נעלמת

[Mאיה]

נעלמת

אתמול חטפתי על הראש מחברה שלי. היא פשוט הטיחה בי את המצב לאשורו- נעלמת! נעלמת מכולם!!! זה היה כל כך חד וברור הדברים שהיא אמרה. ומה לעשות, אני מודה! נעלמתי. נעלמת מכולם, נעלמת כי צריכה זמן לעצמי. נעלמת כי אין בי יותר נתינה, היא נגמרה. נעלמת כי אני חייבת ל"אגור" מילים וכוח. כי יש לי כל כך הרבה דברים לא פתורים. כי אני חייבת להבין אותם, כי אני חייבת לתת לעצמי לפני שאוכל לתת לאחרים, לתת לכם. כן, אמרת לי שזה לא בסדר להיכנס כך לחייהם של אנשים ופוףףף, כמו כלום להיעלם. זה לא שתכננתי את זה, דווקא כשהכרתם אותי הייתי בתקופה יחסית טובה בחיים, אבל כולנו יודעים שהכל רגעי. כן, הכל רגעי. דברים משתנים, פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה. ונתתי ממני לכולם, וקיבלתי אליי את כולם, ואני חברה של כולם. גם אם אני נעלמת לתקופה. זה לא אומר שהכל נגמר, אלא אם כן בוחרים לא להבין. זה גם משהו שאני שואלת את עצמי, איך זה שאני מסוגלת להניח, להרפות, להבין כשמישהו מחבריי צריך קצת "ספייס" וכשאני צריכה את אותו ה-"ספייס", כל העולם ולהקתו מקטר?...לא מבינים! ואם הם לא מבינים את הריחוק הזה, את הצורך הזה לתת לעצמי קצת לשם שינוי אז האם הם היו איי פעם חברים? חשבתי על הדברים שלך. ואולי את צודקת, אולי אסור לי להתקרב לאנשים אם אני יודעת שיש לי לעיתים את הצורך להינתק, אני רק שואלת- למי אין?!...לכולנו יש! לכולכם יש! אני לא היחידה!!...נמאס לי, נמאס לי לנסות להצדיק את עצמי- כדי שלא לפגוע באחרים. אני בטוחה שבתוך תוככם כולכם יודעים שלפגוע לא הייתה לי מטרה, שלא זה מה שרציתי. כל מה שאני רוצה זה להיות קצת לבד- למה קשה להבין זאת?...למה כל, אבל ממש כל החברים שלי לא מצליחים להבין את זה. הייתי, נתתי, הענקתי, דאגתי- ועתה, אני לוקחת פסק זמן להעניק לעצמי. כי נתתי עבור כולם, ואני מרגישה שכולם התקדמו הלאה ואני תקועה במקום. מרגישה שלפתע פתאום אני לא באותה שורה עימם, מרגישה שאני צועדת מאחור ויתרה מכך, אף לא אחד הושיט יד להביאני לצידם. נכון, לא ביקשתי עזרה. נכון, קשה לי יותר לבקש עזרה ממשית- כזאת אני. מיגרעה או לא- זו אני! את הדבר הקטן שאני סוף סוף מבקשת, קצת קשה לכולם לבצע. ומה ביקשתי בכלל??- שתבינו את התקופה הזאת? שלא תכעסו? שתשמרו אותי בתוך הלב שלכם, עד שאצליח לקום על רגליי?...זה המעט שביקשתי, מכולם. חברים מהאינטרנט, חברים מהחיים. ואף לא אחד, לא מצאתי חבר אחד שהבין...הלוואי שהייתי מוצאת את התשובה ל- למה? למה אני יכולה ואף אחד מחבריי לא מסוגל? קצת קשה לי כעת- ואין בי כוחות להתמודד עם הכעסים שלהם. אז מניחה... למרות שיודעת שאוותר לבד. אבל לבד עם עצמי זה אולי הכי טוב, הכי שקט, הכי רגוע, הכי מבין.

 

[סהר-תמיכה]

אוי, Mאיה

באמת שדאגנו לך! למה את חושבת שכועסים עלייך כאן? מי כועס? למה? מה קרה? דווקא אנחנו חושבים שפה יש בית טוב, חם, בטוח, אוהד ותומך, עם אנשים נפלאים. אנא, הישארי עמנו. אם יש אי-הבנות -- ניתן להבהיר ולהסדיר. את, שבאמת נתת כל כך הרבה מעצמך לאחרים; את, שהרשמת אותנו בתבונתך וברגישותך; את, בעלת יכולת הכתיבה הנהדרת; את, שהיית איתנו בקביעות... נכון, לפעמים לבד זה דבר רצוי ונכון, אבל כשהוא בא בבחירה, לא כאילוץ.

 

[Mאיה]

אז זהו!

שנגמרו לי המילים. הענקתי ולא נותרו לי כוחות, ואני לא מדברת על המקום הנפלא הזה כאן בלבד. אני מדברת על החברים שלי בכלל. אני לא יודעת להסביר. אני עוברת תקופה לא קלה, ואני רק רוצה לעבור אותה בשלום, אני רוצה להתאושש. קרו יותר מידיי דברים בחיי בשנה וחצי האחרונים, דברים שהדחקתי. וממקום של כלום- לימדתי את עצמי לתת. אולי כי יותר קל לתת כשאתה לא מסוגל להכיר בכאב שלך. אתה מדחיק. אבל באיזשהוא שלב אתה מוצא את עצמך ללא מילים ללא כוחות ואז באה הסתגרות. יש כל כך הרבה דברים לא פתורים, דברים מודחקים שאני פשוט חייבת לפתור אותם, למען עצמי, למען הסביבה. ורבים לא מבינים זאת וקל ונוח פשוט להאשים אותי בהזנחה. ואני לא מתרצת- נעלמתי מכולם! זו עובדה! אניפשוט רוצה לתפור את הדברים בחיי. רוצה לתת קצת לעצמי- כי רק אז אוכל להמשיך לתת לאחרים. ומה מבקשת בסך הכל?? שיפסיקו לכעוס עליי? שיתחילו להבין? כי לכולנו יש כאלו רגעים? -אז למה כולם שוכחים את הרגעים האלו שלהם? ואני בסך הכל אנושית...מטעינה מצברים, כדי שאוכל להמשיך הכי טוב שאפשר. רוצה שיבינו- לא מבקשת הרבה. לא מבקשת עזרה- רק הבנה! כי הכעס שלהם מחלחל בי ואני מנסה לא להרגיש אשמה. יש לי מצפון (יותר מידיי גדול)-למה לנצל אותו?... רציתי לשאול אותכם שאלה, מתנדבי סהר. אף פעם לא נגמרים לכם המצברים? לא קורה שניגמרים לכם המילים?...כולנו בני אדם וזה אך טבעי- הלא כן? זה מה שקורה לי כעת. ואין מבין.

 

[סהר-תמיכה]

באמת שמבינים

כמו שאת רואה משלל התגובות, Mאיה, מאד מבינים אותך, מפרגנים, מקבלים אותך כמו שאת. טוב לדעת שיש לך מקום כזה, לפחות כזה, אפילו אם הוא וירטואלי (כאילו). נעזור לך שלא להרגיש אשמה על שבחרת להיות את-עצמך, כמו שאת בוחרת. הבעיה של מישהו אחר תהיה בעייתו, לא בעייתך. ועל זה אין לכעוס בהכרח, אולי דווקא "לרחם"? מצברים נגמרים? לנו? לסהר? אף פעם

 

[חנה גונן]

למאיה

כמו שיש לך את הזכות להעלם במרכאות כך אנו שמחים על חזרתך. שלך חנה גונן

 

[Mאיה]

תודה חמודה../images/Emo20.gif

תודה על המילים הללו, על ההבנה הזאת. ברגעים האלה אני ממש צריכה להרגיש שמבינים. הלוואי והחברים שלי היו מבינים... תודה!

 

[רחל-נשמה]

את יודעת באתי לפורום, כדי לצרוח

בלי לחשוב פשוט לצרוח, לא לקרוא, לא להגיב , רק לצרוח אלוהים אני עוד צעירה, למה? לא רוצה למות , למה?. לא חזרתי אליך לטלפון, למרות שניתקת...אין לך מושג באיזה עיתוי בחיי התקשרת, אין לך מושג מה קורה לי רפואית בשבוע האחרון, מה קרה אתמול כמה דקות לפני שהתקשרת, מה עשיתי היום כל היום.... אין לך מושג כלום...מצטערת שהייתי אולי חסרת סבלנות, זו הסיבה שבחרתי להתנתק מכאן מאנשים, אני יכולה לפגוע עכשיו באנשים-כי אני חסרת אונים, הבריאות מכניעה אותי-ומנגד המשפט הורס את נפשי-טרגרים, כאב, עוול, ואני מתמוטטת. כבר הסברתי לך אתמול מי כמוני מבין את ההתנתקות, זה דבר לגיטימי מאוד-כל מה שהערתי לך זה על הדרך, אפשר לאמר לחברים אני עכשיו צריכה זמן לעצמי, אני מתנתקת או משהו אחר, אי אפשר להעלם מהאופק לחלוטין אחרי קשר אינטנסיבי כמעט יומיומי ולצפות שהכל יהיה כאילו לא קרה כלום...... הלוואי ותאמיני -אני בכלל לא כועסת עליך. אני חסרת סבלנות לכולם -מצבי מתדרדר!!!!!!אני רואה את המוות מול העיניים אני שוקעת שתפול פצצת אטום כלום לא מעניין אותי....שום דבר לא קשור אליך. זו גם הסיבה שמצד אחד שמחתי שניתקת כי יכולתי עוד לפגוע בך ולא בגללך. מאיה אני אוהבת אותך מאיה תתרחקי ממני אני נכנעתי למצבי רחל-נשמה

 

[חנה גונן]

לרחלה

את יכולה לצעוק אנחנו פה בשביל לשמוע. חנה גונן

 

[Mאיה]

אוי רחל,

הייתה לי הרגשה שתחשבי שאני מתכוונת אליך בלבד. אבל זה לא כך! הוצאתי את מה שחשתי...את יודעת על מה דיברנו, על כך שכולם מקטרים עליי שאני נעלמת מחייהם- את רק חיזקת את מה שכולם אמרו. לרגע לא חשבתי שזו מכוונה רעה, אלא רצונך בלבד להראות לי את התמונה של הצד השני...ואת יודעת עד כמה אני מסוגלת להסתכל על שני צידי המטבע. אבל אתמול לא יכולתי! אולי גם נמאס לי קצת כבר להתחשב בכל העולם. אולי קצת נמאס לי להבין את כולם שאני נמצאת בתקופה שאני צריכה רק שיבינו...ואני לא מקבלת את הפידבק הזה. את- מה ניסית לעשות בסך הכל? להראות לי בישירות וחדות את הצד השני. ואני מכירה את הצד השני, כי הייתי שם הרבה פעמים, כי הבנתי והתחשבתי המון בחברים שלי. בחרתי לא לקבל את דברייך, לא להתחשב הפעם, לא להיכנע לאמת שלך- שהיא נכונה! אבל אם אקבל אותה בשלב זה של חיי, לא אפתור לעולם את הדברים שאני חשה...ומי כמוך יודעת באיזה "סרטים" אני נמצאת כעת. ומי כמוך יכולה להבין את הצורך והרצון להתנתק. ואני מבינה את הרצון שלך להראות לי את הצד השני, כי רצית למתן אותי, שלא אהיה קיצונית בריחוק שלי. אבל כעת אני צריכה לקחת את הריחוק הזה הכי רחוק שאפשר- להיות עם עצמי ובשביל עצמי. ורחל, זה לא קשור אלייך, זה לא קשור לחברים שלי. אני אוהבת אותכם. אבל חייבת להתחיל לאהוב את עצמי, כי להגיד לך את האמת, אני לא ממש אוהבת אותי כעת, אני גם לא ממש מכירה את עצמי...קרו יותר מידיי דברים בשנה וחצי האחרונים, את יודעת. דברים שמשנים אותי, ואני צריכה להכיר את עצמי החדשה ויותר מזה לאהוב אותה ולהתפייס איתה. אז אני כעת במסע היכרות...ורק מבקשת מחבריי שיבינו אותי. אני מבינה את מה שניסית להבהיר לי אתמול, אני פשוט לא יכולה כעת ליישם את זה. תקופה שכזאת...! היא תעבור... אוהבת אותך ומקווה שתסלחי לי שאני לא שם לצידך ובכלל מקווה שכולם יסלחו לי...כבר לא יודעת.

 

[סהר-תמיכה]

רחל

זה נשמע רע. הצריחות נשמעות בקולי קולות. את עוברת גהינום כנראה. מאז שאנו מכירים אותך לא התבטאת בצורה כל-כך חריפה. אולי, למרות הכרזות העבר, תשתפי אותנו? את יודעת שאפשר להקל, שאפשר לעזור. נכון, אין בכיס פתרונות לשליפה, אבל לפחות גלולות הקלה.

 

[רחל-נשמה]

אני לא מרגישה טוב , והדבר האחרון

שיש לי כח עכשיו , זה לביקורת. למרות הכרזות העבר? אסור לי לדבר על מה שכואב לי, אסור לי, ומי שכבר יודע לא יכול לעזור , כולם חסרי אונים יותר ממני אז מה יש להקל.... יש רק דרך אחת להקל עלי-לתת לי למות, אני לא מאמינה בחיים כבר, לא מאמינה שיש למה לחיות, לא מאמינה שצריך לחיות, לא מאמינה שיש יושר בעולם, לא מאמינה בצדק, לא מאמינה בחברות, לא מאמינה בכלום-רק במוות-הוא הדבר שיכול להקל עלי-לתת לנשמתי מנוחה כבר מגיע לה. יש כדור שמפסיק את פעילות הלב תוך שניות ללא סבל, אתה מוכן לרשום לי אותו? אם לא אז אל תספר לי על הקלה אין כזה מושג בחיי , כולם רוצים לעכל אותי לא להקל עלי.

 

[להתחיל מחדש]

רחל יקרה!

כל כך כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת כאן. ולחצתי עכשיו על "הוספת תגובה" כי אני מאוד רוצה לחזק אותך ולעודד אותך אבל האמת היא שאני לא מוצאת את המילים... ויחד עם זאת אני זוכרת שהיית במצבים קשים מאוד ויצאת מהם. ואני יודעת שתצאי מזה גם הפעם. אוהבת אותך המון המון המון נטע

 

[רחל-נשמה]

נטע-תודה על הכוונה

 

[סהר-תמיכה]

מה עם הנשמה הטובה???

רחל, חבל על אי-ההבנה... הביטוי "הכרזות העבר" מתייחס להצהרה שלך שלא תכתבי כאן יותר וכו´. זו לא ביקורת אלא תחינה... מאד מצער לשמוע שאת כל כך פסימית ורואה הכל בצבעים מאד כהים. כמו שאת יודעת היטב, אנחנו (כמוך) לא מאמינים במוות כפתרון אלא בשיקום, שיפור, תיקון, בניה, ושינוי לקראת חיים טובים יותר. נכון, אולי לא חיים אידיאליים (יש דבר כזה בכלל?), אולי עדיין עם קשיים ובעיות, אבל לפחות טובים יותר מאשר היו. כן, אנחנו בהחלט נספר לך ולכולם על הקלה ושיפור, כי אנחנו לא רק מאמינים בזה, אלא מכירים וחווים את זה שוב ושוב, כולל עם רבים מהאנשים הטובים שבאו ובאים לקהילות סהר. כל העובדות פרושות בפנייך בפורומים, ואת הרי מכירה אותן היטב... אנא, תני יד ולא נוותר

 

[רחל-נשמה]

שוב אתה מדהים אותי-אתה באמת

לא מבין אותי? אני האדם הכי אופטימי עלי אדמות אני לא פסימית בכלל , אני ריאלית!!!!!!!!! אדם ריאלי-זה אדם שלא משלה את עצמו ומאמין באמת, ומשלים איתה. חיים טובים יותר? איזה יחליפו לי את מכונת ההנשמה למכונה אלקטרונית טובה יותר , עם לחצנים אוטומטים? אתה יודע אדם שנגמר לו האויר ואין כניסת חמצן לריאות שתאפשר לו לחיות וזה הולך ודועך האמונה ופילוסופית חיים לא תעזור לו, אתה כנראה לא מבין את מצבי וצר לי על כך. אם זה מעניין אותך מאוד-אתה יכול לקרוא חומר בספרות המקצועית את הקשר בין דום נשימה לנפש. מה עושה הפסקות הנשימה לנפש-אז אולי תבין מה מהות דבריי. אני מאחלת לך שיהיה לך , לכם למאמינים רבע מהאופטימיות שלי. אדם פסימי לא מחבר את עצמו כמו עגל כל יום מחדש למכונת הנשמה , כשהוא יודע שמצבו דפוק. רחל-נשמה שמרגישה רע מאוד נשימתית שכל מילה נוספת שהיא תואמר רק תזיק ....וממילא אף אחד שלא חווה הנשמה בחייו לא יבין.

 

[רחל-נשמה]

ולמען הסר ספק

יש לי נשמה טובה , ואפשר להמנע מסימני השאלה. תתעלמו מדבריי אני פשוט לא מרגישה טוב וזה מפחיד אותי.

 

[מרגישה ילדה]

רחלי

אפשר לתת לך חיבוק?

 

[רחל-נשמה]

{{{{{{ילדה}}}}}}

תודה נשמה .אל תתיחסי למה שאני כותבת כרע לי במצבים האלו הכי בריא לשים אטמי אוזניים בחיים, או לא לקרוא ברשת. אל תדאגי אחרי כמה לילות שאשן מחדש טוב וההנשמה תהיה בסדר אספר לכולם כמה החיים זה הדבר הכי נפלא.

 

[barak29]

החיים בהחלט קשים.....

אני ממש לא בקטע של לנחם אותך וכדומה... כי אני מסכים עם כל מילה שלך.. החיים בהחלט לפעמים מביאים אותך לפינות שהמוות הוא סוג של שלווה ורוגע. פינה שקטה של אושר. ומי קבע שהמוות הוא שחור. אולי הוא בכלל ירוק עם הרבה צבעים של צהוב.. אני בכל מקרה לא מפחד כלל ממפגש עם המוות ואם אי פעם יהיה לי ממש רצון עז למות אולי אני אפילו אפגוש אותו... הבעיה שאני מאמין באלוהים ולהתאבד זה פיתרון בעייתי עבורי. אבל אם באמת ארצה למות אני מאמין שהמוות כבר יפגוש אותי... אי שם בפינת הרחוב.. וזה בהחלט יכול להיות מפגש מעניין... אם כי כרגע לא ממש בא לי למות..

 

[איש ללא תכונות]

לא צריך להגזים מאיה.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. ישנם מצבים בחיים שבהם אנו מתרוקנים יותר מאשר אנו מתמלאים ולאורך זמן אנו פתאום מתחילים להרגיש בחסך ואו אז עלינו להתחיל להצטמצם ולסגור את הברזים.לתת למאגרים להתמלא. האדם בראש ובראשונה שייך לעצמו.לאחר מכן הוא שייך לאחרים באותם חלקים שאותם הוא בוחר לשתף עם האחרים מרצונו ומיוזמתו החופשית. את אינך רכוש של הפורומים שתפס פתאום עצמאות והלך. את אדם בעל אישיות עצמאית ובעל חיים משל עצמו שעליו לדאוג להם וטוב שכך וטוב שאת מסוגלת לדאוג לעצמך. לו לא היית מסוגלת לעשות כך,לא היית מסוגלת גם לעזור לאחרים. אבל את עזרת לאחרים לא מעט ועדיין את עוזרת כפי יכולתך. את אינך צריכה לפתח תלות של אחריות רגשית גלובלית כלפי הפורומים, היות והפורומים לא מתבססים רק על כך שאת כותבת בהם. זהו אמצעי לשיתוף מחשבות ורגשות בין בני אדם. את יכולה לכתוב בהם ואת יכולה להחליט שלא מתאים לך יותר ואינך צריכה לחוש כל אשמה או חרטה. חשוב שדבר ראשון תהיי שלמה עם עצמך. בכל מקרה,לפי מיטב זכרוני,את לא נעלמת,כי אמרת מפורשות שאת לוקחת פסק זמן לעצמך. שוב,זאת זכותך המלאה ואת רשאית גם להאריך את פסק הזמן ללא הגבלה לפי הצרכים שלך.את לבדך תחליטי מה מתאים לך. וכל החלטה שלך נכבד. כל טוב.