נקרע לי הלב!!!

[oneofus]

הבעייה הפלסטינית קלה לפתרון

השאלה היא מי שלם את המחיר! לגבי "הקרבה" זו לא האידאה, אין כאן מקרה של מסכנות (האימא לא מוכה , אלא הבעל במשבר) זה הזמן לתת דוגמא. שנים רבות, כל העול ישב על אשתי ואני עבדתי קשה מאוד בחוץ. היא לא התלוננה אלא הבינה. היום כשהמצב הפוך כבר תקופה ארוכה-אני לא בוכה! המקרה שלנו לא קיצוני כזה ולא על ידו - קרא את האם בתגובה בהמשך. גן מקרה הרבה יותר קיצוני (בגידה למשל) לא היה משנה את דעתי!)

 

[arbella1]

פרידה זה תמיד דבר מאוד קשה,

ולא רק לילדים. דבר ראשון, אני רוצה להביע את צערי העמוק לאור קורותייך. אני יודעת כי אין זה קל, וכי, קרוב לוודאי, חשבתם הרבה לפני שהחלטתם לבחור בצעד, שדומה כי בחרתם. דבר שני, אין בפי אימרות שפר או חוכמה. אין דרך קלה לבשר לילדים על פרידה. פרידה תמיד כואבת. לו הייתי במקומך... אני חוששת ש... 1. הייתי פונה לעזרה מקצועית, בבקשת יעוץ בדבר אופן העברת בשורת הפרידה. 2. הייתי רותמת לעזרתי ספרות רלוונטית בתחום. גשי לספריה, התייעצי עם הספרנית... יש ספרים רבים, שיוכלו להכין את הקרקע. 3. הנטיה הטבעית שלי, היא: לא להסתיר, ולדבר על הפרידה בטבעיות, עד כמה שניתן. בוודאי הילדים חוו פרידות בחייהם, אפשר להיעזר בכך, גם. 4. חשוב לשתף אותם בקושי בזוגיות שלכם, להציג בפניהם את הניסיונות, שעשיתם, על מנת לפתור את הבעיות ולשתפם, לבסוף, בהחלטה המכרעת. כולי תקווה, כי ניסיתם הכול, לפני ההחלטה על הפרידה. ואם לא... אולי כדאי לפני ההכרזה... לנסות ולאחות את הקרעים. זכרי... להתגרש - תמיד תוכלו... בעת השיח עם הילדים בדבר הפרידה, איני חושבת, שעלייך להזהר שלא לבכות. אני חושבת, שאם זה מה שתרגישי, עלייך לתת ביטוי לרגשותייך, כדי שגם הם יוכלו לבטא את עצמם. לתת ביטוי למכאובם ולתחושת האובדן. חשוב לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עימם, ולתת להם לגיטימציה לבכות, גם כן. זה עצוב וכואב, באחת, לכל הנוגעים בדבר. בוכים, כואב... אולם, הכל חולף. גם זאת, עלייך לזכור. חשוב לי לציין ש... אני סבורה, שהדבר החשוב מכל... הוא לאו דווקא, הפרידה עצמה... אלא הקשר שיישמר ביניכם, לאחר הפרידה. קשר זה, כפרודים, הוא הוא שיכריע את ההשלכות החמורות, או הפחות חמורות על ילדיכם. כאן, עלייך להתייצב על המשמר. בכאב, שולחת לכם... איחולי הצלחה.

 

[arbella1]

ליז, צר לי, רק, עתה, קראתי

את התגובות וגיליתי, שלא את היא המבקשת להיפרד, אלא הוא. אולי, תתני לו את העונג המפוקפק בלבשר לילדים את הבשורה, אך היי שם, בשבילם. כל הזמן. ועדיין הדברים שכתבתי שם, רלוונטיים.

 

[Aki19]

זה קשה כ"כ...

הדבר הכי חשוב זה לשתף את הילדים בהחלטה ולא להפרד או לעשות כל דבר שהו מאחורי הגב שלהם. מה שאני חושבת (מנסיון של ההורים עלי) שהכי פוגע בילדים זה שלא מספרים להם את האמת. חשוב לתת להם תחושה שיש להם גם אפשרות להביע את שהם חושבים ואת הרגשות שלהם בעניין. זה גורם להם לתחושה שהעניינים בשליטה גם שלהם ושסומכים עליהם וזה אייכשהו מקל מעט מהבשורה שהם מקבלים כשפשוט שואלים לדעתם מה הם חושבים... תפתחו את השיחה בשאלה רלוונטית אליהם לדוגמא אם יש מריבות בינכם והם מודעים לזה תישאלו "האם זה מפריע לכם?" "מה אתם חושבים שכדאי לעשות כדי לגרום להם להפסק?" "האם זה בסדר מבחינתם שלא תהיו יחד לתקופה כדי לראות אם זה עוזר או מועיל שיהיה נעים יותר בבית" בנוסף חשוב שאם אחד ההורים יוצא לתקופה מהביית שיתקשר מדי יום לדבר עם הילדים ולשאול לשלומם איך זה מרגיש להם שהוא לא שם וכ"ו. חשוב מאוד כמובן להסביר שאיש לא יעלם להם ושיש להם תמיד כתובת לפנות אליה גם כשאחד ההורים לא נמצא בבית חשוב שידעו לאן לפנות כשהם רוצים אותו. חשוב לעדכן אותם במה שקורה. לא צריך לפרט להם פרטים לא רלוונטים אליהם לשמוע אך כן לגלות עניין בזה שהם יהיו חלק מהתהליך. ולהסביר כמה שיותר מה קורה ומה הולך. זה חשוב! וזה נותן להם תחושה שיש להם אפשרות לומר משהו בעניין ברגע שירצו. וכמובן שלא לגנות את הבן זוג לפנייהם. המון בהצלחה ואני מקווה שהועלתי במשהו. בתודה בר.

 

[אמונה16]

ללכת ליעוץ

יש אנשים שזה המקצוע שלהם, הם רואים דברים כאלה כל יום אני חושבת שהם יוכלו לעזור לך יותר טוב מאיתנו.. ולדעתי האישית פירדת ניסיון היא לא דבר טוב לילדים, אני זוכרת איך שנאתי את התקופה שההורים היו בתקפות ניסיון כי אתה מנסה לדמיין את העתיד ואתה לא יכול..