לשתי שאלותיך יש תשובה ברורה וחד-משמעית
1. המונח "נפש", לפי ליבוביץ, הוא שם שניתן למכלול הפונקציות של החי (ובכלל זה גם צמחים), אשר לא ניתן להסבירן או להסיקן מעובדת היותו עשוי מחומר מסוים. אם לדוגמה אנו מתבוננים בגוש ברזל, הרי כל התכונות והפונקציות הפיזיקליות והכימיות שלו נקבעות ע"י עובדת היותו עשוי ברזל. ומעבר לתכונות והפונקציות הפיזיקליות והכימיות שלו אין אנו מוצאים בו שום תכונות ופונקציות נוספות. ואילו היפוכו של דבר זה אנו מוצאים באורגניזם החי. אם למשל אנו מוצאים בחור שמנגן בפסנתר ועוגב על בחורה וסובל מכאב משיניים, הרי אף אחת מן הפונקציות האלה אינה מוסברת מעובדת היותו מורכב מכ- 70 אחוז מים, מעט מינרלים ואי אלו חלבונים.
השאלה הגדולה היא האם ישנה איזושהי סובסטנציה שהיא הנושאת של כל הפונקציות הנפשיות, כמו שהגוף נושא את כל הפונקציות הפיזיקליות והכימיות. על שאלה זו אין לנו תשובה. כך שבשלב זה לפחות, אין הנפש שם שניתן ליש מסוים אלא כאמור למכלול של פונקציות שאותן אנו מוצאים רק באורגניזם החי.
הרחבה בעניין זה ניתן למצוא ב'שיחות על שמונה פרקים'.
2. אני לא יודע אם זה באמת זרם, אבל ליבוביץ הגדיר את עצמו כדואליסט מתודולוגי. כלומר, אין הוא קובע עמדה ביחס לשאלה אם יש גוף ונפש ואם שני אלו הם שתי סובסטנציות שונות או רק סוסטנציה אחת, אבל הוא קובע הבחנה ברורה בין אופני החקירה שלנו את שני העולמות האלה. בין מה שנקרא "מדעי הטבע" ובין מה שנקרא "מדעי האדם", ואין הוא מוצא ביניהם מכנה משותף. בהיבט אחר, הוא מקבל עליו את ההבחנה הגדולה של קלוד ברנר בין החיים ובין המכניזמים הפועלים בחיים. אם נסכם , אפשר לומר של' הוא דואליסט אפיסטמולוגי, ואילו לגבי דואליזם/מוניזם אונטולוגי הוא אינו קובע עמדה הואיל ואין בידינו שום אפשרות לבסס עמדה כזו או אחרת.
הרחבה בעניין זה ניתן למצוא בספרו 'בין מדע לפילוסופיה'.
