מילים ועוד מילים (ומשהו לזכוכיתוש)
אני מסכים עם מיטל לגמרי. לכתוב זה עוזר לשחרר הכל. לפרוק, לתת לזה פשוט לצאת החוצה. חברי הפורום יכולים להעיד שאני מיישם את זה הלכה למעשה, עם החפירות שלי, במיוחד בתקופה של הפרידה הכואבת שלי. אבל היי, הזמן עושה את שלו. וכמה שזה נראה מטורף. עוברים הכל. זכוכיתוש, ראיתי לא מזמן תוכנית בטלויזיה על אהבה וכו', לא משהו כל כך רציני ומעניין. אבל היה שם משפט שמאד הזדהתי איתו. "רק מי שיכול לחוות כאב שכזה, (בעקבות אהבה), יוכל לדעת שהוא יכול לאהוב". (אני מקווה שזה הציטוט המיוחד). עכשיו זה חונק בגרון. עכשיו באמת זה מבלבל. את איתו, היית איתו. אתם אחד בתוך השני. גרים ביחד. המשפחות מכירות. הכל מורכב, לא מובן ולא תמיד אפשרי. הנה, הוא שם את הראש שלו על הכתף שלך. והנה את מנשקת אותו בלחי. אבל שניכם בצורה זאת אחרת הבנתם שיש כאן משהו אחד. שאולי הגיע הזמן שכל אחד יהיה עם עצמו, יגלה את עצמו, ירגיש מה זה להיות בעולם הזה בזכות עצמך, לבד ועצמאי. אולי גם, זה מה שאיבדתם במהלך הקשר הזה? וכמה שזאת קלישאה, וכמה שזה אולי קלוש, פרידה הרי, היא גם סיכוי לחזרה. אולי אחרי תקופה של להיות לבד, תבינו כמה אתם באמת אוהבים אחד את השני. ואז כנראה , תתחברו שוב, אבל הפעם בדינאמיקה שונה, בריאה יותר ולא כזאת שהובילה לאן שאתם היום. אבל עזבי את החפירות האלה. עכשיו את עצובה, וזה בסדר. מותר לך. אבל מדי פעם, ככה, את יודעת, לפני שאת הולכת לישון, תזכרי שיש אנשים בעולם הזה שאוהבים אותך. תזכרי שיש לך לב גדול, שידע ועדיין יודע לאהוב ככה בן זוג. אני (ואם יורשה לי לדבר בשם כולם) וכל הפורום הזה, תמיד פה בשבילך. בהצלחה וחיבוק.