../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif מה לא טריגר? האמת, לא יוד
לא יודע... כשטל התחיל את הדיון הזה, נכנסתי ל
פורום נפגעי/ות תקיפה מינית, לראות אם מישהו שם דיבר על אמנות לחימה, ל
הגנה עצמית או
לשיקום. באותה הזדמנות, הזמנתי שניים מהמנהלים שם להצטרף לדיון אצלנו, ולספר עליו אצלם. הם עשו זאת, אבל הנושא לא פתח דיון שם, ורק פניקס ועכבר כתום הצטרפו לדיון כאן. אני לא יודע כמה מהם קראו את הדיון כאן, בלי להשתתף. אני מקוה שהרבה.
(הבהרה: אני לא כותב את הדברים האלה רק בשביל מיתר נדיר, אלא בשביל כולם!) מה שאצלנו נראה כמו אמירה רגילה לגמרי, פוגעת אצלם בעצב חשוף לגמרי. כמו חייל שעבר הלם קרב, שדבר תמים כמו ילד שמחזיק אקדח-צעצוע יכול להחזיר אותו לטראומה שפשוט אין לו כלים נפשיים להתמודד איתה, כך נפגעי תקיפה מינית: ברגע התקיפה נקבעים בזיכרון כל מיני פרטים, החל בדברים שאמר/ה התוקף/ת, עבור דרך פרטים שונים במקום הפיזי בו קרתה התקיפה, ועד השיר שהתנגן ברדיו באותו זמן. והזיכרון הזה
כואב, כמו קידוח בשן, לתוך העצב, בלי הרדמה. הם מכירים את הנושא ורגילים להיזהר בו, כמו שאנחנו התרגלנו לעצור דיונים על "המורה שלי יותר טוב", או "מורה X הוא רמאי". אבל אנחנו עוצרים דיונים כאלה כי נמאס לנו, והם עוצרים אותם כי זה
כואב. אצלנו זה לא אצלם. אנחנו לא אמורים להתנהג לפי הכללים שלהם, אלא לפי הכללים שאחת המנהלות של הפורום הזה כתבה
... מיתר נדיר היא לא היחידה שהרימה גבה כשראתה את ההודעות על הטריגר. אבל אחרי שנכנסתי לפורום שלהם, וקראתי חלק מההודעות, אני מבין יותר טוב כמה הם רגישים, ולמה הם מנסים להזהיר אחד-את-השני.