ואני זוכרת את עצמי
בגיל 18, כבר לא תמימה ובטח לא בתולה, נוסעת לבקר איזה גבר-גבר בטרמפים, כשאני לבושה בשמלה נורא שקופה וחדשה. כן, הייתי מודעת למיניות שלי, אבל המיניות שלי היתה מכוונת כלפיו, ובלבד. לא העלתי בדעתי שמי שלקח אותי טרמפ ישים לב או יתרגש לנוכח השמלה שלי, בעיקר מאחר והוא היה בגיל של סבא שלי. נחלצתי ממנו במזל, ורק אז הבנתי באמת את כוחם של זוג שדיים צעירים וחצופים, ללא חזיה, במחשוף ובד שקשקוף. והבנתי גם, שאני צריכה למתן את המיניות שלי ולייחד אותה לזמן, למקום ולבן הזוג המתאימים. הבנתי, שבקונטקסט מסויים אני הופכת לפגיעה ואם אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב פגיע, כדאי שאתלבש קצת יותר בתבונה בפעם הבאה שאני עולה על טרמפים, כי מישהו עלול להבין את הכוונות שלי בדרכו שלו. פוזה של מוצצת היא לא דבר שלילי, אבל היא תלוית מקום. את הפוזות שאני דופקת בחדר המיטות שלי, אני עושה במודעות מלאה ומתוך רצון מלא. ועם בן זוג שבחרתי. אני לא משדרת אותן לאומה, במטרה להפוך לאייקון תרבותי. האם הייתי דופקת את אותן פוזות בארוחת ערב בבית הורי? בפגישת עבודה? בהרצאה באוניברסיטה? ואם הייתי דופקת אותן אצל גיא פינס, לאן בדיוק זה היה מקדם אותי? לתפקיד הבייב הזמנית/תורנית? את, לאריסה, הצבועה שביננו. את זו שנוקטת במוסר כפול. כן לאגם רודברג, לא לבת שלך או לחברה של אחיך. ולמה? אולי כדאי שאת תעני על זה בעצמך. אני צועקת ניצול, לא כלפי גיא פינס או עורכת לאשה, אלא כנגד תעשייה שלמה של אופנה, במובן הרחב של המלה, שלמרות כל מה שהשגנו ב100 השנים האחרונות עדיין מנסה לנתב את כולנו לתפקידי שרמוטה, בכל מקום ובכל שעה. את רוצה להיות שרמוטה. סבבה. תהיי. אבל תעשי את זה מתוך בחירה ומודעות, ולא בגלל שיעל בר זוהר "מוכרת" בגדים נורא קוליים בפוזה הזו. ויעל בר זוהר היא אחלה מפורסמת ומצליחה. לאגם רודברג אולי זה יצליח. אבל את, לאריסה, או ילדה בת 15 שיש לה קצת פחות נסיון חיים ותודעה חברתית - עלולה למצוא את עצמה מוכה וחבולה בסמטה אפילה. מבלי שהיא תבין אפילו, מאיפה זה בא לה. ולא, אל תבינו אותי כאילו נשים אשמות באינוסן. מי שמבין/ה אותי ככה, עושה זאת על אחריותו/ה. נשים יכולות ללבוש כל מה שמתחשק להן, להיות בכל מקום ובכל שעה, אבל בבקשה: תפקחו את העיניים. יש מקומות, מצבים, שעות ופרטי לבוש שיכולים לבוא בתמהיל מסוכן שיהווה זרז לאירועים אלימים, קשים ומשפילים. וכולנו, כל הנשים שכאן, כבר חווינו על בשרנו את הסיטואציות האלה, אלא שבמקרה שלנו, ניתן לשער, הצלחנו להיחלץ מזה בעזרת המזל אם לא בעזרת השכל. אז די לתמימות.