נעלמתי - ארוך

תודיעו בבקשה גם לי...../images/Emo9.gif

אני אשמח לקפוץ לבקר וגם לנסות לעודד. הייתי שם, במצבך, וקורס של פעם בשבוע הוא בדיוק מה שהציל את שפיותי והחזיר לי את חדוות החיים. לא צריך הרבה יותר מזה...
 

1במיה

New member
קבלי עוד ../images/Emo24.gif גדול

כבר קיבלת המון הצעות חכמות ולא נותר לי הרבה להוסיף.. אבל בכל זאת אני לא נמצאת בנעלייך אבל מכירה את ההרגשה שגורמת לא לרצות להשקיע בכלום ואת חייבת להתעלות מעעל הדיכי ולשפר דבר אחד וכמו שכבר אמרו דבר גורר דבר גמני ירושלמית (את וודאי יודעת) ואני מאוד אשמח אם משהי תצטרף אלי לחדר כושר יש לי מנוי כבר כמעט 6 חודשים וההיתי אולי (במקרה הטוב) 4 פעמים
וחוצמזה אנחנו מטיילות המון (גן חיות, גני שעשועים..) ותמיד אשמח לחברת מבוגרים אז בואי לבקר, בכיף
תמיד נחמד חהכיר חברה חדשה.
 

yaelia

New member
אני כבר עכשיו שמחה

אני אוהבת להיות איתו ונהנית להיות אמא מאוד. לא חשבתי שאני אהיה כזאת אמא נטורל-מצוינת ואני כן. רק האישה הזרה והמוזרה הזאת שמסתכלת עלי מהראי לפעמים עושה לי רע בעיניים.
 

lulyK

New member
../images/Emo24.gif

מסכימה עם כל מי שאמרה שזה זמני. כשאני בתקופות טובות אני משתדלת לכתוב לעצמי מכתבים שיזכירו לי מי אני בימים שאני קצת שוכחת. אני זוכרת כל כך הרבה הודעות אופטימיות וחזקות שלך........ הן פה במרחק חיפוש מתקדם.
 

yaelia

New member
רעיון מבריק

אני מיד מדפדפת. אני משתדלת לחזור להיות אופטימית באופן פרטי וכללי. ברגע שתהיה לי הארה מסוימת (עבודה/ לימודים/ להשאר בבית), אני אהיה אדם הרבה יותר מאושר.
 
רוצה להגיד משהו ממש ממש בזהירות

ובכן, למרות שזה באמת קשה להיות כל היום עם ילד בבית, יכול להיות אולי שזה גם טיפונת דכאון? חוסר החשק שאת מתארת "להניע" את עצמך נשמע קצת בכיוון הזה. אני מבינה שדכאון אחרי לידה יכול לתקוף גם שנה אחרי הלידה. אני אומרת את כל זה כי גם לי, פתאום, אחרי חצי שנה, נהיה קצת יותר קשה וקצת יותר מדכא, ולפעמים אני חושבת שזה זה... בכל מקרה, גם אני בבית ופנויה, עתליה ואני גרות במודיעין שטופת הפארקים ומאד נשמח לארח אתכם, אם יתחשק לכם!
 

dorlim

New member
יקירתי ../images/Emo24.gif

מסכימה עם הרבה ממה שהבנות כתבו (גם מניסיון
) ושולחת עוד המון
ים שאולי יקלו במעט על ההרגשה הרעה ואם מתארגן מפגשון ירושלמי אחה"צ אשמח להצטרף
 

גורבי

New member
באמת שאלתי את עצמי איפה את ../images/Emo24.gif

כתבו לך כבר המון דברים חכמים, ואת רובם ידעת בעצם עוד קודם. אז כל מה שיש לי לומר הוא: גם אני. בדיוק היום דיברתי עם חברה שלי על כל התקוות (האינטלקטואליות, הרגשיות, החברתיות) שאני תולה בעבודה החדשה - זאת שאני לא מוצאת בשום פנים - ועד כמה זה לא אופייני לי (או למי שהייתי פעם, יותר נכון). הגעתי למצב שאני יודעת טוב מאוד מי אני לא, אבל עוד לא יודעת מי אני כן. אולי באמת שינוי קטן, הדרגתי הוא הפיתרון.
 
למעלה