נקודת המפנה מכאב לעוצמה

[רן בת]

לצערי כדי לחוש עוצמה

תמיד נצטרך את הכאב. כי רק בעזרת הכאבים האלה אנו נזכרים כמה אנחנו חזקים ומלאי עוצמה. מה לעשות? - לדעתי בלי זה אנחנו פשוט חיים את השיגרה ולא מייחסים חשיבות רבה מדי לעוצמתינו שתמיד שם.

 

[shushu10]

אל תצטערי רן בת ../images/Emo6.gif

העצמה קיימת כמאיץ הבא לחלץ אותנו ממצב לא שגרתי, קושי מסוים, סכנה, רעב, וכו'. באפן שגרתי אין לנו צורך להרגיש עצמה וטוב שכך. עצמה היא סוג של דריכות נפשית ודורשת תשומת לב וריכוז, אי לכך - לחוש בה כל הזמן - יכול לעייף אותנו ללא צורך. יש תכונות אשר תפקידן בא לידי בטוי רק בשעה שנידרשים להן ואין אנו נותנים להן מקום של חשיבות בעת שיגרה. לעומת זאת, הכאב או הקושי מאותתים לנו שזה הזמן להוציא מהמחסנים האפלים את מה שמחכה שם בשקט לקריאה! בדיוק כפי שתפקידו של האור הירוק ברמזור, לאותת לנו כי יש צורך בהחלפת הלוך. ע"מ לזוז יש ללחוץ על הגז ולהחלץ ממצב של עצירה. בזמן נסיעה שוטפת הרגל כמעט כל הזמן על הגז כלומר זהו כח כמעט אוטומטי שאינו בולט לעין. האם לאריה יש צורך להרגיש עצמה? זה טבעי וקיים אצלו. אולם כאשר הוא נדרש להפעילה - היא ניכרת ומתגלית לאור. אולי קצת יותר קל בראייה שכזו ?!

 

[האם של איתי]

אני חולקת עליך רן בת

אנחנו ממש לא צריכות את הכאב כדי להתעצם. זו טעות מחשבתית. ואני מיד מוכיחה לך אותה. ככל שנעצים את ערך הזולת נתעצם. חשבת פעם שאיש לא העלה על דעתו למצוא היפוך אמיתי להפחתת ערך הזולת ? הנה לך הפתרון - העצמת ערך הזולת הדבר הנפלא בהעצמת ערך (ואני מקפידה על ערך, ולא סתם הזולת) יש פעולה של העצמה עצמית כדי כדי להעצים את ערך הזולת אנחנו חייבים להעצים את ערך עצמנו מספיק, כדי שנוכל להעצים את ערכו. האם בכל התהליך המייגע

הזה אין עוצמה? רק בכאב ?