סדרי עדיפויות

[יס באך]

חוסר המוסריות של האירועים

אירועים ומקרים קורים. בספרד אירוע טירור המושווה ל-11 בספטמבר בישראל הלך לעולמו נתן יונתן. נשמות רבות ממטירות תלי תלים של דמעות על מותו של נתן יונתן בן ה- 81 ומעט מתרגשות בשל האירוע בספרד. ואם ישנה התרגשות בשל האירוע במדריד היא קשורה לשמחה לאיד של ישראלים רבים: עכשיו הם ירגישו, עכשיו הם יבינו.. ובמקביל הם שרים "חופים הם לפעמים" ומצטערים על מותו של זקן בן 81. יתכן, יתכן ואין מקום עקרוני להתיחס במקביל לשני האירועים, אבל שניהם קרו במרחב התודעה הציבורי שלנו כישראלים, בעברית, בעולם הצפנים ה"אוניברסלי" שאנחנו חלק ממנו. לי נראה , שכאשר קורים שני אירועים באותו מרחב תודעה, אין סיבה שלא אבדוק אותם זה ליד זה.

 

[אחות נחמה]

ולמה בעצם

שלא יבכו מדי פעם על אדם שהגיע לגבורות ואח"כ הלך לעולמו? למה תמיד על טרגדיות קיומיות? פספסת את הנקודה באך. תן להתמקד בנקודת המבט המקומית, לכן גם הינד הראש ונימת ה"עכשיו הם יבינו" אולי לא חכמות כל כך, אבל בהחלט מובנות.

 

[אחות נחמה]

אני מוחה

אולי לדעתך המלומדת הוא בינוני ומטה. לדעתי המטומטמת הוא היה משורר ויוצר נפלא.

 

[יס באך]

יאללה, יאללה

מאימתי הפכת בדיוק למטומטמת, אה? אולי אני המטומטם? והנה קיבלת מחמאה ממני [ כאילו שלא ידעת שאת חכמה, יפה, מדליקה ומקסימה וכוסית לאללה , גם ]

 

[אחות נחמה]

ואולי לא היו הדברים מעולם

ועכשיו אני אסמיק, על אף ולמרות גילי המופלג. מזכיר לי את שורת הפנסיונרים בכניסה למחלקה שבאים רק כדי לראות כוס תה ולקחת מספר.