ומורכב אמר שאין לו מושג.. כי רצינו להפתיע אותה. ואז בשעות הצהריים המוקדמות ארזנו את עצמנו עם הילדים.. ומדרימים 4 שעות נסיעה. ואתם יודעים מה זה לנסוע עם מיוחדת 4 שעות ברכב ???. ואז הגענו לבסיס קצת לפני הטקס כפי שנתבקש מורכב. בחניה פגשנו את החבר של משקיפה חברתה ומשקיף והפרצופלוחה. המשקיף קיפץ וניתר מרוב שמחה לפגוש אותנו ומיד נצמד אילנו ופסע עמנו לאורך השביל הארוך. פגשנו במשקיפה, שאכן היתה מופתעת ואמרה וואווווווו הגעתם כולם.. לא ידעתי שגם אתם תבואו... אני וילדיי... אמרנו... " הפתעה".......... פניה נפלו לראות את אמה מאחורינו.. ואז אמרה תמשיכו הלאה... ישר עד הסוף ותשבו בסוף הטריבונות... ואם היתה אפשרות להעלים אותנו באיזה בור היתה עושה זאת.. מיד הבנתי את מבוכתה... ואמרנו שנלך לשק"ם ולבנתיים נשב על הדשא.. והיא היתה בלחץ אטומי... קנינו לנו בשק"ם.. משקיף צמוד אלינו... מבסוט וטוב לב.. ואז נהיה קולות של תחילת הטקס.. והמשקיפה מסמנת לנו איפה לשבת... רחוק רחוק מאמה... .. ובמקביל מתרחקת מאיתנו... טוב.. הנשם הלך והתיישב ליד הפרצופלוחה והיא מאושרת ומסתכלת עליו ומחייכת אליו והוא לא מבין למה האשה הזאת מחייכת אליו...קראתי לנשם שיבוא למקום מושבנו.. ישבנו כ20 דקות .. טקס.. ונגמר. קיבלה דרגות וצילמנו ושמחנו .. והמשקיף איתנו...ואז הודיעו את המשך סדר היום ושיש כשעתיים עם המשפחה.......ושיש כיבוד וסרט יחד עם המשפחות מיד בתום הטקס הגב' המשקיפה פנתה לעברנו ואמרה טוב......... זהו.. מתפזרים...אתם הולכים...הסתכלנו ושתקנו.. המשכנו ללכת לכיוון הכיבודים והמדשאות.. כשהמקיפה כל הזמן שואת מתי אנחנו הולכים ?????? אנחנו המשכנו התכבדנו בכיבודים והמנעמים הצבאיים.. התישבנו לנו בדשא כל כל שאר המשפחות שהיו שם... ואז שוב המשקיפה נישגה ואומרת לנו.. אתם הולכים ? אני צריכה ללכת ? לקחתי יוזמה (כי לא יכולתי יותר), לטפתי את ידה ואמרתי שאני מבינה את מבוכתה ומצוקתה.. והיא יכולה להיות רגועה ואם ברצונה ללכת היא יכולה.. אחרי נסיעה של 4 שעות , אנחנו רוצים קצת לחלץ אברים... והמשקיף צמוד אלינו.. הוא חש את המבוכה והרגיש צורך להיות איתנו... שאלתי אותה , מה עם החבר שלה למה , היא לא מכירה ביננו.. ובין אחיה.. אמרה שתקרא לו.. אך החבר נראה שנקט עמדה לטובת הפרצפולחה...וגם הוא כועס על מורכב ! למה לא יודעת ? המשקיפה עמדה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה.. וכל הזמן דיברה על מתי אנחנו הולכים.. אמרתי לה שתרגיש נוח.. היא יכולה ללכת.. אנחנו מאד נינוחים על הדשא והאויר הדרומי בשעת ערב נעים לנו.. ואז היא אמרה טוב אני הולכת לראות את הסרט באודטריום וזה לא מתאים לילדים. ואני נחנקתי... לא שהתכוונתי ללכת עם הילדים לשם! ואז היא הלכה ואמרה שלום ותודה שבאתם! המשקיף ישב לצידנו , היא אמרה לו לבוא, והוא אמר שזה לא מעניין אותו והוא מעדיף להישאר בדשא עם אבא. והם הלכו... ובדרך האמא והמשקיפה התקשרו למשקיף שיבוא מיד לסרט. התחילו ויכוחים בין המשקיף למקשיפה ולאמא... הוא אמר כן אני בא ולא הלך. עד שהאמא איימה עליו שכדי שיבוא פן היא תגיע לקחת אותו בכח. הוא חשש והלך ואחרי דקותיים חזר. וישב איתנו... עד שקמנו ללכת... הילדים חיכו למשקיפה... לומר שלום.. הפתעה לטובה היתה מצד המשקיף.. שהרגיש לא נח וחש במבוכה ... ואמר אני יבקש ממשקיפה לדבר איתך אבא... וליווה אותנו עד הרכב להיפרד. היום פעם ראשונה בחיי , שוחחתי איתה בטלפון - ואמרתי מה שעל ליבי אוףףףףףףףףףףףףףףףףף ירדה לי אבן מהלב. תודה על ההקשבה