את פה ואני מעריך את זה
קודם כל במידה ולא ציינתי זאת קודם לכן, תודה לך שאת כאן, ותודה לך שקראת מה שכתבתי ושהגבת וכתבת אלי בחזרה ושאת טורחת למלא חלל וירטואלי ריק במילים לכבודי. - אני מעריך את זה. להלל אותך בדברים טובים יותר מלהודות לך ולהגיד לך שאני מעריך את זה, אני לא יכול כי אני באמת ולא מכיר אותך. מן ההכרח דיברתי עליה, ואני לא אסביר כל כך למה, כי לא בא לי לבזבז עוד כמה רגעים עליה, זה קורה כל הזמן, כאשר אני נזכר למה בכלל נכנסתי למצב שנכנסתי. נכון, אני מסכים איתך שאין צדק, למדתי זאת לאורך השנים כאשר ההבנה הגיאה לשיאה במקרה שאותו אני חווה עכשיו, מקרה שממנו אני מנין, שיש פעמים רבות שבו אתה צריך לקחת חוק ליידים שלך עצמך, ואם ורק בא לך לעצב את החוק לפי ראות עיניך, כי גורמים אשר מורשים לעצב את החוק וכמו כן לייסם אותו, לא עושים זאת כפי שצריך. בספורט אני כבר לא מתעסק לא בשום צורה ולא סובל להסתכל על זה. אלהוכול לא ממש מעניין אותי, אם כי הרבה זמן לא דפקתי את הראש באלכוהול, ויכול להיות שזה עוד יקרה. אם כי במצבי אולי עדיף שלא..אבל פאק איט, גם ככה כל עוד אני ככה יש רק תכנון אחד בראשי. התמודדות, אין לי ממש את הפריולגיה הזאת, התמודדות תגיע אם יעלמו כל הדברים אשר ציינתי. עיסוק, על עיסוק, במיוחד ריפוי בעיסוק..לא מסוגל להביא את עצמי לעשות זאת..בשלל סיבות שיתפסו פה יותר מידי מקום.. לפני שכל זה קרה הייתי מתעסק באופן רציף בלנגן על גיטרה, להלחין מנגינות, לכתוב שירים, לשיר, לצייר, זה פחות אבל גם לבנות, לעשות צמידים, להתעסק בגרפאיקה ממוחשבת, לכתוב את אשר על דמיוני, לכתוב את אשר על מוחי שקשור למציאות, להכין אוכל, לפגוש חברים, לטייל, ולא לחסוף בהליכה. וגם לראות סרטים.. חוץ מלראות סרטים אני לא עושה אף אחד מהדברים הללו, כולי מנוטרל מסיבות שאני בכלל לא ממש מבין. או שאני מבין ואין לי כח להסביר ולהיכנס אל זה. חלק מהדברים האלו אני גם לא עושה כי היצירתיות נעלמה כמעט לגמרי, הקואורדנציה והדיוק כמו כן. צעיר ויפה?.. אני בן 26.. לא צעיר לא מבוגר.. יפה? הייתי יפה.. לפני כל זה.. עכשיו לצערי הנתון הזה גם השתנה בנוסף לשאר, אומרים שכשאתה בדיכאון ובלה בלה בלה ככה אתה חושב, - אני לא חושב ככה, אני רואה, ואני יכול לשים את האצבע שלי פיזית על ההבדלים, וכמו כן להסביר את זה במילים. אנשים נפדעים בתאונות דרכים, נקטעות להן רגליים, או דברים אחרים, הם חווים טראומה, טראומה שקשה להתמודד איתה דיכאון שקשה להתמודד איתו אך הם מחליטים מה לעשות ואיך לעשות את זה, או שבאמת הם מוצאים את עצמם מתאבדים מרוב דיכאון וחוסר רצון לקבל את המצב. אני? אינ לא עברתי תאונה, אני נכנסתי אל תוך סיוט מתמשך, בגלל שקרים, אנשים שלא עשו את עבודתם כמו שצריך וחוסר התחשבות. כל מהלך חיי השתנה, כל הדברים אשר עסקתי בהם נעלמו ונשארו בתמונות קטעי וידאו וזכרונות, ואני מנוטרל מהכל, אומנם אני יכול להזיז את הרגליים והיידים אבל אני כמו נכה, כי אני לא משתמש בכלום, ולא מרגיש יכולת. השמיעה הראייה... =\ וכל הלאה אין לי כל לחפור בזה שוב, זה כבר ידוע לי. וכל אשר עובר עלי בין אם מדובר על ביראות נפש או פיזיולוגיה הכלל בגלל שקרים, חוסר התחשבות, חוסר עשיית עבודה כפי שצריך במילה אחת - טומאה, שני מילים טומאה ועצלנות, ואני יכול להמשיך להגיד את זה בהרבה צורות שונות. אופטימיות? אמונה? אין לא את זה ולא את זה, כי מכל אשר התרחש למדתי למה זה קרה לי, ואיך שקרים הובילו לזה, וכו וכו אופטימיות ואמונה, כאשר העולם אליו הכניסו אותי הוא עולם שמעבר לכל הבעיות סימפטומים וכל השאר אני צריך להבין משהו מאוד ברור.. - למה זה קרה? והתשובה שסיפקו לי ללמה זה קרה היא: אהבת - תענש אמרת - תענש היית נאמן - תאנש היית אדם טוב - תענש לא הכית אותה - תענש לא רצחת - תענש שיטפת פעולה כאשר אם באמת היו מאמינים לך כל זה לא היה קורה - תענש לא מכרת סמים - תענש לא שידלת קטינים - תענש אז באמת.. במה כבר יש לי להאמין או להרגיש אופטימי, הייתי בן אדם טוב, מוצלח, לא עשיר, אבל מוצלח.. בדרכי להיות משהו גדול, לקחו לי את כל זה, והפכו אותי לבן אדם רע, כאשר השיעור היחידי שמבלי לשים לב הם למדו אותי זה כל מה שרשמתי לפני כמה שורות... יש לנו זמן קצוב למלא? כנראה שמיליתי כבר את שלי, מי יכול להגיד שהזמן הקצוב האישי שלי, לא בעצם צריך לבוא לידי סיום על ידי, יכול להיות שלא אזכה לפריולגיה למות מזיקנה או ממחלה.. יכול להיות שפשוט מאוד התשובה פשוטה יותר וכואבת יותר. אני מבין שבחיים יש מידה מסוימת של סבל, הסבל שאני תיארתי בפוסטים האלו זה לא הסבל היחידי שעברתי במהלך חיי, סבל לסבול סבלונות סביל.. כל אלו שונים מייסורים, העניין בייסורים הם שבדרך נס אתה יוצא מהם, או שאתה מוצא את מותך. לעבוד לא יכול.. לצערי, כמו כל שאר הדברים שלצערי איני יכול לקחת חלק בהם. וגם אם אעבור את כל זה. כאב, כאב תמיד ישאר לגבי כל זה. איך אוכל אי פעם להשתחרר מהעובדה שגורמים כאן במדינה ממני התעלמו כאשר ביקשתי את עזרתם, אך כאשר בחורה לא נורמאלית שיקרה עלי כמה שקרים, הם חברו אליה וגרמו לי להיות לא בריא, לקחו ממני הכל, ושמו אותי במצב שאני נמצא כיום. לעולם לא אהיה שלם עם העבודה שלעולם לא הרמתי עליה יד, לעולם לא אהיה שלם להיות במצב שבו אני נמצא עכשיו, או לעבור אותו ואם ישארו שרידים אז לדעת שהשרידים האלו קיימים, והיא שם מסתובבת חופשי, נקייה מנזקים. ומכיוון שכל זה התחיל מהבחורה הזאת, אז היא כל הזמן פה איתי, בתוך הראש שלי, כל הזמן נזכר בכל הדברים הרעים שהיא עשתה, וכמה שהייתי טוב אליה וסלחן, כל השקרים אשר סיפרה, ואף פעם לא הרמתי עליה יד, למה לא קיבינימט? מגיעים לה מקות רצח, עם כל הדפיקה שספגתי למוח שלי מהכדורים אני מוצ אותה גם בחלומות, לפעמים הם רגשיים, אני כל הזמן מתעורר לא בגלל שהיא מופיעה, אלא בגלל שאני פשוט לא יכול לישון, אבל כאשר אני יושן שעה או מקסימום שעתיים וחצי רצוף וקם מחלום עליה זה עוד יותר מעצבן, למה לחלום חלום רגשי אינ לא סובל את הבחורה הזאת, אני רוצה במותה, בעצם אני לא רוצה במותה, אני רוצה שיעשו לה רע, שתדע סבל מה הוא. מגיע לה את כל הסבל שבעולם, שלא תוכל לחייך, שלא תוכל להנות, שלא תוכל לתפקד, שיהיו לה ליקויים בגוף, אני התייחסתי אליה יותר טוב ממה שאנשים יכולים לדמיין שאפשר להתיחס אל בת זוג, ואני לא מנפח סתם, יש הסבר גם מאחורי זה, ככה התיחסתי אליה ובגלל שנפרדתי ממנה אני צריך לספוג את כל זה, זו היא שצריכה להיות במצב שלי, לא ההיפך, אבל ההיפך זה מה שקורה, ואין לי כח בכלל לעשות משהו בנידון ולקחת חוק וצדק ליידים ולדאוג שיהיה לה עם מה להתמודד אין לי כח לזה. פשוט בא לי להחלים בצורה מלאה, או למות. ולא נראה לי שאחלים בצורה מלאה, אז נשאר רק דבר אחד.
אם אנחנו רוצים להרגיש חזקה עלינו להרגיש הכל.. גם את הכאב. אם נתמודד איתו, בתקווה, עם הזמן הוא ייהפך לפחות כואב. אבל, הוא עדיין קיים. והוא טעמם של החיים. לא קולה!