o r t a l 0 0 0 0
New member
סגירת מעגל../images/Emo16.gif
יצאתי לפולין מיד אחרי פסח של השנה הנוכחית. סבא שילם את רוב הסכום. כמו שבטח רובכם יודעים, את רוב התשלומים מסיימים לפני המסע ואפילו הרבה לפני. אני אומרת את זה כי בערך חודש לפני פסח סבא שלי נכנס לבי"ח במצב לא ממש נחמד. אחרי פסח, כשחזרתי מפולין, מאוד התרגשתי (לצערי לא מהמסע.. המסע שלי היה גרוע) והגעתי לביה"ח לסבא עם התמונות. היה קשה לראות את התמונות והיה קשה עוד יותר להעביר את זה לסבא שבקושי הגיב (וגם כשהוא הגיע זה היה לאמא ולא אליי). הרגשתי שסגרתי מעגל, לפחות באופן חלקי. אני הנכדה הגדולה של סבא והוא תמיד רצה שמישהו יסע לפולין. ת'אמת הוא רצה שיסעו אותי אבל עד שאני הייתי צריכה לצאת, הוא כבר לא יכל ללכת מרחקים כל כך גדולים. אתמול המעגל נסגר יותר מתמיד. סבא נפטר. לקראת הסוף המצב היה לא טוב בכלל. אותי הוא לא זיהה כבר בשלב מאוד מוקדם והיה לי מאוד קשה עם זה. היו קטעים שהוא חזר לתקופת השואה. הוא צעק לנו "ואסר!" (=מים באידיש) ואמר לנו שהאחים והאחיות בביה"ח הם נאצים ורוצים להרוג אותו. בקיצור, אחסוך מכם את התיאורים... סגירת המעגל הייתה חזקה מאי פעם. תמיד תמיד ידעתי שאני אצא לפולין. על המשלחת ידעתי מאז שאני זוכרת את עצמי. סבא הודיע לי חגיגית שאם אני לא יוצאת דרך משלחת מסודרת, הוא בעצמו יקח אותי לפולין ויראה לי את כל המקומות שהוא מכיר (וזה הרבה). תמיד ידעתי שאני אצא לפולין, ידעתי שסבא רוצה שאני אצא לפולין, וזה מה שעשיתי. אני שמחה שהספקתי לחזור עוד בתקופה שהוא קלט שהייתי, חויתי, והרגשתי את הכל ואני שמחה גם שהספקתי להעמיק שורשים עוד בהיותו חי. הדבר העצוב היחיד היה שלא הספקתי להגיע מוקדם עוד כשהוא היה פעיל פיזית ונפשית כדי שכשהוא היה רואה את התמונות שלי, הוא היה נזכר אולי בעוד דברים ומספר. זה היה חלום שכבר לא יתגשם..
יצאתי לפולין מיד אחרי פסח של השנה הנוכחית. סבא שילם את רוב הסכום. כמו שבטח רובכם יודעים, את רוב התשלומים מסיימים לפני המסע ואפילו הרבה לפני. אני אומרת את זה כי בערך חודש לפני פסח סבא שלי נכנס לבי"ח במצב לא ממש נחמד. אחרי פסח, כשחזרתי מפולין, מאוד התרגשתי (לצערי לא מהמסע.. המסע שלי היה גרוע) והגעתי לביה"ח לסבא עם התמונות. היה קשה לראות את התמונות והיה קשה עוד יותר להעביר את זה לסבא שבקושי הגיב (וגם כשהוא הגיע זה היה לאמא ולא אליי). הרגשתי שסגרתי מעגל, לפחות באופן חלקי. אני הנכדה הגדולה של סבא והוא תמיד רצה שמישהו יסע לפולין. ת'אמת הוא רצה שיסעו אותי אבל עד שאני הייתי צריכה לצאת, הוא כבר לא יכל ללכת מרחקים כל כך גדולים. אתמול המעגל נסגר יותר מתמיד. סבא נפטר. לקראת הסוף המצב היה לא טוב בכלל. אותי הוא לא זיהה כבר בשלב מאוד מוקדם והיה לי מאוד קשה עם זה. היו קטעים שהוא חזר לתקופת השואה. הוא צעק לנו "ואסר!" (=מים באידיש) ואמר לנו שהאחים והאחיות בביה"ח הם נאצים ורוצים להרוג אותו. בקיצור, אחסוך מכם את התיאורים... סגירת המעגל הייתה חזקה מאי פעם. תמיד תמיד ידעתי שאני אצא לפולין. על המשלחת ידעתי מאז שאני זוכרת את עצמי. סבא הודיע לי חגיגית שאם אני לא יוצאת דרך משלחת מסודרת, הוא בעצמו יקח אותי לפולין ויראה לי את כל המקומות שהוא מכיר (וזה הרבה). תמיד ידעתי שאני אצא לפולין, ידעתי שסבא רוצה שאני אצא לפולין, וזה מה שעשיתי. אני שמחה שהספקתי לחזור עוד בתקופה שהוא קלט שהייתי, חויתי, והרגשתי את הכל ואני שמחה גם שהספקתי להעמיק שורשים עוד בהיותו חי. הדבר העצוב היחיד היה שלא הספקתי להגיע מוקדם עוד כשהוא היה פעיל פיזית ונפשית כדי שכשהוא היה רואה את התמונות שלי, הוא היה נזכר אולי בעוד דברים ומספר. זה היה חלום שכבר לא יתגשם..
