נקודת המפנה מכאב לעוצמה

[יעל ארבל]

נקודת המפנה מכאב לעוצמה

זו נקודה שמאוד מעניינת אותי באופן אישי. בניגוד לשינוי שהוא תהליך ארוך, נקודת המפנה מתחושת כאב גדול לתחושת עוצמה היא רגע של תובנה שממנה והלאה, הראייה שלי כלפי עצמי משתנה מן הקצה אל הקצה. כששמעתי על כך בפעמים הראשונות, תהיתי לעצמי איך זה יכול להיות, ברגע אחד אדם חווה כאב גדול בכל תחומי החיים, וברגע השני, הוא חש שלווה ותחושה שהוא מסוגל להניע את גלגלי חייו. כשחוויתי את זה בעצמי, הבנתי שזה אכן כך. חשבתי להעלות את הנושא לדיון, כי זה נושא שמאוד מעניין אותי, ורלוונטי מאוד לתהליך השינוי. אני מצאתי שקל יותר (אולי מפחיד פחות) לעשות שינוי מתוך תחושה של עוצמה, הרבה יותר קשה מתוך תחושה של כאב. אבל אולי זה רק נדמה לי?

 

[sobolina]

נקודת מפנה ../images/Emo26.gif

חשבתי קצת על מה שאמרת יעל,ומצאתי את עצמי אחרי 10 דקות עדיין חושבת - ו]שוט נזכרת במקרים שונים שאני עברתי שהובילו אותי לשינוי - או נקודת מפנה לצורך העניין. אני חושבת שבמהלך השנתיים האחרונות עברתי כמה נקודות מפנה שהן די מרכזיות - אך כל אחת מהן נבעה מתחושת אחרות. האחת נבעה מתחושה שבהחלט יש בי את העוצמה לחולל מהפך - ולכן היה לי יותר קל - היה לי בטחון עצמי מלא בדרכי - והכי חשוב, הייתי ממוקדת במטרה. השנייה נבעה מתחושת כאב,או אכזבה.אני לא חושבת שידעתי שהייתה לי את העוצמה לשנות או לחולל מהפל כלשהו,אבל ידעתי שאין לי ברירה. ברגע שאין ברירה - ומרגישים כאילו נופלים לתוך בור,או שפשוט ממשיכים בשגרה שהיא לא תהיה השגרה האידאלית,חייבים להאיחז במשהו,מסרבים לחשוב שאין דרך חזרה. כל נקודת מפנה מתחוללת מתוך ההכרה וההבנה כי אפשר אחרת, אך כל נקודת מפנה מתחילה וגורמת לתהליך לעבור בדרך שונה. כשמתחילים מתוך תחושה של עצמה,כפי שהזכרתי כבר,יש בטחון עצמי,יש יכולת -ופשוט יודעים כי יש את האפשרות כי פשוט יש לנו את הכח לזה

ולכן התהליך , כביכול,הוא יותר "קל" ,הייתי מגדירה את זה לאוו דווקא במילה "קל" , אלא פשוט פחות מאיים. לעומת זאת,כשמתחילים מתחושה של כאב,אכזבה -מתחילים מההתחלה,מתחילים לפעמים מאפס,מתחילים מתוך פחד/ והדבר הכי נורא,לפעמים אפילו לא יודעים מאיפה מתחילים...והאי וודאות הזו - לפעמים מלווה אותך לאורך כל התהליך,ולכן הוא יותר מאיים. אני חושבת שבתחושת האכזבה שהייתה לי - קלטתי שברגע שהתחושה היא שנופלים לתוך בור - צריך לפעמים להגיע עד לקרקעית בכדי להיות מסוגלים לעמוד על 2 הרגליים שוב... הילה

 

[AIDA1]

sobolina ../images/Emo51.gif, פשוט מקסים ../images/Emo24.gif

 

[sobolina]

../images/Emo51.gif על תגובתך ../images/Emo24.gif

 

[א ס י ת]

sobolina האם את יכולה לספר על

משהו קונקרטי שקרה לך, וכיצד טיפלת בו, ומה הייתה נקודת המפנה. מקווה שלא דרשתי יותר מדי. פשוט סיפורים אישיים מעצימים יותר מתיאוריות כלליות, כך לדעתי. הסיפור של רן בת, והסיפור של משי. נתנו לנו הרבה חומר למחשבה והעצימו אותנו. את כמובן לא חייבת.

 

[א ס י ת]

לי זה בדיוק קרה היום

היה לי כאב.. בעיקבות הבנת הסיטואציה - הארה, הכאב נעלם. עם העלמות הכאב, קבלתי תשובות ל5 בעיות שלא ידעתי אין לפתור אותן במשך די הרבה זמן. העוצמה הגיע בגלל שמצאתי פתרון אלגנטי לבעיה המרכזית. אני הרבה יותר רגועה כעט, ואני רואה את השלב הבא בצורה ברורה. אצלי תמיד ההתקדמות היא בצורת הארה. או מה שקראנו לזה פעם, "נפל האסימון". זאת בהחלט תחושה של העצמה. מין שלווה כזאת. כי עכשיו אני יודעת איך לפעול בשבועות הקרובים. זה מאוד קריטי שאדע איך לפעול במדויק.

 

[sobolina]

זה בדיוק מה שניסיתי להגדיר.

הייתה חסרה לי המילה שלווה. אני חושבת שאחרי שיודעים שיש פתרון,ויודעים גם מהו - יש איזשוהי שלווה מסויימת שמאפשרת לראות דברים בצורה הרבה יותר ברורה. לפעמים יש הרבה מסיחים -לדוגמא כאב/פחד/אכזבה. ברגע והנעלמים הללו נעלמים מהמשוואה - הפתרון נראה הרבה יותר קל - וגם הרבה יותר ממשי. ברגע שיודעים מהו הפתרון - אנחנו כבר בחצי הדרך לנקודת המפנה. וראשי עדיין ממשיך לעבוד שעות נוספות

.... שפע של אופטימיות

הילה

 

[יעל ארבל]

אז מה שאתן בעצם אומרות כאן

שנקודת המפנה מכאב לעוצמה באה בעקבות מציאת פתרון לכאב. אם הבנתי נכון. פתאום מתרחשת תובנה בקשר לבעייה המטרידה ובעקבותיה רואים את הדברים אחרת, ומכאן והלאה מרגישים יותר חזקים ומסוגלים. ואני דווקא חושבת שמציאת הפתרון מתרחשת לאחר שמתרחש המעבר מכאב לעוצמה. כלומר, יש שלושה מצבים: אחד - תחושת כאב מאוד גדול, שכלום לא מסתדר בחיים, שגם מביאה למצבי-רוח רעים והרבה בכי. שני - יש מעבר מכאב לתחושת עוצמה. ייתכן שזה קורה בעקבות החלטה, או משבר, או התנסות שממחישה שאני מסוגלת להתמודד עם המצב. ושלישי - עוצמה מובילה לתחושת מסוגלות, תחושת מסוגלות פורצת את החיים קדימה.

 

[א ס י ת]

יעל אצלי תחושת העוצמה לא קשורה

במציאת פתרון. אני יכולה להרגיש עוצמה גם בימים שממש רע לי. עוצמה אמלי קשורה בבריאות גופנית. לכן מציאת פתרונות דוקא נותנות לי שלוה, ולא עוצמה. רוב הזמן אני חשה עוצמה, ללא קשר "לנפילת האסימון".

 

[meshi4]

תחושות מתוך כאב לעוצמה.

אני חושבת שישנם אירועים פתאומיים בחיים.שמאלצים אותנו להיות מיד עם עוצמה תוך כדי תחושת הכאב. 1-הידיעה שבעלי זל' חלה בסרטן היכתה אותנו בהלם נוראי.אף אחד מאיתנו לא תפקד.זוכרת תחושות קשות של חרדה לגורלו.אי ודאות ,פחד,בכי.הסתרת מידע ממנו כדי שלא יאבד תקווה.תוך זמן קצר "תפסתי פיקוד"-העוצמה. אם כל השנים החשבתי אותו ה"פסיכולוג"שלי.התהפכו התפקידים.התלות שלו בי הלכה וגדלה.וכך במשך שנה וחצי-ניתוחים ,טיפולים וכו'. תחושת העוצמה שמלווה אותי עד היום -לא הסכמתי לאשפז אותו בהוספיס לחולים סופניים.לקחתי על עצמי יחד עם ילדיי את הטיפול בו בבית בסביבה משפחתית אוהבת ומסורה.כמובן עם רופא ואחות צמודים-זה נקרא אישפוז בית. 2-לאחר השבעה אני חוזרת לעבודה.לכאורה חזרה לשיגרה .אבל השיגרה השתנתה.אין אנרגיות לשום דבר.שום מוטיבציה.בעצם הרגשתי שאין טעם לחיי.הכל סבב סביב המראות שראיתי וחוויתי.תחושות כאב ,עיכול וכו'.בתקופה הזאת דאגתי מאוד שמא כך יראו חיי.זוכרת שהייתי אומרת לעצמי:"אני רוצה לחיות,לשמוח ,לרקוד.ואני אעשה את זה".איני רוצה לשקוע ברחמים עצמיים ושלא ירחמו עלי.ומכאן התחילה המוטיבציה והנחישות לנקוט צעדים לקראת המטרה שלי.ידעתי:"אם אין אני לי .מי לי." לאחר שנה וחצי התחלתי בפעולות לעזור לעצמי-ספרים שנגעו בנושא המוות.סדנה של "קבלה".סדנת מודעות עצמית,ייעוץ,מחשב-אינטרנט,מוסיקה,ריקוד. אני חושבת שהצלחתי. יום נפלא לכם.

 

[shushu10]

היי משי

כל כך מזדהה אתך מתוך התנסות באותה "חוויה קשה". הכאב המתמשך והעובדות הסוטרות בפנינו, יכולות להוביל לעצמה גדולה. זוכרת את הרגע המיידי בו הכאב הפך להיות לעצמה. זה קרה ממש זמן קצר מאד לאחר שבעלי נפטר. הכאב המשיך להיות שם עוד שנים רבות ובעצם לא פג בכלל עד היום, אך הוליד עצמה רבה אשר בעזרתה הצלחתי לגדל 3 ילדים ללא עזרה מגורם נוסף. כל קושי שעברתי הוסיף לי אתגר להצלחה. הייתי צריכה להמציא לי תשובות יצירתיות ואף להבין בצורך לחייך למרות הכל וצורך זה הוא בעל חשיבות עליונה. חיוך שבא מתוך כאב אך אינו מסיכה בשום אופן. אני זוכרת שכל כך התעצמתי שכאשר פנו אלי להצטרף לסדנא של תמיכה נפשית, החליטו בסוף השיחה שאני מסוגלת לתמוך באחרים ולהיות מנחה בסדנא שכזו. מה שנתן לי את העצמה הזו הוא ההבנה וההכרה שהחיים אינם חברת בטוח ואף אחד לא הבטיח לי מעולם חיים שהכל בהם ילך למישרין. מכאן יוצא שאין לי גם זכות להתלונן או לרחם על עצמי. איני דתיה אך אני מקבלת את החיים על כל מה שהם מזמנים, לטוב ואף חלילה לרע. גם בטבע הכל צפוי ולכן יש לעמוד על המשמר בכל רגע ולהיות נכון לכל. האם זוהי העצמה? שולחת לך אור וברכות לחיזוק עוצמות הנפש.

 

[האם של איתי]

שושו ,כבר אמרתי לך שאת סקופ

לא טעיתי לא הייתי מעלה על דעתי שמאחורי ההתלהבות, והנחשול החיובי שפורץ ממך וחוצה סייברים וצגי מחשב, עומד כאב בסדר גודל כזה וגבורה כל כך עמוקה. אין לי מילים. ואחרי שיודעים מה שאמא שלי תמיד אומרת, שנולדתי עם פטפון בפה, מבינים שאני חנוקה מהערכה.

 

[יעל ארבל]

../images/Emo13.gif האם של,

הצלחת לגרום לי לחייך פעמיים היום, ורק עשר בבוקר עכשיו. מצויין לפתוח ככה יום של חופש. יום נעים, לך ולכולם.

 

[dolfinit]

שולה ומשי יקרות

מה שאני חשה כלפיכן כעת הוא מעבר למילים אז אני פשוט מחבקת את שתיכן(גם אם זה וירטואלי, אני בטוחה שהחיבוק הענקי שלי ייגיע עד אליכן)

דולפינית מתרגשת

 

[meshi4]

../images/Emo24.gif ועוד איך עוצמה. ../images/Emo45.gif

תודה על הברכות המחזקות. גם אני מוצאת את עצמי תומכת באחרים.מתוך הבנה עמוקה לתחושות הכאב ולשאלות שאין עליהן תשובות.וכפי שאמרת:"אני מקבלת את החיים על כל מה שהם מזמנים" ברכותי לך לחיים מלאי סיפוק ועוצמה.

 

[האם של איתי]

משי אני חושבת שאת גיבורה אמיתית

אם תקראי את דברי על המרד, הם אינם קשורים למקרים כמו זה שלך. המקרה שלך הוא מעשה גבורה אנושי, מהמקום שהתאמת את כולך למציאות חדשה, עם הקרבה מתוכננת, בלי פחד ממה שיקרה לך בתוך תהליך כזה, אלא רק מתוך דאגה לזולת, ואת מוצאת את עצמך עם הגבורה, אבל בלי האיש שאת אוהבת. כדי לחיות עם מפח הנפש הגורלי הזה, ולצאת ממנו כל כך יפה, אין לי אלא להסיר בפניך את כובעי ולקרוא לך גיבורה.

 

[meshi4]

דולפינית----ו..האם של אתי. ../images/Emo24.gif

תודה לכן . חיממתם את ליבי.

בשנים האחרונות נהייתי רגשנית מאוד.

 

[א ס י ת]

משי, מה שאת מתארת זה תהליך

של אבל. ולא אבל על הורים, אלא על בן זוג קרוב.. שזה קשה פי כמה. זה קצת כמו מוות גם לך. אני יודעת שמייד אחרי שבעלה ל חברתי נפטר היא חלתה בדלקת פרקים. האבל גרם לה להרגיש רע. כי כמו שספרת, גם בעלה היה איש דומיננטי בחיים. ואחרי שחלה בסרטן והיא לקחה פיקוד עליו.

 

[האם של איתי]

המרד והעצמאות

אפשר לכנות את נקודת המפנה היוצרת כאב, סוג של מרד (נפשי רוחני מה שלא יהיה) ובמהלך המרד יציאה לעצמאות. אם נסתכל על המהפכה הצרפתית למשל, או יותר מתאים אביב העמים, סדרת מרידות או מהפכות שהתרחשו במאה ה- 19, הסתיימו בלא כלום כביכול, והעצמאות הגיעה כמה שנים מאוחר יותר אפשר יהיה בקלילות להין את המטאפורה. ברובד הבסיסי של החברה קיימת תחושה של אי שביעות רצון ממצב של שיעבוד תלות בסוג של חוקים שלא מתיישבים עם הגיון החופש בחברה מתקיימת תסיסה, ואז אופס יש מרד, והוא תמיד עקוב מדם, ויש בו המון חוויות טראומטיות אנושיות, ואחר כך יוצאים לעצמאות שנשבה כרוח של חופש בתחילת התסיסה. גם אנחנו, בני האדם, מכל מיני סיבות מרגישים לא נוח משום שאנחנו חיים כנראה באיזשהו סט (אני לא יכולה שוב להמנע מהזכרת "הרוח החופשית" כי זה פשוט צרוף שלא אני המצאתי הוא קיים בספר)בכל אחד מאיתנו מקננת הרוח החופשית שנטבעה בנו עם לידתנו, והיא זו שמכתיבה את המשימה שלנו בחיים, או המקום החופשי שלנו לכו תדעו. ככל שאנחנו מתרחקים ממנה, דהיינו פועלים על ידי איזשהו מחולל אחר, שהוא לא הרוח החופשית, הצורך הטבעי שלנו לפעול מטעמה מתחיל לתסוס, ואז מתקיים מרד, אצל כל אחד מתקיים מרד מסוג אחר, יש אנשים שלוקים בדכאון, יש אנשים שמתפרצת אצלם איזה מחלה, יש אנשים שמרגישים לא טוב אין להם אויר הם חייבים שינוי, ועוד ועוד, כשאנחנו נשמעים למרד (מרד זו מהפכה כללית אי אפשר להגיד הוא לא קורה) בסופו אנחנו יוצאים לסוג של עצמאות כי התחברנו עם משהו פנימי נכון עבורנו ,שהספר קורא לו הרוח החופשית. בעצמאות יש המון עוצמה, במרד יש המון כאב . לפעמים צריך לשלם בכאב כדי לזכות בעצמאות, ואפילו מוגבלת.

 

[shushu10]

תודה ו../images/Emo51.gif וחיבוק../images/Emo24.gif

לכולכן - אתן מקסימות ואני מאחלת לכולנו שלא נזדקק לכאב כדי לחוש עוצמה.