נקודות אור וגאווה!!!
לפני שרעות תספיק.
טוב, נתחיל בהארי פוטר, שאמנם קצת נבלע בהתרגשות, אבל בהחלט הייתי מרוגשת גם ממנו בהתחלה. עזבו את הפחד המטורך שלי מספוילרים שגרם לי להתנתק מהעולם (פחדתי לצאת מהבית, בחיי), זה פשוט היה מלחיץ. ואז. קיבלתי אותו. ואני אוטוטו מסיימת (לקח לי יותר מדי זמן לקרוא, אבל מצד שני גם לא היה לי זמן לקרוא), וזה מרגש אותי! וטוב. את טורי אני מחלקת כי זה יותר מדי נקודות אור בשביל נקודה אחת.
טוב, אז לפני ההופעה היה את כל הקטע של להתארגן וכאלה, ולכתוב לה מכתב, ולחלוק את ההתרגשות המטורפת הזאת של "הנה זה מגיע" עם כל החברים (אלה שאוהבים אותה
), וזה היה אמנם נורא מתיש, אבל זה גם נתן לי הרבה. גם הפורום וההתרגשות של כולם שם, וגם לכתוב לה, זה גרם לי לחשוב קצת וזה היה חשוב.
כולם, כל האנשים שהיו שם באותו היום, כל האנרגיות וכל התמיכה ואני יודעת שזה נשמע כמו איזה מפגש פסיכי אבל זה באמת היה משהו חשוב שם, תמיכה ומישהו לחלוק איתו את ההתרגשות והאושר והחוויה הזאת.
(האייקון בגלל הפאה
) לפגוש אותה, להצטלם איתה, לחבק אותה, לגרום לה לחתום לי על נעל פוינט!!!!, רק להיות לידה פשוט המס אותי. לצערי, לא הצלחתי להגיד לה כמה אני מודה לה ואיך היא שינתה לי את החיים, אבל מאוד, מאוד רציתי.
וההופעה, ששום מילים לא יוכלו לתאר אותה, מלחכות לה ולשמוע את הסאונד צ'ק ועד להכנס פנימה ולראות אותה, אמנם לובשת כדור דיסקו, ובכל זאת, זו הייתה היא, והייתי כלכך קרובה וכלכ מאושרת וכל מה שהיא נגנה שם פשוט היה מושלם. והקהל היה מושלם, ואוף, כתבתי את זה כבר אלף פעמים באלף מקומות שונים וזה עדיין לא נמאס לי. פשוט bliss from another kind.
השבוע שאחרי היה אמנם קשה (באמת, האנגאובר-טורי, לא פחות מזה, פוסט-טראומה מטורפת שלא הצלחתי לאכול או להפסיק לבכות), אבל היו אנשים מקסימים שעזרו לי והבינו אותי. זה היה חשוב.
לקחתי את כל הציורים מהסדנה, ועכשיו יש לי מלא בדים בחדר, ואין לי מה לעשות איתם. הממ, כשחושבים על זה, זו לא ממש נקודת אור. אבל הייתי צריכה את הצבע של האייקון. (בעצם, הייתי יכולה להשתמש בו ולכתוב על כל הסרטונים ביוטיוב והתמונות והדברים שנשארו אחרי ההופעה וזה כיף לדעת שבזכות העולם הטכנולוגי שלנו יש אמצעי שימור כאלה).
(אינ צריכה למצוא אייקון לעבודה) היה נחמד בעבודה, התחלתי להכנס למעבדה ולעשות דברים שהם לא לקרוא מסמכי וורד של עשרות עמודים כל היום, אז אמנם קר לי נורא (יש שם איזה 15 מעלות ואני רועדת מקור כל היום), אבל לפחות אני מרגישה יעילה יותר, ולומדת.
שיחות עם אנשים, בין אם בטלפון, או סמסים, או מסרים או מיילים. גם עם חברה טובה שלי מהצבא שבמקסיקו עכישו, ועם חברה שלי שהייתה חצי שנה באוסטרליה וחזרה השבוע, ועם הבת שלי שהיה לה יומולדת, ועוד אנשים שפשוט אמרו את הדברים הנכונים.
ביקרתי את סבתא היום, אמנם בבית חולים, שזה לא כזה שמח, אבל היא הייתה מצחיקה כדתמיד, עם כל היציאות שלה של "בית חולים זה לא מקום בשבי ספרדים" וכל מני דברים כאלה, והיא לא הפסיקה לדבר לדינו ואמא שלי לא הבינה מילה
הייתי צריכה לתרגם לה הכל (לא שאינ הבנתי כ"כ הרבה, כן?). זה היה טוב לראות שהיא שומרת על חוש ההומור שלה גם שם. זהו, היה שבוע ממש אינטנסיבי ומרגש ומלא בחוויות שאני מקווה שלא אשכח אף פעם, ותודה לכל מי שחלק אותו איתי (יש די הרבה כאן מהפורום, באופן מפתיע
דפנה, היה כיף לפגוש אותך!!, וזוהר, אני עדיין כועסת שלא באת להגיד שלום
). שבוע נפלא לכולנו (אפילו שאין למה לחכות יותר
) ושבת שלום
.
לפני שרעות תספיק.
