עומדת בצומת..
הלכנו בדרך. הלכנו. ראינו את כל מה שהיה והמשכנו הלאה, כי חשבנו שככה יהיה בסדר. זו הדרך להתמודד. ואז הגענו לצומת. לא היו רמזורים. לא היה שוטר שיכוון. הכל תלוי בנו. והצומת היא בעלת הרבה פניות. לאן נפנה? אז החלטנו לקחת לנו זמן. כי בעצם אנחנו לא יודעים לאן מובילות הפניות. אז החלטנו לקחת לנו זמן ולהמשיך עוד שבוע, עוד חודש. אפילו. אפילו הקמנו אוהל. ככה שבכל זאת נרגיש שעשינו משהו. לא הכרתי אותך, מאיה. עדיין לא. ואומנם אני בכל זאת עדיין נחשבת "חברה מהנט" כי עדיין לא נפתחת אליי, אני מבינה. את מרשה לי להבין? את מרשה לי לתת לך, גם אם זה בכלל לא תלוי בי וגם אם אין לי שום זכות לטענות, את מרשה לי לתת לך? את מרשה לי לומר קחי את הזמן, ונראה מה יהיה במשך הזמן? הרי אני לוקחת את הזמן. לוקחת אותו, ומנסה לעשות איתו משהו. כי זמן זה כסף.. או שזו רק קלישאה. זמן זה זמן. ויש אנשים בלי שעון. ואם אני אסע להודו, ואוריד את השעון, יש סיכוי שאחרי כמה ימים אשכח את הימים. אבל לא אשכח את מי שהיה איתי. לא באופן פיזי. כמובן. הם לא שוכחים. הם לא רוצים. הם דואגים. אני דואגת אבל לא מספרת. את מרשה לי, נכון? לא איכפת לי אם התשובה לכך היא כן או לא. אני דואגת. הכי שקט, הכי רגוע, הכי את. אני מנסה לחשוב אם קראת את מה שכתבתי לפני כמה ימים.. לא שמתי את זה כאן, אם לא טועה, אבל החיים הם נדנדה, פעם למטה פעם למעלה, והרצון לאזן את הנדנדה פשוט לא הולך כי זה לא המצב הטבעי שלה. הכל רגעי. אבל כל רגע חשוב. ואנחנו מנסים להבין את העולם. את עצמנו. את מה שאנחנו רוצים מהחיים. מה את רוצה מהחיים. אני בטוחה שיש לך תשובות. לפחות כמה. אבל הרוב לא מובן, הרוב מבולבל לך. רוצה להכיר אותך. כמו שרוצה שיכירו אותי. יודעת שלא תוותרי לבד. לא רוצה שתוותרי בכלל. ומה עדיף לנו? את רק יודעת מה עדיף לך. ואם לא, אז תשבי, כמו שעשית כבר הרבה פעמים, תטיילי לך, ברחוב, תסתכלי על הסביבה שלך בדרך קצת אחרת. לא לפי מה שהסביבה רוצה שתסתכלי עליה אלא לפי איך שאת רוצה. סליחה.. אם פגעתי.. ותודה.. על מה שפעם אמרת לי.. איתך תמיד. גם אם לא תשתמשי בי, אני כאן. שלך בחיבוק ואהבה, שני.
ואני מוצאת את עצמי צריכה לתת הסברים..ולא לשם כך רשמתי את מה שחשתי. הכל פשוטו כמשמעו. מדובר גם על חברים שלי שמקטרים עלי ללא סוף. אוףףף, מתסכל אותי שאני לא מצליחה להבהיר את עצמי... והכוחות ניגמרים... גם המילים.. ארררררר אררר א....... מצטערת...