אני לא מסכים איתך.
אני חושב שכאנשים בוגרים אנחנו בהחלט זקוקים וראוים ליצוג נפרד. האמהות לא צריכות ולא יכולות לייצג אותנו (אפילו שהן מאד רוצות). בדיוק כמו שארגון יד לבנים לא יכול לייצג את האלמנות והיתומים. וכידוע לך פעם הוא אכן יצג את כולם, עד שהכירו בעובדה שלקבוצות שונות יש צרכים שונים. ובדיוק מאותה סיבה (לאוכלוסיות שונות יש צרכים שונים) צריכים להיות ארגונים נפרדים לאלמנות, ליתומים, להורים שכולים ולאחים שכולים. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=684&msgid=71395732 יש לנו בעיות אחרות. לא תמיד האינטרסים שלנו משותפים, ולכן אנחנו צריכים ארגון נפרד, שבמידת הצורך והאפשר ישתף פעולה עם ארגונים שכנים, ואם אין צורך או אי אפשר אז לא. וכמה נקודות פרטניות: א. אני לא פוחד שכך שזה יכביד על המערכת. המערכת צריכה להתמודד עם מה שיש, ומה שיש זה בפירוש אוכלוסיה שונה. ב. שיקום התא המשפחתי. כאן אתה לצערי מבלבל בין המטרה לדרך. שיקום התא המשפחתי הוא הדרך. המטרה היא שיקום אישי של כל אחד ואחת מאיתנו. לרוב האנשים זה יקרה באמצעות התא המשפחתי אבל יתכן בהחלט שזה יעשה גם בנפרד מהתא המשפחתי. המשפחה היא כלי ליצירת אושר אצל האדם. הכלי ולא המטרה. בהחלט יתכן ששיקום התא המשפחתי לא ישקם חלק מהפרטים שבו אלא יפגע בהם. בהחלט יתכן שחלק מהפרטים ישתקמו טוב יותר בלי התא המשפחתי. לאמהות, מעצם היותן אמהות, קשה יותר להבין את זה. (זה נכון אגב לכל מי שזקוק לשיקום, ולאו דווקא למשפחות חללי צה"ל). גם בגלל זה אנחנו צריכים ארגון משלנו.
