האמונה היהודית והמטריקס
ראשית, ברוכה הבאה. כולנו מכירים את ההלם שנגרם עקב השינוי התהומי עם אובדן האמונה. זהו עולם שונה לגמרי, וצריך זמן להסתגל אליו. ומצד שני, הוא בלתי נמנע, למי שעוצר רגע וקצת מפעיל קומן סנס. כמו האמונה באגדות, בשלגיה, בשבעת הגמדים, בכיפה אדומה, באלוהים שנולד לבתולה שנתעברה מרוח הקודש, בהר שבא אל מוחמד. האם באמת מישהו יכול לשקול ברצינות גמורה את האפשרות שאלוהים בחר לא יום אחד עם אחד קטן, והחליט שדווקא הוא יהיה העם שלו מכל העמים? (אגב, היגל טוען, ובמידה רבה של צדק, שהנצרות מפותחת מן היהדות בגלל האוניברסליות שלה, בעוד שהיהדות שהיא דת קדומה, יונקת עדיין מן המסורת של אלים שבטיים, ששייכים רק לעם או לשבט עליהם הם ממונים). למרות החשש שלך מתשובות קשות, בעצם בתוך תוכך נראה שכבר נתת לעצמך את התשובה. האם באמת לאחר רקע כשלך ולימודי יהדות במדרשה, היית יכולה בכזאת קלות לא לשמור שבת, כאשר את מאמינה שאלוהים ציווה לסקול למוות כל מחלל שבת, לולא היתה לך תחושה ברורה, שמשהו כאן לא מתקבל על הדעת? ולמה זה צריך להרחיק אותך ממשפחתך? את החלק הקשה כבר עברת. את אינך בדיוק שומרת קלה כבחמורה, ובכל זאת, למרות הצער של ההורים, החיים ממשיכים. האם באמת צריכה להיות סתירה בין הזיקה והרגש כלפי המסורות שגדלנו עליהם (מה שקיים אצל רבים מאיתנו) לבין ההכרה שהאמונה היהודית באופן הפונדמנטליסטי שלה הוא נחלת העבר. אז מה את אומרת? אלישע בן-אבויה שחטא והחטיא, ועוד ידו נטויה
