אני אני
לבעלי שני ילדים מנישואים קודמים. בן 14 ובת 17. אנחנו ביחד מאז שהילדים היו בני 10 ו-13. הילדים אמורים להיות איתנו חצי מהזמן (חצי שבוע וכל סופ"ש שני) אבל בפועל יוצא שהם איתנו יותר ממה שהם עם אמא שלהם (בעיקר בגלל העבודה של הגדולה שקרובה יותר לבית שלנו). זה לא קל בכלל. היחסים שלי איתם ושלהם איתי משתנים ומתפתחים כל הזמן. הגדול ממש הופך לטינאייג'ר מול עינינו וזה בהחלט מאתגר.
מאז שהגעתי לחיים שלהם, תמיד נתתי מעצמי המון - בתשומת לב, בהקשבה, בבישול, הסעות, ניקיון, כביסות ומה לא.
עכשיו אני בהריון עם הילד הראשון שלי. וכן, אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על מה יהיה כשהקטן יגיע, וכן, עושה חשבונות שאף פעם לא חשבתי שאעשה ופחות רוצה לתת מעצמי ללא תנאי. זה לא קל.
לבעלי שני ילדים מנישואים קודמים. בן 14 ובת 17. אנחנו ביחד מאז שהילדים היו בני 10 ו-13. הילדים אמורים להיות איתנו חצי מהזמן (חצי שבוע וכל סופ"ש שני) אבל בפועל יוצא שהם איתנו יותר ממה שהם עם אמא שלהם (בעיקר בגלל העבודה של הגדולה שקרובה יותר לבית שלנו). זה לא קל בכלל. היחסים שלי איתם ושלהם איתי משתנים ומתפתחים כל הזמן. הגדול ממש הופך לטינאייג'ר מול עינינו וזה בהחלט מאתגר.
מאז שהגעתי לחיים שלהם, תמיד נתתי מעצמי המון - בתשומת לב, בהקשבה, בבישול, הסעות, ניקיון, כביסות ומה לא.
עכשיו אני בהריון עם הילד הראשון שלי. וכן, אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על מה יהיה כשהקטן יגיע, וכן, עושה חשבונות שאף פעם לא חשבתי שאעשה ופחות רוצה לתת מעצמי ללא תנאי. זה לא קל.