תגובה למגיבים
אז ככה: 1. סטדנט אמור לעשות 21 ימי מילואים במהלך שנת הלימודים- כלומר מ1.10 עד 1.6. כל יום מעבר לזה הוא יום בהתנדבות. 2. הרבה מילואימניקים עושים מילואים בהתנדבות: כאלה שעברו את הגיל, כאלה שחרגו מהמכסה השנתית או שיש פער קטן מדי בין גיוס לגיוס. למה? כי זה חשוב למדינה, כי רוצים לתרום, וגם לפעמים (הרבה פעמים) זה פשוט המצב, גומרים תעסוקה ועושים עוד אימון ועוד אימונצ´יק ואז יש פתאום עוד כמה ימים לאיזה עניין וככה העסק נמשך. זה נוגע בעיקר לקצינים אבל יש לא מעט מש"קים שסובלים מזה. ענין אישי? לא! קשה לא להתנדב כשכל החברים מתנדבים, וכשהמפקד שהוא גם חבר מבקש... 3. קצינת הקישור, כשמה כן היא, מקשרת בין האזרח למילואים. מזה נובעים כמה דברים: א. אי אפשר לתת תפקיד כזה לאיש מילואים כי הוא לא נמצא בצבא כל הזמן ולא יכול לקשר בין האזרח למילואים. ב. קצינת הקישור איננה אחראית על שחרורים, בשביל זה יש מפקד. מי שמכיר את המפקד שלו, כלומר מוצב במסגרת קבועה וכדומה, רשאי לפנות למפקד הישיר בבקשה לעזרה. לא זריך ולת"ם ולא שמלת"ם. רק תיקשורת בין אישית טובה. להבין שגם המפקד הוא אזרח כמוך, והוא פועל במסגרת אילוצים אבל הוא יעשה הכל כדי לעזור לך. ג. ביחידות עורפיות, מאגרי מילואים וכדומה אין מפקדים קבועים. לכל משימה יש המפקד שלה, וקשה לעיתים ליצור קשר עם המפקד הזה. במקרה כזה, קצינת הקישור היא כן גורם שיכול להשפיע על ההחלטה לשחרר. אמנם היא אינה מחליטה בעצמה אך היא המקשרת בין החייל למערכת והיא יכולה לעזור הרבה. אלא מה, יש לקצינת הקישור הרבה חיילים. היא לא מכירה את כולם (את רובם היא לא מכירה) ואז תגידו לי, הרי לכל אחד יש בעיות רציניות וחשובות? איך היא יכולה לעזאזל להחליט למי יותר חשוב להשתחרר??? לכן ביחידות האלה, קשה להשיג את קצינת הקישור. היא מעדיפה שלא להתעמת עם הבעיות האלה. להשאיר את העניינים לרמת המסמכים. אם היא תתחיל להקשיב לבעיותיו של כל אחד מן הסתם היא לא תוכל להניח את השפופרת אפילו לשניה אחת! ותבינו, יש לה עוד מה לעשות. ד. למרות האמור לעיל, צודק מי שאומר שקצינת הקישור צריכה לגלות רגישות לבעיות הפרט. ביחוד באותם מקרים שבהם יש בעיה רצינית יותר מהרגיל ולא חסרים מקרים כאלה. אז נכון, לא צריך לצפות ממנה לנשק ולחבק כל מילואימניק אבל גם גישה קרה ולא איכפתית פוגעת, מעליבה ואפילו גורמת לירידה במוטיבציה ובתפקוד. לא לשכוח, מאחורי כל צו יש נשמה... 4. אני לא מבין מה הגאווה הגדולה לתחמן את המערכת ולהשתחרר. בגלל כל המשתמטים האלה אנחנו עושים 40 ו50 יום בשנה. ומה אתם רוצים? רוב הציבור מעדיף להצביע שרון, להמשיך במלחמה בלי להתחיל במשא ומתן, להמשיך בהתנחלויות, להמשיך את הכיבוש. מה אתם חושבים? זה נעשה מעצמו? מישהו צריך לעשות את הדברים האלה! ואם אתם לא תעשו אז מי יעשה? 5. ובכל זאת לעניין הקב"ן: הפניה לקב"ן היא על פי שיקול דעת של מפקד הגדוד בהתייעצות עם קצין הרפואה הגדודי. היא לא תיעשה מבלי שיש לחייל מטפל אזרחי! לא יכול להיות שיש בעיה נפשית שמתעוררת רק במילואים! ואם יש כזו בעיה, מובטח לכם שאחרי השחרור מהמיולאים הבעיה הזו תצוץ מחדש בקשר למשהו מלחיץ אחר, עבודה, משפחה וכדומה. 6. לגבי שירות של חיילי יחידות עורפיות בסדיר: אז באמת יש משימה של אבטחת יישובים שעושים חיילי סדיר מיחידות עורפיות. גם אנשי קבע. אפשר לטעון שזה לא מספיק. יש מספיק חיילים בסדיר ביחידות עורפיות שלא רואים מה זה נשק ולא יודעים מה זה שמירה או סיור. אין שום סיבה שזה יהיה. שליחת החיילים האלה למשימות אבט"ש היא התחלה טובה, אבל רק התחלה, הן מבחינת התרומה האישית של כל חייל והןם מבחינת היקף היחידות המשתתפות. 7. לגבי שירות ´מילואים´ של אנשי קבע. הצעה מעניינת. לא הייתי שולל על הסף. כמובן שזה לא ממש ´מילואים´, אלה יותר שרות של תקופה מסויימת בשנה (נגיד 3 שבועות) במשימות כמו אבט"ש וכדומה.
אז ככה: 1. סטדנט אמור לעשות 21 ימי מילואים במהלך שנת הלימודים- כלומר מ1.10 עד 1.6. כל יום מעבר לזה הוא יום בהתנדבות. 2. הרבה מילואימניקים עושים מילואים בהתנדבות: כאלה שעברו את הגיל, כאלה שחרגו מהמכסה השנתית או שיש פער קטן מדי בין גיוס לגיוס. למה? כי זה חשוב למדינה, כי רוצים לתרום, וגם לפעמים (הרבה פעמים) זה פשוט המצב, גומרים תעסוקה ועושים עוד אימון ועוד אימונצ´יק ואז יש פתאום עוד כמה ימים לאיזה עניין וככה העסק נמשך. זה נוגע בעיקר לקצינים אבל יש לא מעט מש"קים שסובלים מזה. ענין אישי? לא! קשה לא להתנדב כשכל החברים מתנדבים, וכשהמפקד שהוא גם חבר מבקש... 3. קצינת הקישור, כשמה כן היא, מקשרת בין האזרח למילואים. מזה נובעים כמה דברים: א. אי אפשר לתת תפקיד כזה לאיש מילואים כי הוא לא נמצא בצבא כל הזמן ולא יכול לקשר בין האזרח למילואים. ב. קצינת הקישור איננה אחראית על שחרורים, בשביל זה יש מפקד. מי שמכיר את המפקד שלו, כלומר מוצב במסגרת קבועה וכדומה, רשאי לפנות למפקד הישיר בבקשה לעזרה. לא זריך ולת"ם ולא שמלת"ם. רק תיקשורת בין אישית טובה. להבין שגם המפקד הוא אזרח כמוך, והוא פועל במסגרת אילוצים אבל הוא יעשה הכל כדי לעזור לך. ג. ביחידות עורפיות, מאגרי מילואים וכדומה אין מפקדים קבועים. לכל משימה יש המפקד שלה, וקשה לעיתים ליצור קשר עם המפקד הזה. במקרה כזה, קצינת הקישור היא כן גורם שיכול להשפיע על ההחלטה לשחרר. אמנם היא אינה מחליטה בעצמה אך היא המקשרת בין החייל למערכת והיא יכולה לעזור הרבה. אלא מה, יש לקצינת הקישור הרבה חיילים. היא לא מכירה את כולם (את רובם היא לא מכירה) ואז תגידו לי, הרי לכל אחד יש בעיות רציניות וחשובות? איך היא יכולה לעזאזל להחליט למי יותר חשוב להשתחרר??? לכן ביחידות האלה, קשה להשיג את קצינת הקישור. היא מעדיפה שלא להתעמת עם הבעיות האלה. להשאיר את העניינים לרמת המסמכים. אם היא תתחיל להקשיב לבעיותיו של כל אחד מן הסתם היא לא תוכל להניח את השפופרת אפילו לשניה אחת! ותבינו, יש לה עוד מה לעשות. ד. למרות האמור לעיל, צודק מי שאומר שקצינת הקישור צריכה לגלות רגישות לבעיות הפרט. ביחוד באותם מקרים שבהם יש בעיה רצינית יותר מהרגיל ולא חסרים מקרים כאלה. אז נכון, לא צריך לצפות ממנה לנשק ולחבק כל מילואימניק אבל גם גישה קרה ולא איכפתית פוגעת, מעליבה ואפילו גורמת לירידה במוטיבציה ובתפקוד. לא לשכוח, מאחורי כל צו יש נשמה... 4. אני לא מבין מה הגאווה הגדולה לתחמן את המערכת ולהשתחרר. בגלל כל המשתמטים האלה אנחנו עושים 40 ו50 יום בשנה. ומה אתם רוצים? רוב הציבור מעדיף להצביע שרון, להמשיך במלחמה בלי להתחיל במשא ומתן, להמשיך בהתנחלויות, להמשיך את הכיבוש. מה אתם חושבים? זה נעשה מעצמו? מישהו צריך לעשות את הדברים האלה! ואם אתם לא תעשו אז מי יעשה? 5. ובכל זאת לעניין הקב"ן: הפניה לקב"ן היא על פי שיקול דעת של מפקד הגדוד בהתייעצות עם קצין הרפואה הגדודי. היא לא תיעשה מבלי שיש לחייל מטפל אזרחי! לא יכול להיות שיש בעיה נפשית שמתעוררת רק במילואים! ואם יש כזו בעיה, מובטח לכם שאחרי השחרור מהמיולאים הבעיה הזו תצוץ מחדש בקשר למשהו מלחיץ אחר, עבודה, משפחה וכדומה. 6. לגבי שירות של חיילי יחידות עורפיות בסדיר: אז באמת יש משימה של אבטחת יישובים שעושים חיילי סדיר מיחידות עורפיות. גם אנשי קבע. אפשר לטעון שזה לא מספיק. יש מספיק חיילים בסדיר ביחידות עורפיות שלא רואים מה זה נשק ולא יודעים מה זה שמירה או סיור. אין שום סיבה שזה יהיה. שליחת החיילים האלה למשימות אבט"ש היא התחלה טובה, אבל רק התחלה, הן מבחינת התרומה האישית של כל חייל והןם מבחינת היקף היחידות המשתתפות. 7. לגבי שירות ´מילואים´ של אנשי קבע. הצעה מעניינת. לא הייתי שולל על הסף. כמובן שזה לא ממש ´מילואים´, אלה יותר שרות של תקופה מסויימת בשנה (נגיד 3 שבועות) במשימות כמו אבט"ש וכדומה.