רוני, יקירתי..
כנראה שפספת. בשביל להסביר, אני אתאר לך סצינה. שני, שבדרך-כלל בכלל הולכת יחפה, אבל המורה לספורט לא מקבלת את זה, נאצלת לקנות נעליים. היא מגיעה עם חברה (צמחונית גם היא) לחנות. "שלום. במה אוכל לעזור לכן?" "אני מחפשת נעלי-ספורט" "כן, ו..." "אז זהו. אסור שהן יהיו מעור. ולא של נייקי, ולא של אדידס" "הממממ...." "ואני מידה 41" "אהה.. מעניין. חכי, אני אבדוק אם יש לי משהו כזה" [מסנן מאחורי הגב: "מוזר..."] שני, אגב, נאלצה לקנות נעליים ב- 300 ש"ח, כיוון שהן היו היחידות שענו לדרישות (לא מעור, תוצרת אנגליה, לא נייקי, לא אדידס.. וגם במידה. מה שבטוח- הם מכוערות אפילו יותר מסתם נעליים...). או, סצינה אחרת. שני, רעבה ושכחה להביא סנדוויץ´, נכנסת לקיוסק בביצפר. "תני לי.. הממ... המממ..... לא גבינה. לא. על הבורקס יש ביצה, נכון? אז גם כן לא. המ. לא. לא טונה. מה פתאום קוקה-קולה?! אסור! מי-עדן... לא... תוצרת התנחלות... בהה.... טוב. תני לי ברד. ולא בצבע צהוב. זה מסרטן..." או בקיצור- לא, אני לא הטבעונית היחידה. ואני לא היחידה עם הרבה מאוד דרישות מהאוכל והנעליים שלה. ובאמת שהכוונה היא לא שתרחמי עלי (למרות שאני לא אתנגד גם לזה... אני באמת זקוקה לקצת רחמים בימים אלו, ומוכנה לקבל אותם כמעט מכל אחד...). רציתי רק להגיד לך שאכפת לנו (או לפחות- לי ולעוד רבים) גם מבע"ח החיים, וגם מהילד האינדונזי. ונסכם במשפט נטע-שני משולב: "כל הנושאים הם אחד. הם שזורים זה-בזה ואי אפשר לנתק בניהם. וגם לא צריך. וכל הישג באחד מהם מקרב אותנו למטרה הסופית- עולם טוב יותר...." שני. (שגאה בך ששמרת על איפוק רב....)
דור
ורוני, את מוזמנת להישאר (למרות שאת לא צמחונית.. כבר ציינתי שאנחנו אוהבים גם בני-אדם?!). וחוץ מזה, תבריאי מהר. ותברחי מכפ"ס. לא בריא להיות כאן! שני.