אי אפשר להשאירכם כמה שעות בלי השגחה
מה קורה לכם? חשבתי שהגעתי לבית הלא נכון!!! קחו נשימה ותרגעו כולם. הומטרנו בסיפורים נוסח ריקי לייק - כמה סיפורים במכה. הרוב כאן לא היו אימהות בגיל העשרה אלא כבני אדם בוגרים. ראשונה באה לנו נועה אותה קיבלנו בחמימות, בהבנה ובהערצה ממש. הסיפור של נועה חריג עבור רובנו. חיברנו את הקשיים שיש לנו כחד הוריות, עם החיים חסרי הדאגה שהיו לנו בגיל העשרה. אימצנו את נועה כבת של הפורום. ואז נחת לו Zack עם סיפור אבסורדי עוד יותר לא רק שהוא צעיר מנועה בשנה, הוא גם אב יחיד (נדיר יותר בכלל ובגיל העשרה בפרט) ורגשית הוא מתפקד כאלמן. אבל זה לא הכל. הוא לבד כאן בארץ ועומד להתחיל ללמוד. את Zack היה קשה יותר לבלוע, גם בגלל האנגלית גם בגלל הסיפור החריג יותר, וגם בגלל שנראה שאת הבעיות שלו קל יותר לפתור כי יש לו כסף. עוד אנחנו מנסים לעכל את Zack צצה והופיעה לה שירן עם סיפור אבסורדי עוד יותר. לא רק שהיא אם כמעט בת עשרה, יש כאן הורים שהתנכלו, חבר שנטש ו... ירושה חלומיתשכל אחת מאיתנו הייתה מודה עליה. עד כאן עוד נבלע... אבל התנאים נוסח שושלת שהושמו על הצוואה - הכריעו לדעתי את הכף... מניסיוני: אין זה חשוב אם הסיפור אמיתי או לא. זה יופיו של המימד הזה. אני פטורה מלהחליט ולקבוע את האמת. אדם בא ומספר סיפור. הסיפור יכול להיות אמיתי. מה שלא ברור לי אני מרחיבה ושואלת. אם יש סתירה, אני שואלת שאלות הבהרה. אין פוציניו - מוציניו לאף אחד/ת יש
-ים לכל מי שצריך. בואו נניח, לצורך הדיון, שמישהו כאן המציא את סיפורו/ה למה נבחרו הבעיות שנבחרו? למה הפנייה נעשתה אלינו ולא אל מישהו אחר? אין מקריות!! מי שמדברים כאן מבקשים עיצה ועזרה. אולי העזרה שהם מבקשים האמת, שונה מהעזרה הגלויה שבאה לידי ביטוי בהודעה. האם אין לנו לב רחב מספיק לעזור להם? אולי משהו מהעיצות שלנו נוגע במקום אמיתי? אולי הבנאדם רק רצה לדעת שאפשר לאהוב אותו ללא תנאי? אולי השואל רוצה לדעת איך לעזור לחבר וזו הדרך היחידה שהוא/היא יודע/ת לבקש עזרה? אם הייתי רוצה להכביד עוד, הייתי מספרת לכם כמה מהסיפורים הבלתי אפשריים ששמעתי בחיי. תאמינו לי, מה שמסופר פה, סביר מאוד. יכול מאוד להיות, שלמראה היחס החם שנועה קיבלה, העיזו אחרים כמותה לפנות גם. ואז זה נראה כמו מתקפת סיפורי הורי גיל העשרה. ראו את הודעתה של אלה 19 שמרמז על כיוון שכזה. אוהבת אתכם, את כולכם ומבקשת שתקחו אוויר. הוותיקים ה"מיושבים" אם כי לפעמים נסערים וחותכים שנמצאים בפורום כדי למצוא תמיכה ואחוות "משפחות חד הוריות" ושלאחרונה מוצאים עצמם פורשים חסות על צעירים ובלתי מנוסים, ומרגישים אולי שעכשיו אין להם לגיטימיות לעניינים הפרטיים שלהם שמחווירים ונראים שוליים לאור הסיפורים שנשמעו כאן, והחדשים הצעירים שנפלו במכה לעולם של מבוגרים. ששמחו כל כך למצוא מישהו מבוגר יותר, במצב דומה שינחה וידריך במקום ההורים הכל כך חסרים שלהם. מישהם שכבר "עברו את זה" ויכולים להרגיע שהעולם ממש ממש לא נורא כל כך כמו שזה נראה בהתחלה. אז בואו כולנו ניקח אוויר ונחזור לפוקוס. חבר´ה צעירים. אנחנו יכולים לתמוך, לייעץ להציע חיבוק אבל בשורה התחתונה, אנחנו לא מחוללים ניסים ולא יכולים להחליף את ההורים. אף אחד מאיתנו לא יכול לקחת מכם את הכאב, את הבלבול אף אחד לא יכול ליצור לכם תחושת ביטחון בהינף אצבע. רובנו מנהלים מאבקי הישרדות אינסופיים כל כיום, כל דקה. לעולם, נעודד אתכם לגדל את ילדיכם. ניתן לכם מידע שיש לנו, נפנה אתכם לרשויות המתאימות. נקשיב ואפילו נמחה דמעה, נציע כל עזרה שיש לנו להציע אבל... אנחנו בעצמנו צריכים לפעמים אוזן קשבת, כתף לבכות עליה אנחנו בעצמנו מרגישים לפעמים חסרי אונים ואבודים זה חלק מהעיסקה. הזמן עושה הרבה. מתרגלים, הילדים לא מאפשרים לנו לשקוע עמוק מדי. מוצאים לנו רוטינות נוחות, פותרים את הדברים לאט לאט, מתחברים עם הורים לילדים באותו הגיל (תעסוקה לילדים) וכו´. ויש את הפורום הזה ואחרים שמאפשר לנו קצת יותר קשר ומאפשר לקבל תמיכה ומידע ולפעמים אפילו חברות ממשית. אולי הכבדתי, אבל רציתי לנקות קצת את המתח שנוצר. תקופת החגים היא תמיד תקופה של רגישות יתר אצל היחידים במיוחד אצל ההורים שבהם. אז חבר´ה, תנו לעצמכם
גדול ממני ומי שצריך, גם
וזיכרו שאנחנו כאן למען עצמנו, וקצת גם בשביל האחרים ועוד משהו אחרון חביב, זיכרו, אנחנו בימים של סליחה ומחילה
, ימים של התחלה של שנה חדשה
