נקרע לי הלב!!!

ליז111

New member
נקרע לי הלב!!!

איך לעזאזל מספרים לילדים (בני 10.5) שההורים שלהם נפרדים לתקופת נסיון??? רק המחשבה על הצורך לדבר איתם מערערת לנו את ההחלטה על הפרידה. איך אני עושה זאת עם מינימום נזקים??? איך אני מצליחה להתאפק לא לבכות מולם ברגע האמת???
 
שלום ליז

אני מקווה כי תסכימי לשמוע את הצעתי, אולי לפני שאת מחליטה יחד עם בעלך להפרד לתקופת ניסיון, תחליטו מה הכיוון של חיי הנישואין בינכם: אם יש תקווה ורצון טוב ואתם יכולים ורוצים ללכת לייעוץ זוגי, מה טוב. אם חיי הנישואין שלכם הגיעו למשבר שאין ממנו חזרה, כדאי לחשוב מה הלאה. מה יעזור הפירוד הזמני? ועכשיו נעבור לילדים: פירוד זמני זה מושג שמאד מבלבל את הילדים שהעולם שלהם נראה לרוב כמו חלוקה של: כן ולא, טובים ורעים, שחור ולבן. ההורים נפרדים עכשיו, אחר כך הם אולי יחזרו, אולי הם יפרדו, אולי הבית ישאר כמו שהוא היה, אולי יהיו להם שני בתים, אולי אבא ירצה לעזוב, אולי אימא תגיד לו ללכת, אולי ההורים מסתדרים, אולי לא........ עבור הילדים שלכם זו מבוכה וקשה להם לעכל את כל המשתנים בסיטואציה הזאת. אולי אפשר להקל על עצמכם ועליהם? בהצלחה וכל טוב!
 

אודאון

New member
יעוץ

אני ממליץ לכם או לך לקבל יעוץ מקצועי ולא פה בפורום, חפשו יועץ טוב ללא פשרות, אתם זקוקים לו. מהודעתך נשמע שאת עצמך חשה בבטן כמה שאתם זקוקים ליעוץ אבל זה רק ניחוש כי הודעתך מאוד מתומצטת גם כך, אולי תרחיבי בכתיבה? אני מחזק את דבריה של ענת ומוסיף עליהם הישתדלו להמנע מתקופת ניסיון עבור הילדים זה יהיה הרסני!!! סליחה על המילה הקשה אך היא מתאימה. ועוד מילה קטנה ואומר זאת כגרוש דווקא, נישואין אינם אמורים להיות קלים, אם נתקלתם בקשיים ברכו עליהם ונסו לפתור אותם, שוב ושוב ושוב עד שתצליחו כך גם לא תצטרכי לספר לילדים שאתם ניפרדים. ואם בסופו של דבר תספרי על פרידה ותבכי מולם... לא קרה כלום הרי את בת אדם
 

הדסו^ש

New member
תקופת נסיון זה אכן בעייתי

וזה לשני הכיוונים: אם תחליטו להיפרד סופית בתום התקופה, הילדים עדיין יקוו שאולי תחזרו מפני שמלכתחילה אתם מספרים להם שזה לנסיון בלבד. אם תחליטו לחזור ולהישאר ביחד - הם יישארו תמיד עם החשש הזה שאולי שוב תיפרדו. הייתי מציעה כמו קודמיי לפנות קודם כל לייעוץ זוגי ולנסות לתקן את מה שאפשר, אם אפשר. כך גם ההחלטה על פרידה, אם תהיה, תגיע לאחר שתדעו שמיציתם לגמרי ואין לכם סיכוי להמשיך ביחד, ותחסכו את תקופהת הנסיון הזו. בהצלחה!!!
 

ליז111

New member
להסביר יותר את המצב...

בעלי נמצא כבר בתקופה (שנה וחצי)שהוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו,מהעבודה ומעל לכל מהזוגיות שלנו.עם הזמן הוא כבר לא עוזר לי בבית בכלום,אני מרגישה ממש לבד. הוא לא רוצה בשום פנים ואופן לפנות לייעוץ ולא כלום. אני מרגישה ממש פגועה - זה לא מגיע לי בכלל!!!אבל מנסה לקבל את העובדה שיש מצב שזה "נגמר לו" - זה הרי יכול לקרות לכולם. כן אני רוצה שייצא מהבית ולו בשביל שירגיש את הלבד,יישב עם עצמו ויגיע להחלטה - לפה או לפה. זו הסיבה שנסיון "הפרידה הזמנית" נראה לי הכי הגיוני.
 

הדסו^ש

New member
OK

השאלה היא מה את חושבת שיקרה בסוף הפרידה הזמנית הזו. אני מניחה שיכול להיות שהוא יגיד שהוא נורא רוצה לחזור אליך ומבטיח כן להיות שותף מלא למשימות בבית... ואז מה? האם זה אומר שהוא יצליח ליישם את זה בפועל? אני חושבת שאת צריכה לפנות לבד ליעוץ זוגי כדי לקבל כלים להתמודדות עם בעלך.
 

ליז111

New member
ציפיות...

למען האמת אנחנו לוקחים בחשבון שבסוף הפרידה הזמנית הכל ייגמר:מבחינתי,מבחינתו ...או שלא...בכל מקרה גם אם לא ייגמר - אף אחד הרי לא יכול להבטיח שזה לנצח...אבל תמיד רוצים לתת צ'אנס(בד"כ). בכל מקרה אני לא חושבת שאני היא זו שצריכה לקבל כלים להתמודדות.בפרט אם הוא לא יודע אם הוא רוצה אותנו או לא.
 

הדסו^ש

New member
אני קצת חולקת עליך כאן

אני לא חושבת שאת ה"בעייתית" בקשר ביניכם, הבנתי שהוא זה שלא ממש יודע מה הוא רוצה. עדיין אם הייתי במקומך והקשר היה חשוב לי, הייתי פונה לייעוץ לבד כדי שיוכלו להדריך אותי ואולי גם לעזור לי לשכנע אותו להצטרף אלי ליעוץ בהמשך התהליך. בכל אופן, אני מבינה שאת מתנגדת בתוקף לרעיון, אז אם כבר החלטתם על תקופת הנסיון - כדאי שתפני לפסיכולוג שמתמחה בילדים ותתייעצי איתו בשאלה איך לספר ילדים.
 

Bloody Ulysses

New member
בתור ילדה

מה שאמרו לפניי על "אם את תבכי כלום לא ייקרה", זה די... בולשיט. ילדים, במיוחד קטנים, לא בנויים לראות את ההורים שלהם בוכים. אין מה לעשות. דבר שני, אני מציעה שבאמת תבקרי אצל מייעץ, תארגני את המחשבות שלך (כי בלי לארגן אותן את לא בדיוק יכולה לבקש מבעלך לארגן את שלו) ואז תחליטי מה את עושה עפ"י המייעץ ודעותייך שלך. בכל מקרה, כל טוב!
 

אודאון

New member
מקבל הערתך ומנסח מחדש

אם בסופו של דבר תספרי על פרידה ותבכי מולם... חבל, אך לא נורא כפי שאת אולי חושבת, הרי את בת אדם
 

oneofus

New member
שני אידיוטים אגואיסטים חסרי לב!

יתכן שכותרת אגרסיבית, אבל זה מה שאני מרגיש כשאני קורא את השטות הזו! תגידי לי ליז - האגואיזם שלכם גדול מאהבתכם את הילדים? לא תשכילו לוותר טיפה אחד לשני? אתם רוצים בשביל ל....ן מהצד להרוס את עולמם ואת מה שבניתם במשך XX שנים? אני מכיר זוגות שחיים יחד באושר ויש לבעל או לאישה מאהב/ת שנים והכל בצינעה והבית והילדים מתוחזקים טיפ טופ. אני לא מבין איך בעולם שלנו שני אנשים מבוגרים עם משפחה, לא מסוגלים להגיד - " עבור" כיש קטע בעייתי ויכוח או חילוקי דעות עקרוניים על נושא זנב החתול שבמרק, אין בעייה שאי אפשר לפתור. זה רק עניין של זמן כסף ו"קומון סנס" די כבר, תוותרי קצת לשחצן הזה, הרי ממילא בסוף כמעט בטוח שזה יהיה כמו שאת רוצה. ןאתה - גם קצת תוריד מהאגו. בתים נפלאים נהרסו בגלל חוסר היכולת לוותר קצת.
 

arbella1

New member
תגובתך מאוד מקוממת.

העולם אינו מחולק רק לשחור או ללבן. העולם צבעוני וססגוני כצבעי הקשת. תגובותיך - יש בהן משום הנוקשות, האטימות, חוסר הגמישות ומשום הפגיעה והעלבון. איש אינו שש להתגרש. זה קורה. ואם אתה מסוגל לחיות את חייך, למען ילדיך ולא למען עצמך - אל תטיח זאת באחרים, בבקשה. היא פנתה בבקשה לעזרה ולא להכפשה ולעלבון. חייה את חייך - כרצונך. אם אתה רוצה לעזור - עזור ! ובאם לא... הנח ! יודעת אנוכי כי אין זה ענייני. אולם, איני יכולה להיות עדה להתנהגות נלוזה מעין זו ולשבת על הגדר... אני רחוקה מלהיות מושלמת... מסתבר.
 

oneofus

New member
כמה שטויות בתגובה אחת.

ראשית אין בכל התגובה שלך התיחסות ענינית אחת! לבעייה!!!!!!!!!!!! שנית בכל תמונה יש להתרכז בעיקר ולא ברקע. במקרה שלנו בילדים ולא באגו של האגואיסטים! לגבי תגובותי. אם אינך מסוגלת לראות את מה שמול עיניך, אל תטיפי לי מוסר! כשלונך להבדיל בין עיקר לטפל וחוסר יכולתך לנקוט עמדה אחראית, בולטים בתגובותייך. אם תגובתי מקוממת אותך, קומי והתקוממי - היי ענינית. תפסיקי להשתמש בשפה מליצית כדי לחפות על חוסר יכולתך להבדיל בין אהבה לילד לבין אהבת בן זוג. הכותבת קיבלה ממני תשובה מאוד עניינית שאני בטוח שעוררה אותה לחשוב לא רק על עצמה ובן זוגה אלא גם על ילדיהם המשותפים, החיים ביחד שנים לא מעטות, ועל כל הסיפור בזוית אחרת. אין לימושג איך את מעזה גברת פלספנית, לכתוב מחד "ואם אתה מסוגל .." ומאידך " אל תטיח וגו'" זה אוקסימורון!" הרי מניסיוני אני מדבר. ואת או אגואיסטית נרקיסיסטית שחושבת רק על עצמה ולא סופרת את אהבתה לילדיה (אם יש כאלה) או שאינך שמה לב למה את כותבת! מה את עשית בשביל הבחורה? ההתנהגות שלך גבירתי ראוייה לביקורת- לא שלי. ונסיים במשהו חיובי. נראה ששנינו מסכימים עם המשפט האחרון שלך.
 

arbella1

New member
כמה צפוי.

ברשותך, אבליג ואאפשר לך לומר את המילה האחרונה. המגלומניה לא יכולה לחלוף ביעף, ובטח שלא בן רגע. ורק למען הדיוק... נדרשת הבהרה ספרותית קלה... גש לבדוק את המושג אוקסימורון, לפני שאתה עושה בו שימוש.
 

TFNM

New member
תכ'לס אותי היא מצחיקה

הפאנט האטום שבטוח במאה אחוז ותוקף בכזה להט את מי שחולק עליו....אני מעדיף לצחוק עליו ולא לבכות ממנו=]
 

אודאון

New member
לי באופן אישי

היה קל יותר לקרוא דברי טעם אילו היו כתובים בנוסח פחות תוקפני הגם שמדובר בנושא רגיש או מרגיז שלך נראה, מנקודת מבטך, כמו אגואיזם וחוסר התחשבות של הורים בילדיהם (האם הנחות היסוד שלך מבוססות על היכרות של הזוג או שאתה מנתח את הודעתה הקצרה בפורום וכבר מסיק ממנה לגבי עולם שלם?) באופן עקרוני אני מסכים איתך שלפעמים ניתן לעבוד על הבעיות אך אני לא מסכים שאין בעיה שאי אפשר לפתור (אם אתה באמת מאמין כך אני מאתגר אותך לפתור את הבעיה הישראלית פלסטינית קודם ומבטיח לך תמיכה ככל שידרש) והכי חשוב, אם הבנתי נכון אתה מציע לזוג הורים להקריב את חייהם למען הילדים, לתת לילדים דוגמא של קורבנות ומסכנות למען שלמותו של בית והפיכתו לצבוע, שקרי, נטול אהבה, אפוף במסרים סמויים ותת מודעים הרסניים ואת כל האחריות הזו לשים על הכתפיים של ילדים כלכך צעירים. אתה באמת מאמין שהילדים לא ירגישו? אתה באמת מאמין שזו אהבה לילדים? לדעתי בשביל לאהוב ילדים באמת צריך להעיז לטעות כהורה, צריך להיות מסוגלים לראות את הילדים נפגעים לפעמים גם מהמעשים שלך עצמך (לא בכוונה תחילה כמובן)ולקחת עליהם אחריות וצריך לתת להם דוגמא איך לחלום את החלום הכי מופלא שאפשר ואיך לכתוב את הסיפור שלך, סיפור חייך, הכי יפה שאתה יכול, לא כעבד כקורבן, אלא כבן חורין חג פסח שמח לכולם
 
למעלה