נס קטן קורה לי
שמצאתי את הפורום ההוא עוד בימי ווינט אחד הדברים הראשונים שכתבתי היה על הצער שלי על אבדן של הקריאה כחלק חשוב מאוד של חיי. יש לי הרגשה (טפו טפו טפו) שזה מתחיל לחזור. יש ספר ליד המיטה. לפני השינה אני קוראת. השעה הזאת מרגשת אותי, אני מצפה לה, מחייכת אליה. מספורי הקריאה לפני כשנה פגשתי איש. ממש ברגעים הראשונים ספר לי על ספר שקרא ששינה את חייו, ואם אני רוצה שיקרה משהו בינינו, אני חייבת לקרוא את הספר. באדולינה. של גבי ניצן. לא קראתי את הספר כי לא קראתי כלום, ומה שקרה בינינו זה שהתפתחה איזו ידידות איטית, נכונה, חמה. לא יהיה יותר מידידות בעיקר בגלל החומה הגבוהה מאוד שהקים סביבו. אבל יש חיוך ואמון והערכה. קראתי את הספר. בעיני זו שטות טוטאלית ואפילו מעזה לחשוב שניצן כתב את זה בצחוק. מין ערבוב לא מוצלח של קצוות השיח הפוסטמודרני, ניואייג לבורגנים וכו. לפעמים קורה שמישהו ממליץ על ספר, סרט, משהו, ואני לא אוהבת. וזה בסדר גמור. אבל שמישהו אומר שזה הספר החשוב ביותר שקרא, הספר ששינה את חייו, ועוד, ואני שונאת את הספר, לאן אנחנו הולכים משם?. קרה לי כבר פעם, חבר טוב טוב, מישהו שמעריכה מאוד, קרא את ורוניקה מחליטה למות, של קאלו, והחליט שזה הספר הטוב ביותר בעולם. אני אישית מתעבת את קאלו (לא כמו את טופז.....) וחשבתי שהספר הנל שטוח ושטחי. ההצהרה שלו לא קלקלה את החברות בינינו, אבל מאז אני מסתכלת עליו טיפה אחרת. אם זה נכון שאנחנו מה שאנחנו אוכלים (סליחה אם התרגום מאנגלית יצא לי קצת עילג) אז בטוח אנחנו מה שאנחנו קוראים. מה אתם קוראים עכשיו?
שמצאתי את הפורום ההוא עוד בימי ווינט אחד הדברים הראשונים שכתבתי היה על הצער שלי על אבדן של הקריאה כחלק חשוב מאוד של חיי. יש לי הרגשה (טפו טפו טפו) שזה מתחיל לחזור. יש ספר ליד המיטה. לפני השינה אני קוראת. השעה הזאת מרגשת אותי, אני מצפה לה, מחייכת אליה. מספורי הקריאה לפני כשנה פגשתי איש. ממש ברגעים הראשונים ספר לי על ספר שקרא ששינה את חייו, ואם אני רוצה שיקרה משהו בינינו, אני חייבת לקרוא את הספר. באדולינה. של גבי ניצן. לא קראתי את הספר כי לא קראתי כלום, ומה שקרה בינינו זה שהתפתחה איזו ידידות איטית, נכונה, חמה. לא יהיה יותר מידידות בעיקר בגלל החומה הגבוהה מאוד שהקים סביבו. אבל יש חיוך ואמון והערכה. קראתי את הספר. בעיני זו שטות טוטאלית ואפילו מעזה לחשוב שניצן כתב את זה בצחוק. מין ערבוב לא מוצלח של קצוות השיח הפוסטמודרני, ניואייג לבורגנים וכו. לפעמים קורה שמישהו ממליץ על ספר, סרט, משהו, ואני לא אוהבת. וזה בסדר גמור. אבל שמישהו אומר שזה הספר החשוב ביותר שקרא, הספר ששינה את חייו, ועוד, ואני שונאת את הספר, לאן אנחנו הולכים משם?. קרה לי כבר פעם, חבר טוב טוב, מישהו שמעריכה מאוד, קרא את ורוניקה מחליטה למות, של קאלו, והחליט שזה הספר הטוב ביותר בעולם. אני אישית מתעבת את קאלו (לא כמו את טופז.....) וחשבתי שהספר הנל שטוח ושטחי. ההצהרה שלו לא קלקלה את החברות בינינו, אבל מאז אני מסתכלת עליו טיפה אחרת. אם זה נכון שאנחנו מה שאנחנו אוכלים (סליחה אם התרגום מאנגלית יצא לי קצת עילג) אז בטוח אנחנו מה שאנחנו קוראים. מה אתם קוראים עכשיו?
