Always Believing
New member
מהתחושות שלי...
אז קודם כל - כל הכבוד! שומעים שעבדת על זה הרבה, והצלחת להוציא תוצר מהוקצע למדי, אז זה כבר מגניב מאוד ! מבחינת הראפ - על הסקילז שלך לא נראה לי שלמישהו יש ספק (וגם על יכולות האילתור אגב, למרות שהן לא ניכרות כאן מן הסתם
), אבל כן לאורך 6 קטעים זה הרגיש לי תבניתי מדי. אם זה היה אלבום מלא אז הייתי אומרת עוד מילא, אבל אם יש רק 6 קטעים (לא בקטע מזלזל - להפך - האלבום הקרוב שלי הולך להיות 7 קטעים בלבד *ספוילר*) - הייתי מצפה שזה יהיה יותר מגוון. דבר שני - מבחינת הנושאים - אז אני אתחבר כאן לחלק מהאמירות לגבי התחושה השטחית / של החוסר אחריות, אבל כמו שאני תפסתי את זה זה ממקום קצת שונה, אז אולי זה יעזור לך לשפוך על העניין קצת אור: ברור כאן שאתה מדבר על דברים שחווית ושמשמעותיים לך, וזה קודם כל מצויין. הבעיה היא שכשאתה בחור נושאים גדולים כאלה והאמירות שלך הן יחסית גדולות וגם את התחושות האישיות בתוך זה אתה זורק לתוך משפטים מפוצצים, קשה לקחת את זה ברצינות. לי אישית זה מרגיש צדקני מדי, ומעורר בי אנטי. ובצורה מצחיקה דווקא נחמד לי שמישהו מדי פעם מדבר על זה שחשוב להיות בצבא - מבחינתי זה כוח בכיוון הנכון... (ספציפית בתור קצינה-ג'ובניקית-שעושה-כבר-הרבה-הרבה-מעבר-לשנתיים-חובה-שלה אני מאוד נמנעת מלהפוך את עניין הג'ובניקים-קרביים לאישי, אבל נניח שם מהניסיון שלי זה נטו מרגיש לי כמו דיבורים שמגיעים מחוסר הבנה) עכשיו, אני מתאמצת שלא להשליך על ההבנה שלך מהדברים שאני כן מכירה וחושבת שפספסת להבנה שלך בשאר הנושאים, אבל הפאתוס נשמע דומה, ונראה לי שמכאן מגיע האנטי להגשה הזו, לפחות אצלי (ושוב, וזה עניין חשוב כאן - בלי קשר לתוכן הספציפי!). באופן כללי מבחינת כוס התה שלי אני מחפשת את הנושאים היותר אישיים, או יותר את הפן האישי שלך בתוך הנושא הגדול, ולא את המשפטים המפוצצים, אבל זה כבר באמת רק אני, ואפשר לשמוע את זה על החומרים שלי, שמהכיוון השני יש שיטענו שזה יותר מדי עיסוק בעצמי אה, ועוד דבר אחרון בהקשר הזה שאני גם משליכה מעצמי כאן - נראה לי שבאופן כללי להכניס לנושאים קשים קצת יותר הומור, על אחת כמה וכמה הומור עצמי, יכול לעשות רק טוב ואולי קצת לרכך את מה שדיברתי עליו. זה מאוד עניין של סגנון, אבל אני לפחות יותר מתחברת לאנשים שגם צוחקים על עצמם בתוך הסיטואציה, ומסוגלים לקחת את עצמם קצת פחות ברצינות כשצריך אבל עדיין להבהיר לך מתי הם רציניים, ויכלתי להשליך את זה כמעט על כל שיר כאן. דבר אחרון באמת - קל לקחת את כל הניתוח בשקל שלי כאן למקום של "אבל אני רוצה לתת ביקורת נוקבת ולא רוצה שזה יהיה רך ושאנשים יתמודדו עם מסרים קשים כמו שהם ואמת בפנים וכו' וכו'". אבל דווקא הדברים שציינתי לא סותרים את זה. זו לא העוצמה של המסר כאן שמתפספסת לך - זה ההתייחסות למסר עצמו. מקווה שעזרתי להבין לפחות יותר טוב מאיפה התחושות האלה מגיעות (או שבכלל קלעתי למקומות שאנשים אחרים כיוונו אליהם). בכל מקרה, הסאונד נשמע מעולה - וכפרוייקט ראשון אני ממש שמחה בשבילך - זו אחלה דרך להתחיל! המון בהצלחה!!
אז קודם כל - כל הכבוד! שומעים שעבדת על זה הרבה, והצלחת להוציא תוצר מהוקצע למדי, אז זה כבר מגניב מאוד ! מבחינת הראפ - על הסקילז שלך לא נראה לי שלמישהו יש ספק (וגם על יכולות האילתור אגב, למרות שהן לא ניכרות כאן מן הסתם
), אבל כן לאורך 6 קטעים זה הרגיש לי תבניתי מדי. אם זה היה אלבום מלא אז הייתי אומרת עוד מילא, אבל אם יש רק 6 קטעים (לא בקטע מזלזל - להפך - האלבום הקרוב שלי הולך להיות 7 קטעים בלבד *ספוילר*) - הייתי מצפה שזה יהיה יותר מגוון. דבר שני - מבחינת הנושאים - אז אני אתחבר כאן לחלק מהאמירות לגבי התחושה השטחית / של החוסר אחריות, אבל כמו שאני תפסתי את זה זה ממקום קצת שונה, אז אולי זה יעזור לך לשפוך על העניין קצת אור: ברור כאן שאתה מדבר על דברים שחווית ושמשמעותיים לך, וזה קודם כל מצויין. הבעיה היא שכשאתה בחור נושאים גדולים כאלה והאמירות שלך הן יחסית גדולות וגם את התחושות האישיות בתוך זה אתה זורק לתוך משפטים מפוצצים, קשה לקחת את זה ברצינות. לי אישית זה מרגיש צדקני מדי, ומעורר בי אנטי. ובצורה מצחיקה דווקא נחמד לי שמישהו מדי פעם מדבר על זה שחשוב להיות בצבא - מבחינתי זה כוח בכיוון הנכון... (ספציפית בתור קצינה-ג'ובניקית-שעושה-כבר-הרבה-הרבה-מעבר-לשנתיים-חובה-שלה אני מאוד נמנעת מלהפוך את עניין הג'ובניקים-קרביים לאישי, אבל נניח שם מהניסיון שלי זה נטו מרגיש לי כמו דיבורים שמגיעים מחוסר הבנה) עכשיו, אני מתאמצת שלא להשליך על ההבנה שלך מהדברים שאני כן מכירה וחושבת שפספסת להבנה שלך בשאר הנושאים, אבל הפאתוס נשמע דומה, ונראה לי שמכאן מגיע האנטי להגשה הזו, לפחות אצלי (ושוב, וזה עניין חשוב כאן - בלי קשר לתוכן הספציפי!). באופן כללי מבחינת כוס התה שלי אני מחפשת את הנושאים היותר אישיים, או יותר את הפן האישי שלך בתוך הנושא הגדול, ולא את המשפטים המפוצצים, אבל זה כבר באמת רק אני, ואפשר לשמוע את זה על החומרים שלי, שמהכיוון השני יש שיטענו שזה יותר מדי עיסוק בעצמי אה, ועוד דבר אחרון בהקשר הזה שאני גם משליכה מעצמי כאן - נראה לי שבאופן כללי להכניס לנושאים קשים קצת יותר הומור, על אחת כמה וכמה הומור עצמי, יכול לעשות רק טוב ואולי קצת לרכך את מה שדיברתי עליו. זה מאוד עניין של סגנון, אבל אני לפחות יותר מתחברת לאנשים שגם צוחקים על עצמם בתוך הסיטואציה, ומסוגלים לקחת את עצמם קצת פחות ברצינות כשצריך אבל עדיין להבהיר לך מתי הם רציניים, ויכלתי להשליך את זה כמעט על כל שיר כאן. דבר אחרון באמת - קל לקחת את כל הניתוח בשקל שלי כאן למקום של "אבל אני רוצה לתת ביקורת נוקבת ולא רוצה שזה יהיה רך ושאנשים יתמודדו עם מסרים קשים כמו שהם ואמת בפנים וכו' וכו'". אבל דווקא הדברים שציינתי לא סותרים את זה. זו לא העוצמה של המסר כאן שמתפספסת לך - זה ההתייחסות למסר עצמו. מקווה שעזרתי להבין לפחות יותר טוב מאיפה התחושות האלה מגיעות (או שבכלל קלעתי למקומות שאנשים אחרים כיוונו אליהם). בכל מקרה, הסאונד נשמע מעולה - וכפרוייקט ראשון אני ממש שמחה בשבילך - זו אחלה דרך להתחיל! המון בהצלחה!!