אז זהו
שזה בדיוק מה שהוא אומר. לא יודעת מה את אומרת, כי לא שמעתי מה אמרת, כי בדיוק עבר פה מטוס גדול והרעיד לי את כל החלומות. אבל הוא, הוא בדיוק אומר את זה. שננתח? כשאנחנו אומרים על משהו שהוא לא מפליא אותנו, אנחנו בעצם אומרים שהוא ברור, מובן מאליו. ומה ברור ומובן מאליו? מה שהוא מקובל, יומיומי, נונשלנטי כזה. הדברים שהם מקובלים עלינו, שאנחנו רואים ביומיום, שהם אגביים לנו כמו גשם ביום חורף, או שמש בגבעון דום, כן, אלה שלא מפליאים אותנו, הם דברים שאנחנו מאשרים. לא מצדיקים אולי, אבל מאשרים כן. הסכמה שבשתיקה אפשר לקרוא לזה. מקובל עלינו. יאללה, פסדר. או לכל הפחות, "מה אפשר לעשות". לכן מה שהוא אומר דווקא כן רואה היגיון בזה שמי שמתלבשת פרובוקטיבי, סביר מאוד מאוד שהיא תיאנס, והוא, האדון הזה, הוא לא בטוח שיש לה זכות להתפלא על זה. בתהליך ארוך, ככה נהיות נורמות, אני חושבת. בהתחלה זה נחשב נורא, כשקורים דברים כאלה, אחר כך כבר מתרגלים, ואז כבר מתפלאים כשזה לא קורה. כמו, נגיד, ראשי ממשלה שהם גנבים. אבל זה לא קשור. מצד שני, ברור אפילו לי שבנות 16 לא מבינות מה שאנחנו מבינות. לא באופן מלא. אני לא אומרת שאני אשמח אם בתי תצא ככה לרחובות. אבל המקסימום שאוכל לעשות זה להזביר לה. ואת זה אעשה. אבל לקשור אותה במרתף? איכשהו, למרות הפיתוי, לא נראה לי. זה ככה, ולא את בנות ה-16 צריך להאשים. ולא אותן צריך לאסור. אפשר ללכת יותר עמוק ולהאשים את התקשורת, כי בסופו של דבר האשמה היא באמת שם. שם וגם אצל ראשי ממשלות שהם גנבים. ואינטרסנטים. אבל זה כבר נדוש עד הקאה. לא בא לי ללכת לשם. בא לי רק להגיד שבסדר, העולם חרא וחרה גם, ולעינטוז יכול להיות מחיר, אבל התפקיד שלנו הוא לא להצדיק את זה, אלא להילחם בזה. כי בינינו, הבנות האלה בנות ה-16, שחשופות לפרסומות ולמסרים ולרוניסופרסטאר ולסרטים ולעיתונים ולמודעות ולאתרים בנט ומה לא, הן, גם בגי'נס וטריקו חסודים, נראות כמו גביע גלידה ביום חם בסהרה. אני חושבת שאמרתי מה שרציתי להגיד. אני מאחרת כבר. אוף איתך.
