זה יפה שאת והאקס מרגישים צורך כזה
אבל אני יכולה להגיד לך שלפחות אצלי "להתאחד" זו לא ממש מילה מתאימה. יש לי מערכת יחסים תקינה עם האקס. לו יש מערכת יחסים תקינה איתי. עם גרושתו השנייה יש לו מלחמה מתמשכת והוא נשוי לאשתו השלישית... הוא מאלה שרוצה להיות מעודכן במצבם של ילדיו, אבל הכל "בדחיפה" - כלומר, אני צריכה לדווח. הוא לא צריך חס ושלום להתענין. ועם כל זה, יש לנו באמת קשר תקין. אני ממש אקסית נהדרת
להתאחד? בחיים לא. בעעעע ואת יודעת מה? סתם בשביל הכיף, אספר לך שאשתו השנייה, שאיתה הייתי בקשר סביר למרות שלא לגמרי אהבתי את העובדה שהפלתה בין שני הילדים המשותפים שלי ושל בעלי ולא הסתירה מהילדה שהיא מעדיפה את הילד עליה, היא, במהלך הגירושים, עשתה לפחות מעשה אחד חמור שנועד והצליח לפגוע בבעל, מתוך ידיעה ברורה שזה יפגע מאד גם בילד. זה הילד שהיה מועדף עליה. ומסתבר שכל זמן נישואיהם, היא הייתה מקטרת לאקס שלי על הזמן הרב שהוא מבלה עם ילדיו מנישואיו הראשונים (שבת אחת בשבועיים), הכסף הרב שהוא מוציא עליהם (לפי הסכם מזונות...). היא התנהגה כמו שהרבה פה מתארים את האקס - והיא הייתה האשה הנוכחית! באופן כללי, אין אופן כללי. אין כלל. כל זוג מתמודד בצורה שהוא מתמודד. לאקסית או לאקס אין
שום זכות , לא זכות ראשונים ולא זכות אחרונים, על חייו של בן הזוג שכבר לא איתם. שום זכות. נאדה. כלום. יש לשני בני הזוג שנפרדו מטרה משותפת להיטיב עם ילדיהם המשותפים, אבל לפעמים יש אנשים שחסרים מספיק בגרות כדי לתת קדימות לצרכי הילדים מעל צרכיהם שלהם. זה עצוב, אבל זה קיים. אנשים שחיים בשביל האגו שלהם. ואם את, אסתי, לא נכנסת למורכבות, קשה לי להאמין שזה בגלל הדברים שאת קוראת ורואה פה. תסלחי לי מאד. הכניסה למערכת יחסים שנייה אחרי גירושין קשה לכל אחד, בין אם יש ובין אם אין ילדים משותפים, וזו החלטה כבדה שלא לוקחים בנקל. להגיד לנו, או לרמוז לנו, שאת לא נכנסת למורכבות כי את חוששת להפוך לאחת מאתנו זה קצת לא יפה. (מתכופפת ומכסה את הראש.)