נמאס לי נמאס לי נמאס לי

[מטרופוליס]

נמאס לי נמאס לי נמאס לי

אני עובד , קשה מאוד מהבוקר עד הלילה כמנהל שיווק. יש לי מנכ"ל שרוכב לי על הגב, יושב לי על הורידים והורס לי את החיים. נמאס לי נמאס לי , הלוואי ואזכה בלוטו מטרופוליס

 

[avivaht]

העלית חיוך בפי..מטרופוליס

מכירה אותו, את הבוס הזה... הורדתי אותו מהגב שלי....(כנראה שבגלל זה הוא עכשיו על הגב שלך...) והוא פיטר אותי... אז, יש תמיד ברירה השאלה היא מה אתה רוצה יותר?

 

[אמירדרור]

בחירות

מה תעשה כאשר תזכה ? תפסיק לעבוד ? תפתח עסק ? תטייל בעולם ? נשמע טוב, אבל ! אם קשה לך היום לשים גבולות ברורים, הגיוניים, מאוזנים בחיים שלך, מליון דולר לא יפתרו את העניין. הכסף פשוט יגלגל את הבעייה להתמודדות במקום אחר, אולי עם יותר לחץ, אולי בסביבה אחרת אבל הבעייה תישאר. מה אתה יכול לומר על התחושה "עובד קשה . . ." מזה בדיוק "מנכל שרוכב על הגב וכו´" הכותרות הללו אולי נשמעות מוכרות אבל הם עדיין לא מבטיחות שאתה ברור עם עצמך לגבי החוויה הרגשית. ובלי זה אי אפשר באמת לזוז. האם אתה מוכן לבנות לעצמך תוכנית עבודה לבניית מציאות חיים אחרת או שאתה מצפה לקסם, קסם בדמות לוטו או ג´וב אחר ? אתה מוזמן לקרוא את העלון החדש ולראות כיצד להמשיך לנוע. בהצלחה, אמיר דרור

 

[צוקומוקו]

אולי תנסה כיוון אחר

אצל המון אנשים זה עבד

 

[אמירדרור]

לעבור עבודה בלי ללמוד ?

לנסות עבודה חדשה בלי להבין מה החלקים שלי שגרמו לקושי בעבודה הנוכחית, בלי להיות בעמדה שלוקחת אחריות על המצב, זה להזמין את עצמי לעלות בעוד חודשיים על אותו מוקש במקום אחר. כאשר יש קושי חשוב להבין מה שלי ומה שלהם, מה אני יכול לשפר ועל מה אין משא ומתן. זאת הזדמנות להישאר באותו מקום כדי להבין חלקים לא שקטים, לפעמים דפוסי פגיעה עצמית, דרכים לא אפקטיביות של התנהלות עצמית. כאשר עוברים מקום עבודה בלי חשבון אישי ומקווים שבמקום עבודה אחר זה יסתדר מגיעים לתחלופה שלוקחת אותך יותר ויותר לסימני שאלה וחוסר ביטחון. לצערי פגשתי בראיונות יותר אנשים שעברו בלי להבין את עצמם מאשר אנשים שהבינו שזה המקום לעצור בו. להיות אחראי באמת זה להבין מה הכיוון שלי, מה הקשיים ומה הכוחות וכל הזמן לעשות תיקוני דרך קטנים. כל יום. בהצלחה ! אמיר דרך אגב - בעזרת האנשים שפגשתי, שלא הצליחו לעשות עבודה עצמית בונה אני הבנתי שבשבילי נכון יותר להיות עם האנשים האלה שמתקשים ולא מול האנשים האלה. בתפקיד פוסל וממשיך לראיון הבא.

 

[avivaht]

ללמוד

לומדים בהתחלה מההורים, אחים, משפחה אח"כ מהמורים, חברים, אח"כ מהמפקדים ועוד מכל הקודמים הולכים לאוניברסיטה "ללמוד" לתואר כדי שיהיה מעמד וכסף מתחילים לממש את כל מה שלמדנו מולידים ילדים שלומדים מאיתנו אח"כ מבית הספר חברים וחוזר חלילה...כך גם הם ממשיכים ואז... ככל שעובר הזמן מבינים כמה לא יודעים מרוב ידע, ולמידה מאחרים, שכחנו את עצמינו בדרך לא שמעתי אף פעם שאמרו לי תקשיבי לבטן...תשמעי מה היא אומרת...היא יודעת משהו... היא יודעת אותך... שמעתי שאומרים: אני יודע/ת, אני למדתי ואני אלמד אותך באתי למקום עבודה והבוס ראיין אותי. מצאתי חן בעיניו והוא דרש שאני אדאג לנקיון שולחנו באופן אופטימאלי, אכין קפה בבוקר, ואהיה "יד ימינו. איזה קל, חשבתי, ועוד בשביל כזאת משכורת... והוא עוד אמר, "עם הזמן את תקבלי תפקידים ניהוליים שיתאימו לכישורים שלך, אבל קודם בואי נראה איך זה הולך. או.קיי. הכנתי קפה, ניקיתי שולחן, עשיתי כל מה שאני "יודעת" והשתעממתי עד מוות. מהרגע שהגעתי לעבודה סבלתי משממון ומוות מוחי. אבל, מה לא עושים בשביל משכורת מעולה? פרנסה "בטוחה? ועוד בזמנים האלה... טוב, נתכופף עוד קצת...לא נורא זה יעבור.... איזה לא נורא!! נורא עוד יותר!!! יצא המרצע מהשק בצורה של בוס מריר, כועס, מתפרץ, ומשפיל.השולחן לא נקי, הקפה לא טעים, והסוודר שלבשתי היה לא בצבע מתאים לשולחן... את זה לא יכולתי לשאת עוד. את החוסר בקומוניקציה עוד איך שהוא...אבל צעקות - לא! בשום אופן! היו לנו 4 התקלויות כאלה שבהן אמרתי לו שאני לא מוכנה לשמוע את הצעקות שלו בשום אופן. אחרי הפעם הרביעית, הוא פיטר אותי, ואמר שהוא מצטער. לא שאלתי למה. קמתי והלכתי. מה הייתי צריכה ללמוד מזה? רוב האנשים מסביב שנמצאים באותה הסטואציה, באותו מקום עבודה משפיל ומלחיץ,אמרו לי שהייתי יכולה לספוג את זה. העיקר הפרנסה.ואני לא יכולתי. היה מישהוא שאמר לי שאני לא קונפורמיסטית. אולי. מי אמר שצריך להיות קונפורמיסטי? אמר לי מנהל אחר שסיפרתי לו: שמזכירת מנכ"ל חייבת לאפשר לבוס שלה לצעוק עליה, זה חלק מהתפקיד שלה...גם הוא עושה את זה... הזמן שבו לקחתי את העבודה הזאת היה זמן לחוץ מכל הכיוונים, נפשית כלכלית, משפחתי ועוד. השיקול היה כלכלי בלבד. לפחות שיהיה שקט מהכיוון הזה. כיבוי שריפה אחת. אבל איזה מחיר שילמתי....וואוו... הסביבה מסתכלת עלי כאל "אווטסיידר" "לא שפויה", מישהי שעושה דברים לא "רגילים". אז, החלטתי להתעסק במה שאני אוהבת, להרגיש את הבטן, נתתי לעצמי זמן להתנפש, לחשוב, לבדוק, והיגעתי למה שאני רוצה. וויתרתי על הבטוח לעת עתה, ואני רוצה לממש ולהתפרנס מזה. זה קשה. כל שינוי קשה. כל כיוון חדש, יש לו מתנגדים מכל הכיוונים. כל אלה שלימדו אותי את כל מה שאני "יודעת" רוצים ללמד אותי עוד וכועסים שאני הולכת בדרך שלי... וגם... למה אין בית ספר לבטן? למה מוחקים אותה כל כך חזק, ומלמדים את הילדים איך להיות תבנית של מה שכבר מוכר וידוע? למה הולכים רק בדרך הידועה והרגילה כשכבר יודעים שהיא לא "מי יודע מה..." הרבה למה להערב... תודה שהקדשתם לי מזמנכם. אביבה

 

[אמירדרור]

את על הדרך, זה מה שחשוב

שלום, בוקר טוב, יום חדש. היכולת לתבוע את החירות שלנו אינה נלמדת בשום מוסד אקדמי, נהפוך הוא השאיפה של כל מוסד חינוכי היא להבטיח שתלמידיו נכנסים א. לתחום ידע מוגדר וב. לומדים לוותר על טריפים אישיים כדי להמשיך במוכר. יחד עם זאת אנחנו יוצאים לממש את החירות הזאת כאשר משהו בתוכנו מבשיל, המשהו הזה יכול להיות רדום עד מסומם קלות כל החיים ולמעשה ויתרנו על המימוש האישי המלא וזה יכול להיות בגיל 24 אחרי לימודי רפואה, כמו אחת ממשתתפות הסדנה שלא יכלה להחליט על התמחות לאורך הרבה זמן ופתאום הבינה שהיא הלכה לרפואה בגלל אבא שלה, והיא לא יודעת מה היא עושה שם. מתפקדת כרופאה בצבא ומשלימה את החובות לעתודה, אבל בפנים מכינה את עצמה לשלב הבא בחיים. אני מכיר מקרוב סיפורי חיים ויודע שנדרשים בתהליך הזה כוחות משמעותיים, לפעמים המצוקה קשה ועושים מעשה "בלי חשבון" - פשוט קמים ועוזבים ולפעמים מצליחים לחולל תהליך מאוזן יותר של בניית תוכנית פעולה, של סילוק מכשולים פנימיים, של התבהרות על כיוון חדש, של אבטחת הצד הכלכלי של התהליך, של אבטחת התמיכה הנדרשת ועוד. אני מודה לך שיכולת להביא את הסיפור שלך עד היום, אני משוכנע שגם לך זה עזר לראות, לעבד, להבין רגשות קשים שסחבת בתוכך, ואולי קצות מחשבה שהתרוצצו גם בזמן שהיית בתוך המכבש. אחת הפעולות החשובות שנדרשת כדי לנקות היא לזהות מקומות בהם נפגענו, מקומות בהם נדרשנו לוותר על עצמנו, כמו ששמעת מאנשים סביבך שאמרו לך "תבלעי" "תספגי" - אלה מקומות של טראומה שדורשים לחזור ולהביא לשם ריפוי, לפעמים אפשר לחולל את הריפוי לבד ואת מוזמנת למחיצת "משאבים" אצלי באתר לאחת המדיטציות הרלוונטיות או לכל עזרה מקצועית שתמצאי מתאימה חייבים לנקות מקומות כאלה. מילה אחרונה על פרנסה - ברגע שאנחנו יודעים לשאול את עצמנו "מה יש לי להציע לעולם" ויודעים לחשוב במושגים של תרומה ייחודית אפשר להתחיל לבנות סביב זה ממש תוכנית פעולה שיווקית ולהגדיר מוצר / שירות, לקוחות במעגלים שונים ולהתחיל לצאת לדרך. הלמידה בתהליך תביא את הפרנסה אם תתקיים למידה ותיקונים מתוך הקשבה פנימה והקשבה לדיאלוג במציאות. תודה פעם נוספת על השיתוף, אני מקווה שאני ברור ומועיל כרגע. יום טוב, אמיר

 

[avivaht]

אמיר

מועיל, וברור, תודה. תראה כמה חופש נתת שיכולתי לדבר על דברים אלה בלי חשש. זו דרך שאני עושה בכמה כיוונים. "תבלעי" "תספגי", התמחיתי בסוגיות אלה התמחויות ארוכות וכואבות, ודי. הודות למקום שנתת, שמיד התחברתי איליו, אני יכולה להמשיך לעשות את העבודה. כל מילה שתוסיף תמיד תועיל לי, כי בכולנו יש מהכל. אלה מקצת המילים הטובות שאני רוצה להגיד על מה שאתה עושה, כדי להודות. כסף, כסף זו מילה שאני רוצה להתמודד איתה עכשיו אם תוכל לתת כמה ממילותיך, זה יעזור ברור לי שההתיחסות שלי לכסף לוקה במשהו מכיוון שהכסף לא מצוי כרגע בשפע... איך אוכל להתבונן על מילה זו, מצב זה, כדי לצמוח משם? תודה אביבה

 

[vts]

ללמוד ועוד

אביבית שלום, קראתי את דברייך והזדהתי עמם מלה במלה. כאשר הייתי צעירה (ותמימה) האמנתי כי מקום "בטוח" של מקום עבודה "מסודר" זה מה שאני צריכה בחיים. הייתי מזכירה וכדברייך חוויתי "מוות מוחי". פניתי ללמודים ולמדתי מאז ועד היום בלי להפסיק ואני אוספת תארים (כמעט כמו פטריות אחרי הגשם...). בעצם פעמיים עשיתי "שינוי כיוון" בחיי - פעם אחת כשבעטתי את המשרה ה"בטוחה" (היתה לי קביעות) ופעם שנייה - כיום כשאני מנסה להשתחרר מ"אטרף" הלימודים שלי ומה? הסביבה, הסביבה..."מה את צריכה את זה", "אבל את טובה בהוא" "את טובה בהיא" בקיצור - כולם תרומים עצות. אני מקווה לא להשבר, אני מקווה להצליח. יש ימים שאני "מורידה הילוך" כי אני חשה שהשינוי מהיר מדי ואולי כמו שחברה אמרה לי "ההצלחה מפחידה". אבל על הריגוש של ללכת בדרך לא מוכרת, לנסות, אפילו לא להצליח לפעמים אבל לדעת שאני עושה משהו "לפי הבטן" ויש ימים שאני אפילו בטוחה שאצליח - את התחושה הזו לא הייתי מחליפה בשום דבר "קבוע" אחר. אני מאחלת לך בהצלחה וכל טוב.

 

[avivaht]

vts יקרה

ריגשת,כשדיברת אלי. מה שכתבת העלה בי את המחשבה המתבוננת על כישורים וכשרון.לכולנו כישורים רבים, אולם כישרון אחד שמדבר מהבטן.לכל אחד מאיתנו יש כשרון כזה, שדכאנו, רמסנו, לימדנו, ועשינו כל מה שאפשר כדי לא לתת לו ביטוי... האפשרות לעשות שינוים באה מהכישורים הרבים, אבל...רק הכישרון ישמח וירגש, ויאפשר לנשמה לצאת בריקוד. גם אני עשיתי שינוים מספר פעמים בחיי. הלימודים האקדמיים שלי היו ב"אומנות הביצוע" - נגינת פסנתר. למדתי שנים כדי להשביע את רצון הורי המתגאים, לימדתי פסנתר שנים רבות עד שכבר לא יכולתי לשאת את הסיטואציה השיפוטית שיש בו. הכישרון שלי הוא -חופש. אם תרצו ארחיב עליו יותר מאוחר. כשאני נותנת חופש, יש פחד. אנשים רגילים לעשות מה שאומרים להם.מעטים האנשים שמתרגשים כמוך לעשות את הלא מוכר... המקום של חופש, "מעמיס" על האדם את האפשרות של להחליט בעצמו מה הוא רוצה לעשות, ולצערי, הרבה יותר קל ומוכר לעשות את מה שאומרים לנו לעשות. הכישורים איפשרו לי לעשות דברים רבים בחיי, ושונים, אך לא שימחו. הכשרון שאותו אני ממששת בימים אלה ממש ביחד עם בעלי, מיסב שמחה גדולה, התרגשות, וכן, כן, הצלחה. אנשים אוהבים את מה שאנחנו מביאים אליהם מהבטן שלנו. הם מופתעים, ובכל זאת יש כאלה שמוכנים גם לנסות. זה מדהים התחושה הזאת, לעשות בדיוק את מה שאת מרגישה ולראות חיוך מסביב. כן, אין כרגע בטחון, אבל שי תחושה אחרת שאי אפשר לוותר עליה, בדיוק כמו שאמרת! מודה לך שדבריך העלו בי מחשבות אלה. אביבה

 

[vts]

אביבית ערב טוב

אני מתנצלת על שעברו מספר ימים עד ש"חזרתי". תודה על מילותייך - זה ממש כיף לדעת שאי-שהו יש מישהי שמבינה אותי. אתמול חשתי "קוצר נשימה" בערב כשאחי "סידר" לי להעביר חוג במתנ"ס - רק כדי שיהיה לי משהו "קבוע". לי זה נשמע נורא. זה אולי יכול להיות רעיון טוב (מאוד) כלכלית אבל אני הרגשתי שזה ממש יפריע לי ב"תנופה" (שאני עוד מנסה להשיג, וכל פעם מצליחה רק להוריד עוד משקולת) - זהו בעיקר. סליחה על השפה הציורית משהו אבל אני מקווה שבסוף נצליח להגביה עוף. איך אומרים היודעים "מי שמדמיין הצלחה - מצליח". כל טוב, ורד

 

[avivaht]

אני סתם תוהה

איך זה שכל פעם קוראים לי אביבית? זה מדהים אותי כל פעם מחדש, מה יש שם במה שאני כותבת שגורם לאנשים לקרא לי כך אוהבת את זה, זו סתם תהייה, שאני אומרת אותה לך בקול רם...תודה שמעי/ו סיפור מדהים שקרה גם לי הרבה מאוד זמן (שנים) הייתי תקועה עם המשפט "אנשים לא מבינים מה אני אומרת"... המשפט הזה שנתקע כל כך עמוק, הביא אותי למצב של שתיקה כמעט מוחלטת כי "ממילא לא מבינים, אז למה להאמץ????..." לפני זמן מה אמרתי את זה לאדם קרוב לי שאני מאוד מעריכה, והוא שאל אותי : מה חשוב לך, שיבינו או שיקשיבו... אני ממש נתקעתי, לא הייתה לי תשובה, ולקח לי כמה ימים להגיע למסקנה שמה שחשוב לי זה שיקשיבו. תוך כדי ההסתכלות הזאת התעורר לו צורך קטנטן, להרצות על נושא הפאנג שואי, שאני כל כך אוהבת. הלכתי ממקום למקום והשארתי את הדפים שלי, והנה היגיעה ההרצאה הראשונה. אתמול. איזה פחד, התרגשות ובעיקר באלאגן בראש. בדרך לשם חשבתי לעצמי: "תראי, רק ביקשת, וזה בא כל כך מהר, אז תשמחי..." ובכן, הגעתי לשם, חשבתי שיהיו 10, מקסימות 15 אנשים.... והיו 100!!!! אני, שהכרזתי שלא מבינים את מה שאני אומרת, הרצתי לפני 100 אנשים,איזה היי, מחיאות כפיים, שיתוף עם הקהל, אי אפשר לתאר את ההרגשה הזאת. אין לי מושג מה אמרתי, אין סיכוי שאוכל לחזור על זה בראש, כי כשחיפשתי את הדפים בהתחלה....גיליתי שהם נשארו באוטו... באותו הרגע אמרתי לעצמי: זהו אביבה, למים... וכך היה איזה כייף אפילו לספר את זה... תודה לכם תודה לך אמיר על מקום נפלא לשיתוף בדברים אלה שבוע טוב, ויצירתי אביבה

 

[אמירדרור]

לחזור הביתה

אני שם, מוחה לך כפיים, מתרגש, מקשיב נפלא ! זה נראה שהמים עשו לך טוב . . . חשוב לחזור למקום שקט שיודע לקחת את הפידבק הזה שקיבלת, שחווית, למקומות הפגועים של פעם. לתת למפגש לרפא. להקשיב למה היה לך טוב שם, "מה עשה לך את זה" ללמוד מזה לא בכל היבט אפשרי. בהצלחה לך ולאבי. אמיר

 

[avivaht]

לדבר איתך זה כמו לחזור הביתה

מרגש תמיד... הפידבק הכי חזק שיש ךי מההרצאה הוא שאנשים אהבו את מה שאני עושה כשאני נהניתי... אני אהבתי לעשות והם אהבו את מה שאני עושה מה כוונתך, "לא בכל היבט אפשרי?" מה לא לעשות? ד"ש מאבי, ממתינים לסדנא לילה נעים יורד גשם קצת פחות קר אביבה

 

[vts]

אביבה בוקר טוב האמת היא...

שגם אני אתמול חשבתי לעצמי - מאיפה "הבאתי" את השם אביבית...אולי בגלל הt...לא הבנתי מדוע את כותבת אביבית ב- a באמצע - שוב "נפלתי" ל"שיפוט" - האם היא כותבת את שמה באופן מיוחד? וכו´ - סליחה. נהנתי לקרוא על הצלחתך וחייכתי - זו ההרגשה שאני מדברת עליה - רכבת הרים כייפית. פחד של "ואם זה יצליח לי?" (ההצלחה מפחידה לפעמים לא כן?). אני באופן עקבי נוהגת לקחת דפים להרצאות אבל לעשות בהם כמה שפחות שימוש וזה משני טעמים: (א) זה לא נח לי, זה עשוי לנתק אותי מהקהל (התמקדות יתר בדפים) (ב) אני לא רוצה לשעמם לא את עצמי ולא את הקהל. אז אני יודעת שאני לי "שבלונה" להרצאות - אבל אז זההרבה יותר מעניין ומרגש. בהצלחה ובהמשך ואני מאחלת לך עוד המון הרצאות.

 

[האח הגדול צופה]

קלף השוטה

בצעירותי התחברתי אל הקלף, האמנתי ביכולת שלי ולכן בחרתי להקשיב ללב וקפצתי לעבר לתהום, מתוך אמונה בי וביקום. לא רציתי להיות חנון היטק ( עוד לפני שהם היו באופנה ) כמו אחים שלי, או לרוץ לטכניון ללמוד הנדסה כמו כל החברים. טילתי בעולם, למדתי דברים שאהבתי באותו זמן. אמרתי לא להצעות עבודה מפתות, התקבלתי להיטק ודחיתי את העבודה מכיוון שזה התנגש לי עם למודי שיאצו!!!!!!!!!!! אבל מסתבר שקלף השוטה זה אשליה, כי אם היתם מסתכלים על התמונה הבאה בסדר, היתם רואים אותו חבול עם צוואר תפוס בתחתית התהום. המסקנה שלי קודם תהיה מהנדס חשמל ואח"כ תוכל לבחור מקצוע שמדבר לך מהבטן: שיאצו, טארוט, סידור פרחים, מכירות....... את כל אלו כל אחד יכול לעשות, גם המהנדס. ומה שהלב לא יכול לקנות, עם משכורת של איש היטק זה יותר קל ונעים. ************** ובקשר אלי ולהיום, אני עובד כאיש מכירות, אמנם התחום מענין ועם פוטנציאל, אבל חוץ מאיש מכירות אני עוד הרבה דברים אחרים שני לא אוהב ושלא נדבר על משכורת. הבוס שלי מצא שיטה להמנע מהעלאה בשכר: שביקשתי העלאה הוא אמר שהוא לא מרוצה ממני ( וכמובן שלא בתחום המכירות, אלא בתחומים שהוא סיפח לי ) והוא רוצה לפטר אותי ואין על מה לדבר. שיטה טובה באמת! זה עובד! אני מודע לזה שזה מקום לימוד מצוין לעצמי שלי ופה אני אמור ללמוד מהו ערך של כסף, מקצוע טוב ויציבות כלכלית ( לא מסתדר עם לעבוד מהבטן ) להתמודד עם זלזול והשפלה וכמובן לעמוד על שלי ( למשל שזה בסדר שאני עושה הפסקה של רבע שעה לאכול סנדויצים שאני מביא מהבית ) אז כדאי להתאמץ ולהביא לכאן את האור????? לא יותר פשוט לצאת מהחושך אל האור??? יותר נמוך לא ניתן לרדת?... האמנם! לא עדיף להתפטר ולבקש מהיקום עבודה ופרנסה טובה מהיקום? או שזה להיות שוב השוטה, שמוותר על עבודה מתוך אמונה בעצמו וביקום??? ולקינוח: " אני חושב מחשבות חיוביות"

 

[אמירדרור]

חסין אש

מכיר את הקלף ? או הופך את הכלוף ? רגע אחד של רצינות והנה הוא כבר מביא אותה בדחקה. היזהרו בשוטה הוא מכה בשנית רגע שני בבדיחות, בקלות, בקלי קלות, בצחוק של 6/6 תחזור ותתקשר מה רצית ? שבוע טוב - אמיר

 

[האח הגדול צופה]

אם היתי יודע מה אני רוצה...

היקום כבר היה עוזר לי לזמן זאת. ולא מספיק שאני מבולבל , גם אתה בלבלת אותי. מה שאני רוצה להגיד, שיותר קל להקשיב לבטן ולעשות מה שרוצים, כאשר יש משרה טובה וכסף, ואז אם נופלים זה לא נורא. אבל לקפוץ ולעזוב עבודה למען תחושת בטן לפעמים זה פזיזי מדי , במיוחד שיש לך משפחה. ואמנם אני משתדל להביא את האור למקום העבודה שלי, למרות כל הקושי. ואולי לפעמים לא צריך להשאר באותו מקום וללמוד את השיעור? אולי השעור הוא לקום ולעזוב??? בכל אופן איני אומר דבר, אלא מבטא את עצמי ותחושותי, שזה שעורי בית שלקחתי על עצמי. לבטא את מה שאני מרגיש ואז אולי אבין מה אני רוצה. בד"כ אני עושה זאת עם עצמי, וחשבתי לעצמי שאולי פה אבין דברים נוספים. ולקינוח: "אני חושב מחשבות חיוביות"

 

[ayala4u]

תבונה, התנסות והתבגרות ../images/Emo26.gif

אביבה מטרופוליס ו-vts, קראתי את דבריכם בעיון והזדהתי עם הכל. אמנם לא חוויתי "מוות מוחי" אולם אני מכירה היטב את הבוס שלכם. הוא "ישב לי על הגב" במשך כחמש שנים, עד שפיטרתי אותו. ואפילו קיבלתי מחצית הפיצויים. היתה לי משרה, שבחלק מהזמן סיפקה אותי. הייתי משקיענית והמעביד שלי אמר מידי פעם שהוא מעריך את העבודה שלי, אך יחד עם זאת הוא היה בעייתי ביחסי אנוש – התפרצויות מבהילות, האשמת אחרים בשיכחה של עצמו, והאווירה במשרד היתה נוראית ("הדג מסריח מהראש"). היה סופר לי דקות איחור במקום כמה נשארתי ("על חשבוני") אחרי. היה נכנס לקטנות, מאזין לשיחות טלפון פרטיות... כל אלה במקום לבחון את יעילות העובד ותרומתו לחברה. אני הייתי שקטה ונעימת הליכות והשתדלתי לא להתפרץ. עד שיום אחד קרה מקרה: כולם קיבלו העלאה נכבדת בשכר ורק אילה (שלא עושה הרבה רעש), קיבלה 200 שקלים (בשביל לסתום לה את הפה) אני אמרתי לעצמי "עד כאן", והחזרתי את הצ´ק בהפגנתיות על השולחן שלו. הצבתי אולטימטום, שאם לא אקבל כמו כולם, מחר אני לא כאן. הייתי נסערת מאוד והמנהלים פערו עיניים למראה התנהגותי יוצאת הדופן. לאחר שקיבלתי את מבוקשי (איך לא) נרשמתי ללימודי מחשבים, והגשתי מכתב התפטרות. זהו, היום במחשבה לאחור, זה היה הצעד הכי חכם שעשיתי ועברתי את אותם משברים שאתם עברתם: עבודה בטוחה, פרנסה, מה יגידו כולם וכו´. פשוט הקשבתי לעצמי ומה אני רוצה לעשות עם עצמי ובשבילי. לא רוצה בוס, רוצה להיות עצמאית וחופשיה. גם אני למדתי ולמדתי ואספתי תארים. היום אני כבר במצב של למידה בשביל הכייף שלי בלבד. ההקשבה העצמית הזו עליה אתם מרבים לדבר, חושבני כי היא נעשית ע"י הרבה אנשים כחלק ממהלך חיים ותובנות. את אביבה, דיברת על בי"ס של הבטן. אני לא חושבת שיש צורך בבית-ספר כזה, כי אדם "חושב" מגיע לתובנות כאלה רק לאחר שניסה הרבה דברים. כלומר: מתוך התנסות והתבגרות. השלב הבא הוא גם להרוויח היטב באותה עבודה נבחרת. "הצלחה (קריירה) = לקבל מה שרוצים" "אושר = לרצות מה שמקבלים" הצלחה ואושר לכם,

 

[avivaht]

כשהכל כל כך ברור...

אני מתבלבלת... אין חוק אחד לכולם, אולי אותן שגיאות, אותם המהלכים, השאלה היא מאיפה היגיעו המהלכים, ואני מוצאת שלפחות אצלי, בכל מהלך שעשיתי היתה סיבה או נדמה היה לי שיש סיבה אחרת. מה זה "אדם חושב"?