נפש ובעיה פסיכופיזית.

[M AO R]

נפש ובעיה פסיכופיזית.

1. איך הגדיר ליבוביץ נפש ?
2. לאיזה זרם שייך את עצמו בסוגיית גוף ונפש ?

 

[מפענח התעלומות]

1. רשות היחיד של ההכרה. 2. דואליזם.

 

[M AO R]

הכרה ונפש זה אותו הדבר

לכן זה לא הגדרה טובה.

מניין לך שהיה דואליסט ? יש לך סימוכין ?

 

[מפענח התעלומות]

לא מדויק. הכרה היא רכיב בנפש אך אינה זהה לנפש

1. אתחיל דווקא משאלתך האחרונה: ובכן, שלא כמו המוניזם (נוסח פרופ' עידן שגב למשל) - הטוען כי אין להבחין בין הפיזי לנפשי (כלומר כי ניתן לעשות רדוקציה של הנפשי על הפיזי או להפך), ליבוביץ הוא בוודאות דואליסט - כי הוא הצהיר מפורשות (למשל בספרו "גוף ונפש") שיש להבחין בין הפיזי לנפשי (הבחנה כזו שאינה מאפשרת רדוקציה כנ"ל, מה שממילא יוצר לדעתו את הבעיה הפסיכופיזית - זאת לאור עובדת ההשפעה ההדדית הקיימת בין הגוף לנפש).

2. לגבי טענתך הראשונה, אז ככה: ליבוביץ טוען, שההבחנה בין הגוף לנפש, מושתתת על ההבחנה - שבין רשות הרבים של ההכרה - לבין רשות היחיד של ההכרה. לשון אחר: ליבוביץ טוען כי, כל דבר הנו פיזי - אם ורק אם הוא יכול (לפחות עקרונית) להיות מוכָּר בהכרת כולם, בעוד אשר: כל דבר הנו נפשי - אם ורק אם הוא אינו יכול להיות מוכר - אלא בהכרת האינדיבידואל.

בשלב הזה אתה בא וטוען, שההכרה עצמה - היא ענין נפשי - לא פיזי; וזה כמובן נכון, אבל זה לא אומר שהכרה ונפש הם אותו דבר - אלא זה רק אומר, שיש כאן איזושהי מעגליות, בכך שליבוביץ מגדיר את הנפש - על סמך ההכרה - שהיא עצמה מרכיב של הנפש.

אם אכן התכוונת למעגליות, אז אתה צודק, אבל אל תשכח, שעצם מעגליותן של אי-אילו של הגדרות - אינה פוגמת בתוקפן: יש לא מעט הגדרות מעגליות - שהן תקינות לחלוטין. למשל, אפשר להגדיר (מעגלית) את המספר אפס, כך: "אפס הוא המספר המתאפיין בכך - שאפס ועוד אפס זה אפס". זו אמנם הגדרה מעגלית, הואיל והיא מתבססת - לא רק על המושג "ועוד" - אלא גם על עצם המושג "אפס" שאותו מגדירים, אבל למרות זאת - ההגדרה המעגלית הזו - תקינה לגמרי, הואיל ויש רק מספר אחד ויחיד העונה להגדרה הזו (למשל לא ניתן לומר - על המספר אחד - שאחד ועוד אחד זה אחד, ולא ניתן לומר - על המספר שתיים - ששתיים ועוד שתיים זה שתיים, וכו' וכו', כך שהאפס הוא המספר היחיד שנותר - שעליו ניתן לומר שאפס ועוד אפס זה אפס).

אמנם, ניתן לתת לאפס גם הגדרה בלתי מעגלית (למשל: "אפס הוא המספר המתאפיין בכך - שאין לפניו שום מספר טבעי אחר"), כך שלאור זאת - אתה עלול כעת לתהות - האם גם לנפש ניתן לתת הגדרה בלתי מעגלית. על כל פנים, שאלה חדשה זו (שאותה טרם שאלת) אינה קשורה לליבוביץ, הואיל והוא נתן לנפש הגדרה מעגלית בלבד, שכאמור מתבססת - לא רק על המושג "רשות היחיד" - אלא גם על מושג ה"הכרה" כמרכיב של הנפש עצמה שאותה מגדירים. בין כך ובין כך, ההגדרה המעגלית זו - תקינה לחלוטין, כאמור.

לאור זאת שההכרה עצמה היא רק מרכיב של הנפש, אתה עשוי כעת להוסיף ולתהות, האם ליבוביץ הגדיר את ההכרה עצמה. ובכן, ליבוביץ התייחס להכרה כעובדה פרימארית, לפחות כאשר ניגש להגדיר את הנפש. לעניין זה, יפים דבריו של שלמה הוגו ברגמן, שפתח את הערך "הכרה" שבאנציקלופדיה העברית - כך: "ההכרה היא עובדה יסודית של הווית האדם, שאנו יכולים לתאר אותה רק מתוך הסתמכות על נסיוננו האישי".

 

[M AO R]

אם הכרה היא מרכיב של נפש

אז אני בקלי קלות יכול למשל לדעת שיש לך נפש כי אתה רואה ושומע ומבין אותי ומגיב לדברי אז הנה יש הכרה של כולם בנפש שלך ועדיין אני לא יודע מה זה נפש.

 

[מפענח התעלומות]

אתה לא יכול לדעת שיש לי נפש כי אולי אני רובוט

אל תשכח שגם המחשב רואה (אם מותקן בו סורק), ושומע (אם מותקן בו מיקרופון), ואפילו מגיב לדבריך המוקלדים על המקלדת. רק מה, כאשר אתה חושב שמדובר באדם בעל נפש - אז אתה לא אומר שהוא "סורק" - אלא אתה אומר "רואה", בעוד שכאשר אתה חושב שמדובר במחשב נטול-נפש - אז אתה לא אומר שהוא "רואה" - אלא אתה אומר שהוא "סורק"; וכל כיוצא בכך לגבי שאר פעולות האדם והמחשב.

יוצא אפוא כך: אם אכן אין לי נפש, אז כל ההבדל השורר ביני לבין מחשב/רובוט - הוא רק בסוג המילים שבהם אתה משתמש כלפיי ("רואה") וכלפי המחשב ("סורק") - שזה הבדל טכני בלתי מהותי (לפחות בהנחה שאכן אין לי נפש). על כל פנים, אין לך שום הוכחה שיש לי נפש.

מצד שני, אם באמת אינני מחשב/רובוט, ויש לי נפש, אז היחיד שיכול לדעת זאת הוא אני - ואני בלבד. לשון אחר: הנפש שלי היא רשות היחיד של ההכרה שלי: רק אני מכיר את קיומה, בעוד שכל האחרים - יכולים לכל היותר לשער שיש לי נפש - אך לא ממש להכיר בקיומה (לפחות לא באותה מידת ודאות שבה אני מכיר בקיום הנפש שלי).

אגב, הטיעון שהעליתי כאן בפניך אינו דמגוגי: למעשה זוהי טענתו של הסוליפסיסט (=הנרקיסיסט), הטוען כי אינו מכיר בקיום נפש אצל זולתו: מבחינתו, כל האחרים הם רובוטים המתנהגים כאילו יש להם נפש. ליבוביץ לא היה סוליפסיסט, אבל לא-פעם הוא העלה את טיעונו (הבלתי ניתן להפרכה מדעית) של הסוליפסיסט - על מנת לחדד את המענה הראוי לנקודה שהעלית.

 

[M AO R]

זה ברור. אבל אתה צריך לתקן את ההגדרה שנתת

קודם שכתבת
כל דבר הנו נפשי - אם ורק אם הוא אינו יכול להיות מוכר - אלא בהכרת האינדיבידואל.
הנה גם אני מכיר שאתה רואה ושומע לא רק אתה. אם אתה מחשב או לא זה לא קשור ביכולתי להכיר ביכולת שלך כי גם למחשב יכולה להיות נפש לפי זה.

 

[מפענח התעלומות]

האם אתה יכול להכיר בכך שהמחשב בעל-נפש? לא.

אז אתה גם לא יכול להכיר בכך שאני בעל-נפש (כי תמיד יש לך חשד שאולי אני רובוט). אני האדם היחיד שיכול להכיר בכך שאני בעל-נפש. לכן, העובדה שאני בעל-נפש - שייכת לרשות היחיד של ההכרה.

 

[M AO R]

אז לפי ליבוביץ יוצא

שנפש זו חוויה אינדוווידואלית אבל אנחנו מתיחסים לחיות כבעלי נפש וגם למחשב יכולה להיות חוויה כזו אם אני מתכנת אותו בהתאם. האם לחיות יש חוויה של נפש?

 

[מפענח התעלומות]

איננו יודעים האם לחיה יש נפש גם לבוביץ לא ידע

אמנם אתה *מתיחס* לחיות *כאילו* יש להן נפש, ממש כמו שאתה *מתייחס* אליי *כאילו* יש לי נפש, אם כי זה רק בגלל שככה יותר קל לך פסיכולוגית (קוראים לזה "האנשה", או בלעז: "פרסוניפיקציה"), אבל ברור שאתה לא יכול *לדעת* שיש לחיות נפש ושיש לי נפש. אתה רק *משער* זאת - לא יודע זאת, למרות שאתה כן יודע - ולא רק משער - שיש *לך* נפש. לסיכום יוצא, שיש הבדל עצום - בין מה שאתה יודע על עצמך - לבין מה שאתה יודע על החיות ועלי: לגבי עצמך - אתה *יודע* שיש לך נפש, בעוד שלגבי החיות ולגביי - אתה רק *משער* שיש נפש להן ולי. ההבדל הזה, שבין יחסך - אל עצמך - לבין יחסך אל החיות ואליי, הוא הוא זה שגם אחראי (לפחות בעקיפין) ליצירת ההבדל - שבין רשות היחיד של ההכרה - לבין רשות הרבים של ההכרה.

 

[M AO R]

אני גם משער שאתה קיים אבל יתכן שאתה לא קיים

כמו שאני משער כוכבים שאני מקבל אגרוף בפרצוף כך שזה לא מאפיין דווקא נפש.

 

[מפענח התעלומות]

באומרך שמשהו קיים כוונתך שאתה מרגיש את השפעתו

כשאתה רואה את הפרח, אז אתה יודע בוודאות שהפרח קיים, ובלבד שנפרש נכונה את המילה "קיים". הפירוש של "קיים" - איננו בהכרח רומז לקיום "הדבר כשלעצמו" (אם נשתמש במינוחו של קאנט) - אלא ב"קיים" הכוונה היא שאתה מרגיש את השפעת הדבר, כשמקרה של הפרח - מדובר בהשפעה ויזואלית: אתה "רואה" את הפרח, וזה מבחינתך מספיק כדי לדעת שהפרח "קיים". אמנם אינך יודע האם הפרח "קיים-כשלעצמו", אבל אתה כן יודע בוודאות שאתה מרגיש את השפעתו, ורק לכך אתה מתכוון כשאתה אומר - בוודאות - שהוא "קיים".

לכן, מבחינתך - אני "קיים", כי אתה מרגיש אותי - כלומר אתה מרגיש את תגובותיי כלפיך וכו'. כל זה ודאי לך. אמנם לא ודאי לך שאני "קיים-כדבר-לעצמו", אבל כן ודאי לך - לפחות שאני "קיים" באותו מובן שלפיו הפרח "קיים" - כי אתה "רואה" אותו וחש בוודאות את השפעתו.

אגב, לאותו מובן מתכוונים המדענים כשהם אומרים שהאלקטרון "קיים": הרי אף אחד לא יכול לדעת בוודאות שבאמת יש אלקטרונים, שהרי הם אפילו לא צולמו. אבל המדענים כן חשים - בוודאות - את השפעת האלקטרונים, ולכן מבחינת המדענים - האלקטרון בוודאות "קיים" (גם אם לא בהכרח "קיים כשלעצמו").

אבל זה לא ודאי לך שיש לי נפש, כי אתה לא מרגיש את קיומה של הנפש שלי, ואתה אפילו לא מרגיש את השפעת הנפש שלי עליך, כי אולי אני רובוט. מה שאתה מרגיש ממני, זה רק דברים שיכולים להיות מושפעים מקיומו של רובוט שאינו בהכרח בעל-נפש.

 

[M AO R]

מכאן שמושג הנפש לא יכול לחול אלא עלי

ולכן לא נכון לדבר על נפש כתופעה הקיימת בכל בעה"ח. לזה התכוונתי שלא ניתן לשער נפש בך או בכל חי אחר כי זו השערה כמו ההשערה שאתה קיים.
לכן אם ליבוביץ מדבר על נפש כרשות היחיד אז הוא יכול לדבר רק על "נפשו" שלו.

 

[kaner91]

זה רק מראה

עד כמה המערכות הללו לא שייכות לאותו שדה שיח.
מסופר שבאחת ההרצאות הפופולריות של בטרנד ראסל הוא הרצה על הגישה הסוליפסיסטית, לאחר ההרצה ניגשה אליו אישה ואמרה לו בהתלהבות:״תיאוריה מדהימה, חבל שעוד אנשים לא מחזיקים בה״

 

[מפענח התעלומות]

ליבוביץ איננו סוליפסיסט.

לכן הוא לא שולל עקרונית את זה שגם לך יש נפש ושגם לי יש נפש וכו'. הוא רק טוען, שכל אדם בעל נפש (ויהא זה ליבוביץ או אני או אתה) אשר גם אינו שולל עקרונית שלאחרים יש נפש, יודע להבחין, בין דברים אשר - ההכרה בקיומם - כפויה על כל אדם או לפחות על כל אדם חוקר, לבין דברים אשר - ההכרה בקיומם - כפויה על אדם יחיד בלבד.

למשל, ההכרה בקיומם של האלקטרונים - כפויה על כל אדם שחוקר את תופעת החשמל (וכבר הבהרתי שב"דבר קיים" אינני מתכוון לדבר שקיים בתור-דבר-כשלעצמו אלא הכוונה היא רק לכך שהאדם החוקר חש בהשפעותיו של הדבר). מאותה הסיבה, גם ההכרה בקיומי שלי - כפויה על כל אדם חוקר (ושוב: אין הכוונה שכל אדם חוקר חייב להכיר שאני קיים בתור דבר כשלעצמו, אם כי הוא כן חייב להכיר בהשפעותיי על הסביבה - כולל על כל אדם חוקר). שים לב שלא מדובר כאן בהשערות אלא בהכרה ודאית, והיא כפויה על כולם.

מאידך, ההכרה בכך שלפלוני יש נפש - אינה כפויה על כל אדם חוקר, אלא כפויה רק על אותו פלוני - ועליו בלבד. כל האחרים יכולים רק לשער שיש לו נפש, אך לא לדעת זאת בוודאות, הואיל - ואם אכן יש נפש לפלוני - אז לעצם העובדה הזו לא יכולות להיות שום השפעות שבהם יוכל לחוש איזשהו אדם חוקר (להוציא את פלוני הנ"ל בעל הנפש).

 

[kaner91]

על הסוליפסיזם

לא כ״כ הבנתי מה הקשר בין הדעה הסוליפסיסטית ל׳הפרכה מדעית׳ אבל ניחא.
בהשקפה הסוליפסיסטית מתחבאים כשלים לשוניים כמו גם לוגים.
עוד לפני הביקורת של לייבניץ על כך שדקארט הראה את האפשרות של נפרדות הנפש ולא את הכרחיותה אפשר לראות שמשהו פה לא מסתדר.
המפתח הוא בניתוח המושג ׳קיים׳.

״הסובייקט אינו שייך לעולם, הוא גבול העולם״ (5.632, טרקטטוס)

 

[מפענח התעלומות]

לא ניתן להפריך מדעית את ההשקפה הסוליפסיסטית

הסוליפסיסט מסכים עם ויטגנשטיין - שהסוביקט אינו שייך לעולם - אלא הוא גבול העולם, אלא שהסוליפסיסט מגדיר את המושג "עולם" במובן של "מכלול הדברים שאינם קיימים כשלעצמם - אלא קיימים רק בתודעת-הסוליפסיסט" (שכמובן אינו שייך לעולם).

בקיצור, הסוליפסיסט טוען כי - כל הדברים שאותם הוא חש כקיימים - קיימים רק בתודעתו. לדוגמה, לדעת הסוליפסיסט, הפרח לא באמת קיים כשלעצמו, אלא קיים רק בתודעתו של הסוליפסיסט.

ובכן, מה שטענתי אודות הסוליפסיסט היה, שאין שום דרך מדעית להפריך את השקפתו. לשון אחר: לא ניתן לחשוב (תיאורטית) - על ניסוי (תיאורטי) - ועל תוצאה (תיאורטית) של ניסוי זה, המתאפיינים בכך - שאילו הניסוי היה נערך ומסתיים בתוצאה הנ"ל - אז זה היה מפריך את ההשקפה הסוליפסיסטית. במובן זה, התיאוריה הסוליפסיסטית אינה מדעית, כי היא אינה בת-הפרכה. אגב, מאותה סיבה, גם ההשקפה האנטי-סוליפסיסטית אינה תיאוריה מדעית.

 

[kaner91]

אז מה?

דיון פילוסופי לא מתחיל ונגמר במחקר אמפירי ומלכתחילה הדיון על אידאליזם-ריאליזם נמצא מחוץ (ובמובן מסויים קודם) לתחום החלות של אי אלו דיצפלינות מדעיות.
אם הסוליפסיסט מסכים עם הטענה של ויטגנשטיין אזי הוא יקבל על עצמו בעל כורחו את מסקנתה המתבקשת:
״כך רואים אנו שכשממשיכים את הסוליפסיזם בדקדקנות הוא מתלכד עם ריאליזם טהור.״

מעבר לאינקומזרבליות של שתי מערכות פילוסופיות אלו אפשר להצביע על כשל לשוני מובנה בשיטה הסוליפסיסטית (בניסוחה הקארטזיאני-ברקליאני)
כאשר דקארט שואל ״מה קיים?״ הוא שואל האם האידאות הנמצאות ברוחו גם קיימות כשלעצמן במציאות.
ע״י שאלה כזו הוא מתחם ומפריד הלכה למעשה בין התחום האפיסטמי והתחום האונטולוגי והקיום נהפך להיות השאלה על ההלימה בין שני התחומים.
על כן מעתה שנה את השאלה ״האם אני קיים?״ למשפט ״האם אני נמצא מחוץ לעצמי?״

או כמו שויטגשטיין מבטא זאת יפה:
״הסובייקט החושב, המדמה, אינו קיים... היכן תמצא סובייקט מטפיזי בתוך העולם?״

 

[מפענח התעלומות]

אולי יש כאן טעות בכתובת

לא באתי לסנגר על הסוליפסיזם, אלא באתי לענות על שאלתך. אזכיר שוב איך התחיל הכל. ובכן, כזכור, אני טענתי שההשקפה הסוליפסיסטית אינה ניתנת להפרכה מדעית, אז אתה טענת שאינך יודע מה הקשר בין הסוליפסיזם לבין הפרכה מדעית, אז השבתי לך שיש קשר, והקשר הוא, שלא ניתן לחשוב - על ניסוי ועל תוצאה אפשרית שלו - המתאפיינים בכך שאם הניסוי יערך ויסתיים בתוצאה ההיא אז בכך תופרך ההשקפה הסוליפסיסטית. אז מה אתה טוען עכשיו? ש"מלכתחילה הדיון על אידאליזם-ריאליזם נמצא מחוץ (ובמובן מסויים קודם) לתחום החלות של אי אלו דיצפלינות מדעיות". מסכים איתך! האם רמזתי שלא? רק טענתי, שהתיאוריה הסוליפסיסטית - אשר (כדבריך) נמצאת מחוץ (ואולי אף לפני) הדיסציפלינה המדעית, אינה ניתנת להיות מופרכת ע"י המדע. לכל היותר יהיה תוקף לטענתך אם תטען שדבריי הנ"ל הם טריויאליים, אבל לא יהיה תוקף לטענתך אם תטען שההשקפה הסוליפסיסטית כן ניתנת להפרכה מדעית; כי היא לא, מה לעשות. למה לא? בין השאר בגלל הסיבה שציינת בעצמך: ש"מלכתחילה הדיון על אידאליזם-ריאליזם נמצא מחוץ (ובמובן מסויים קודם) לתחום החלות של אי אלו דיצפלינות מדעיות".

על כל פנים, תחושתי היא שאתה מתפרץ לדלת פתוחה, הואיל וליבוביץ עצמו - שבשמו דיברתי כל העת - איננו סוליפסיסט.

כל מה שכתבת אחר כך מיועד למתוח ביקורת על הסוליפסיזם, ולכן אינו שייך לדיון הזה, שהרי הדיון הזה לא טען שהסוליפסיסט צודק, אלא רק טען - שההבחנה של ליבוביץ בין רשות הרבים של ההכרה לבין רשות היחיד של ההכרה - טוענת למעשה, שלמרות שאתה יכול לדעת בוודאות שפלוני קיים (אמנם לאו דווקא בתור דבר-כשלעצמו אבל לפחות בתור דבר שבהשפעותיו אתה חש בוודאות), הרי שאתה לא יכול לדעת בוודאות שלפלוני יש נפש (כי אילו היתה לו נפש אז לא יכולת לחוש בהשפעותיה האפשריות של העובדה הזו). רק פלוני עצמו יוכל לדעת בוודאות שיש לו נפש, בעוד שלכל האחרים יש רק ספק האם לפלוני יש נפש. על כך הוספתי והבהרתי למאור, שההבחנה הזו - בין דברים שאתה יודע בוודאות לבין דברים שבקיומם אתה מסופק - יסודה בטענת הסוליפסיסט, אלא שהוא לוקח את ההבחנה הזו רחוק יותר - בכך שהוא גם ממש שולל את עצם קיומה של נפש לפלוני (ולא רק מטיל ספק בקיומה). האם הסוליפסיסט צודק? לזה לא נכנסתי בכלל, וגם ליבוביץ לא, כי זה מחוץ לתחום השיח של הדיון אודות ההבחנה בין הפיזי לנפשי - שעליה שאל מאור את שאלתו.

 

[מפענח התעלומות]

אגב אין אף כשל לוגי בגירסה הבאה של הסוליפסיזם

לסוליפיסיסט יש שלושה הגדים:
1. כשאני אומר שאני "קיים" אני מתכוון שאני דבר כשלעצמו.
2. כשאני אומר - על דבר אחר - שהוא "קיים", אני מתכוון שאני חש (תודעתית) בהשפעותיו עלי.
3. רק אני דבר כשלעצמו.