נס קטן קורה לי

[לא ליטה]

../images/Emo32.gif או מאמר מוסגר

נדמה לי שהענף הזה צמח למימדים שאולי מתאימים יותר לעץ אחר, לא כזה של ספרים. תגידי, גברת מנהלת, יש דרך (אם מתאים בכלל) לשתול אותו בעציץ נפרד?

 

[noa128]

לי הוא עושה אור בעיניים

למרות הוירטואליה

ולא, לי אין דרך - אפשר לבקש את התערבות הנהלתה והם ישמחו, אבל זה עוד לא ממש מפריע, נכון? כשנגיע סופסוף לקיפול כמו פורומים אחרים (מהתגובה ה 35 ומעלה מתקפל כל העץ) - יהיה מקום להתחיל להפריד... יאללה, נראה אתכם - אני רק אשמח...

 

[לא ליטה]

אם את מבקשת כל כך יפה

אז קדימה - מתקפלים

 

[noa128]

ייפייי !!!! - נכון כיף ?

אפשר לעשות מזה מנהג....

נועה.

 

[בּילי בדרכים]

הממממ....

לא יודעת. לא חושבת שאני עומדת לעשות משהו אקטיבי בכיוון. כאמור אני לא פוסלת אבל גם לא מתכוונת ליזום שוב. בקיצור, אני לא סוגרת את הדלת אבל גם לא עומדת לגרור אותו פנימה. הוא יודע שהוא מוזמן, את המדרגות הוא יאלץ לטפס בעצמו. יש גבול.

 

[פּרפרית]

הממממ 2.....

רגע, רגע רק עכשיו נפל לי האסימון גם נכנסה עבודה גם יש איזה מישהו באופק? המממ.....מהנהנת היא בראשה עם חיוכון של שביעות רצון כזה ששייך לסיטואציות של "דברים מתחילים להסתדר". יפה.

 

[בּילי בדרכים]

בואנה, פרפרת, אל תתפסי תחת, הלו!

אכן נכנסה עבודה וזו כבר סיבה למסיבה. אבל לא הייתי קוראת לזה מישהו באופק כי כאמור המישהו באופק לא ממש מזיז את ישבנו ומי יודע, בינתיים אני פה מהרהרת לי, אולי בכלל הוא לא באמת מעוניין וזה כל העניין? הרי על כל רווק אטרקטיבי יש תשע מאות כוסיות שקופצות, לא? בילי בהתקף של חוסר ביטחון נרגן.

 

[פּרפרית]

איך אני אגיד את זה

בלי להיות יותר מידי בוטה.... מה שאני חושבת אומר שאם כבר יש מישהו שמעניין אותך, זה לא חשוב אם זה יצליח או לא, מה שחשוב הוא שהתחלת ל"הפתח" לרעיון של מישהו אחר. וזה כשלעצמו לדעתי התחלה שתביא איתה הרבה "מישוּהים" (כאילו בגדול יצאת משלב הדיבורים של...רוצה אבל...) יש מבין? וכשיש כזה "תחת" כמו שלי אז מחובתי לתפוס תחת, חה!

 

[kisslali]

לא יודעת...

נורא קשה לי עם האמירה שאנחנו מה שאנחנו קוראים וזה מכמה סיבות: העדת על עצמך שתקופה ארוכה לא קראת ולגמרי ברור לי שזו דרך להגיד שמשהו מאד לא בסדר אצלך ושאת בד"כ כן קוראת וכו'. אבל מה עם אנשים שנתקעים שם? אז הם הופכים אחרים? יש משהו שמפריע לי בחשיבות היתר שמיחסים לכל דבר, גם לקריאה, כי זה קשור לרקע התרבותי שלנו, לאיך ההורים שלנו התנהגו (ומשהו מאד אישי - לפעמים בגלל לקויות, פשוט קשה לנו לקרוא) ולעוד אלף ואחד גורמים. הנגישות לספרים גם היא משפיעה - לא רוצה לקנות כי זה יקר וגם כי הדבר האחרון בעולם שאני רוצה זה שוב להעביר ארגזים של ספרים לדירה אחרת (נסיון מר מאד) ותנסי להשיג ספר עדכני בספריה בעיר מרכזית בלי שהספרנית תהיה אחותו של גיסך... היו שנים שקראתי בלי סוף, בעיקר כי היה לי זמן והיה לי קשה להרדם, בכלל לא הכרתי את המעבר מעירות לשינה בלי קריאה, ואז הכרתי את האיש הנוכחי ופתאום אני הולכת לישון רק אחרי חיבוקים ושיחה וכאלה ואין בכלל מקום במיטה למשהו פרטי לגמרי כמו לקרוא. נכון שיש ימים ששנינו זרוקים במיטה עם ספר אבל זה אף פעם לא לפני השינה ואני חייבת להודות שהם די רחוקים אחד מהשני... אז אני מוכנה להסכים עם : אם אנחנו אנשים שקוראים אז מה שאנחנו קוראים זה אנחנו. ואחרון אחרון, איזה אומץ יש לך לכתוב ככה על בדולינה - בטח תכף יקפצו אלה שענו לי (לא כאן) שפשוט לא הבנתי.... נשיקות ללי

 

[noa128]

ללינקה - ראשון ראשון ואחרון אחרון..

מסכימה איתך לגבי זמינות הקריאה וכד' וגם לגבי הקטע התקציבי, רק יכולה לספר לך שבכל מקום שבו גרתי תמיד איתרתי את הספריה, נרשמתי - וכשהספרניות ראו את כמויות הספרים שמוחלפים - גם הילדים הרי בעניין - התחילו לדחוף לי את החדשים כשרק הגיעו... גם עכשיו זה קורה

חוצמזה שאם ספר הוא טוב, הוא יישאר כזה גם אחרי זמן ולי אין בעייה לקרוא אינסוף ישנים ולהגיע לחדשים רק אחרי שעברו בבתים אחרים... כך יש לי הזדמנות לקבל עליו ביקורות לפני שאני "נופלת".. הכי אני אוהבת הפתעות - ספר שלא שמעתי עליו כלום ומתגלה כפנינה.

 

[Iעוברת ושבהI]

חזרתי לקרוא ספרים!

אחרי תקופה שלא נגעתי בהם ממש, חוסר ריכוז טוטאלי ומצב של בהייה בשורה אחת למשך דקות תמימות כאשר המחשבות נודדות להן למחוזות אחרים, יחד עם התחושה שנולדת לאט לאט מחדש חזרתי לקרוא סספרים. אפילו שכחתי מה ההעדפה שלי. מילים, ועוד מילים, בולעת את כל הבא ליד וקוראת שניים-שלושה במקביל. משביעה את הנשמה המורעבת במילים. עכשיו אני בהשלמות, קוראת את מאה חורפים ואת סודות אחוות היא-יא ואת ארוחה סינית בעירום , ג'אנק לצד אחרים. שמח לי.

 

[noa128]

שמח לך, שמח גם לי ../images/Emo13.gif

ושתדעי שלקח לי זמן להתגבר על השריטה הפולנית שמתרגמת את ניצול זמן המובטלות לקריאה - למונח האיום שחיתות. יש זמן, יש אפשרות - אז יאללה, בי עם הבית המלא ילדים קטנים תמיד ינקרו רגשי האשמה על כביסות שלא קופלו, צעצועים שלא מוינו, ארוחות צהריים שלא בושלו ובנזוג שאין לו כרגע ספר ונעלב שאני לא מבלה איתו במקום עם המילים המופלאות שבין הדפים.. תהני ממי, יפה לך החיוך הזה

נועה

 

[פנינה ושלושת הדובים]

כתולעת ספרים בעברי

שבתור ילדה הייתי קוראת עם פנס מתחת לשמיכה שההורים לא יראו, חזרתי לקרוא אחרי יותר משמונה שנים שלא קראתי שום ספר (חוץ מהארי פוטר

) לפני חודשיים קראתי את נקמה של שרה אנג'ל וזה גירה אותי להמשיך לקרואץ המשכתי עם "משוואה עם נעלם" ואח"כ את "חסד נעוריה" של איל מגד, לצערי לא אהבתי אותו בכלל למרות שקראתי אותו עד הסוף (חיכיתי לרגע שיהיה מעניין וזה לא קרה עד הסוף)

 

[לא ליטה]

../images/Emo63.gif, זה כל הסיפור

איזה כיף שאני לא לבד... באדולינה השאיר אותי משועממת עד מאוד. קיבלתי אותו במתנה מחברה ואחר כך נתתי למישהי לקרוא ואמרתי "זה בסדר, את לא צריכה להחזיר לי אותו", מה שלא מאפיין בשום צורה את קשיי-הפרידה שלי מספרים. חותמת על כל מילה שכתבת עליו. את "ורוניקה מחליטה למות" הסכמתי לקרוא למרות "האלכימאי" שאחריו חשבתי שאין שום סיבה שאבזבז זמן קריאה על קאלו. אני חייבת להודות שורוניקה עדיף בעיני בהרבה על האלכימאי. להגיד עליו הספר-הטוב-ביותר-איפשהו זה קצת (טוב, לא קצת, הרבה) מוגזם לטעמי, אבל הצלחתי לקרוא אותו בלי לקבל פלאשבק לגיל חמש-עשרה. הוא לפחות לא תפור מאוסף של משפטים-קלישאות שמחוברים ביניהם באיזו מסגרת סיפור רופפת. כרגע אני לא קוראת, כי יש כמה חובות לימודים שאני צריכה לסיים בשבועות הקרובים, אז אני לא מרשה לעצמי, אבל האחרון היה "הנה אני מתחילה", שגם אני מאוד אהבתי אותו והבא שאני זוממת עליו הוא האוטוביוגרפיה של גרסיה מארקס. אחחחח, כמה שאני מחכה לו

 

[בּילי בדרכים]

רוצה שנקרא ביחד?

האמת שמקודם שיקרתי, העותק שלי מחכה לי בשירותים ולא ליד המיטה. מה שגורם לכל מקורבי לבדיחות, לדעתם מאוד מצחיקות, על מצב העצירות שלי. חה חה חה. אמרה בילי ונפלה שדודה מעייפות למרגלות השולחן בעודה אמורה לקפל כביסה כי תכף תכף תכף כבר צריך לצאת. אוף!

 

[לא ליטה]

אם תתאפקי עד פברואר

כי עד אז - אני לא קונה אותו כדי לא להתפתות ולעזוב הכל לטובתו. (קריאה בשרותים היא ניצול זמן מצויין, לטעמי, אז שיהנו להם מהבדיחות).

 

[צלליתה]

עוד משהו

1. האיש שהתלהב מבאדולינה חי על פי הספר. מלך, קרבן, וכו. אני ששמעתי הרבה יותר מדי על פוסטמודרניזם בחיי יכולה לתרגם ולומר שעבורו אין אנחנו, רק אני. במילים שלו, עושה רק מה שטוב לו, ולעולם, אבל לעולם, לא יעשה מה שטוב עבור האחר. לעומת זאת הוא אבא נפלא לילדיו, כך שאני סולחת לו על השטויות. 2. וזה שחשב שורניקה רוצה למות הוא פסגת הספרות הוא האיש שלדעתי, מתוך הכרות די מעמיקה אתו, מעולם לא יחשוב על התאבדות כאופציה. ואולי שלח אותי אל הספר מתוך המקום בו אני נמצאת, שרואה את האופציה למות כחלק בלתי נפרד מהחיים. (ולא. לא עשיתי וגם לא מתכוונת לחתוך משהו). 3. בקשר להצהרה שאנחנו הספרים שקראנו....לא התכוונתי לזה הרגע, אלא בכלל. אני למשל טוענת שהחטא ועונשו מאוד עיצב אותי, וקראתי אותו לאחרונה מזמן מזמן מזמן. אני משוכנעת שבתקופות שאני קוראת אני שונה מאשר בתקופות שאני לא קוראת. ולא התכוונתי פה לשפוטיות. בטח שלא לגבי מישהו אחר. 4. גם אני מפנטזת על סוכנת בית כל חיי. אבל שתהיה גם מזכירה חברתית. (שכחתי בדיוק איך קראו לזה בגין אוסטין). למשל, אותו האיש מורוניקה חגג יום הולדת לאחרונה, ואני אפילו מזל טוב שכחתי לומר.

 

[לא ליטה]

ועוד משהו

בענין הזה של ספרים שמעידים על קוראם, יש לי מין הרגל שכזה, כשאני נכנסת בפעם הראשונה לבית של מישהו (וזה היה משמעותי במיוחד בתקופות שבהן היה מדובר על אופציה לזוגיות), העיניים משוטטות להן אל מדף הספרים (בתקווה שאכן יש כזה), כמו הצצה קטנה לתוך הבנאדם. לפעמים יש שם רק ספרים "יבשים" כאלה, ביוגרפיות, מידע, כל מיני דברים שהם לא "סיפרות" וזה לא גורם לי לפסול את הבנאדם, אבל גם לא מוסיף לי כלום. לעומת זאת, כשאני נתקלת על המדף בספרים שאהבתי, זה כן מדליק לי חיוך קטן של כיף ואיזו סימפטיה קטנה נוספת. בונוס, נקרא לזה.

 

[פּרפרית]

ספרים רבותי, ספרים...

"באופן עקרוני" אני לא מסכימה לאמירה שספרים מעידים על הבנאדם, כי אם אסכים לזה...מה זה אומר עלי? בשנה האחרונה 90% ממה שאני קוראת זה ג'אנק רומנטי....שמספר בדיוק בדיוק את הסיפור שלי. את פרא של גבי ניצן למשל לא אהבתי בכלל, בבדולינה לא הצלחתי לעבור את מחסום העמוד הראשון. (יושב אצלי כבר חודשיים וביום שני אני חייבת להחזיר אותו) וכל העולם והחברים שלו מאוד המליצו....ובאותו נושא אני גם לא התלהבתי מאלכימאי או מורונקה של פאולו קואלו אבל הספר החדש שלו "11 הדקות" גדול מהחיים לדעתי. בצד הזבל הרומנטי ובעקבות המלצתה של אקספי קראתי את "Dubliners" של גיימס ג'ויס (באנגלית) ומאוד נהנתי. צחקתי עד בלי די לפני שנה לערך מהספר "האי הירוק, המקרר ואני" למי שאוהב את ההומור האנגלי ומכיר את ההווי האירי. הקיצר, לא ליטה, אם תסתכלי על הספריה שלי אני לא יודעת אם תוכלי לזהות אותי כי אני אוהבת ספרים ולפעמים אני קונה כי... לא יודעת בעצם למה, סתם כי בא לי. ובספריה הזאת יש מכל וכל. האמת, שאת הספרים שבאמת אהבתי תמיד העברתי הלאה, למשל כשאני מסתכלת עכשיו אין אף ספר של ג.ג. מארקס וצריכים להיות לי לפחות ארבעה ספרים שלו. ועוד משהו- אין לי מושג מתי אני מספיקה לקרוא בטירוף שאני חיה בו לאחרונה. אבל, אני קוראה. (עכשיו מונח לפני הספר "דרך עלמה", על פניו נראה ג'אנק מעניין....)

 

[צלליתה]

Dubliners זה זבל רומנטי??????????