טוב, יש לי אחות
שהיא אחות בת 38 רווקה. לאנשים יש תמיד הערות, היא יפה חתיכה וגם חכמה , אז זה הולך ככה (ואת בטח מכירה את זה } "נו מה חדש?" או "איך בחורה כמוך נשארה רווקה?" "איך לא חטפו אותך עד עכשיו?" ,עדיף כבר שתתחתני אפילו אם תתגרשי, לפחות מישהו רצה אותך" "מה יש לך עוד מעט יום הולדת?" (כאילו שסוף העולם הגיע) והכי גרוע זה "את לא מבינה שהרכבת נוסעת ואת נשארת מאחור?" או , למה את לא חוסכת את הכסף שלך (הלו, בגלל זה לא התחתנתי איתך, שתגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי ) ועוד יותר גרוע "את מזדקנת" (מה את אומרת? באמת? איזה יופי, בואי למחלקה שלי ואראה לך המון אנשים שכנראה לא יזכו להזדקן ..." ) "את תשארי לבד בערוב ימיי " (בואי ואכיר לך כמה אנשים שהתחתנו מוקדם אבל...נשארו לבד, כי התגרשו או התאלמנו, או סתם הבעל או האישה עזבו..." "למי תורישי את הכסף שלך?" (לכלב שלי אלא למי? אז מה אם אין לי כלב? אני אקנה...) או (לוועד למען החיל ) או ( לנכדים של אחותי חסר למי. ) (אני לא מתכוונת להוריש אותו לאף אחד, אני מתכוונת לשרוף אותו עד לפרוטה האחרונה) טוב וככה לפי הענין, היא עונה, עכשיו יש לה משהו חדש, כל אחד ששואל אותה למה היא לא מתחתנת היא ישר נכנסת לרצינות, עוטה הבעה עצובה ואומרת לו בתחינה "אתה רואה? אף אחד לא רוצה אותי, אולי תמצא לי שידוך" מיד הם עוברים לצד שלה והופכים אמפטיים. ספר, היא יכולה לכתוב רק מהסיפורים. כשבנות שואלות אותה למה היא מתחתנת, זה שוב לפי הענין "מה יש, את לא יכולה להיות בפח לבדך? חיבת חברה?" אם היא יודעת שנישואין שמה רעועים. או כיוצא באלה...