לכולנו כוונות טובות, לא?
ומה טעם החיים ללא ציחקוק פה ושם? עקיצה חביבה, קינטור ולצון? לכל מי שאינו ב"עניינים" שביני ובין רשף, אז הנה ההבהרה: מזה מספר שבועות מתנהל בינינו "דו קרב" מילולי חביב, שחלקו מתנהל כאן בפורום וחלקו במיילים ומסרים. זה ענין משעשע מאוד. אתמול ברכיבה בהר חורשן, בעודי "משקיעה" כל טיפת יזע בעליה, אני קולטת שממולי נעה שלישיית רוכבים במורד. בשארית כוחותי אני מבהירה להם את מצבי, והם כמו ג'נטלמנים אמיתיים יורדים מהאופניים ומפנים את הדרך, ממש כמו נהגים אדיבים. נדהמתי. בעצם אני זו ש"לקחה" מהם את ההנאה. הם ויתרו. אולי נבהלו, אולי חשבו: "נו טוב, גיל קודם ל"פוזה"!..." ובעוד אני משגרת מילות תודה והתנצלות, אחד מהם אומר: "ג'ודי, GO ג'ודי"!.. על זה כבר לא יכולתי להתגבר, עצרתי (נו טוב, רק נכנעתי להר) וביקשתי ממנו משהו: סיסמא, הזדהות, תן רמז... בבישנות (האופיינית לו???) אמר הבחור: אה, אני רשף.... נדהמתי! לפני כמה ימים, בפורום זה, כינתה אותו חברתי במונחים: "הר", "אגדה", ואני ככה מוצאת אותו באמצע העלייה? היתכן? ואולי זה מתחזה??? ומיד בא לי הפתרון: "מה שלום הג'מוס? תראה , תראה.!" אכן רשף, אכן ג'מוס בהחלמה, איזו פגישה נרגשת!!! אז נכון, היו שם כמוני, מיוזעים אדומי לחיים, שהתנשפו בעליה. חלקם אחרי שעשו את הדרך הלוך ושוב, חלקם משום שככה זה אצלם, וחלקם משום שהם משלמים עכשיו בזיעת רכיבתם על שנים של פעילות גופנית שהתמקדה בגריסת סטייקים/גלידות שוקולד ובמבה. וכולנו נהנים להזיע בעלייה, ולדעת שאחריה באה ירידה, ותה צמחים בצלו של העץ, והנאה מחבורת רוכבים מקסימה, ומישהו שיודע להכין מסלול טוב, חדש, וחיוכים וצחוקים ופירגונים! אז מה אם הזענו בעלייה? אתם יודעים מה? מ-ז-ל שהצלחנו להזיע בעלייה!!! ואני מאחלת לכוווולם שימשיכו להשתרך בעלייה, ולהזיע כמה שיותר! יהודית
