סדר בבית

[סתם מתעניינת1]

סדר בבית

אני ובעלי רבים כל הזמן על עניין הסדר בבית. אני לא תמיד מצליחה לסדר כל דבר במקום, לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. בעלי אוהב סדר אבל כל הזמן שואל אותי איפה לשים את הדברים. מאחר שאני לא אוהבת לסדר ודיי עושה את זה כי אני חייבת, השאלה שלו יכולה להוציא אותי מכלים.
הוא נמצא כל כמה חודשים בחול ואז הבית מתנהל איך שאני חושבת לנכון וכשהוא חוזר הכל צריך להשתנות.
קשה לי להתרגל לשינויים האלה מבחינת ההתנהלות
מה עושים במצב כזה?
תודה

 

[אורחת11111]

ראשית, כדי שלא יהיה צורך לשאול כל פעם איפה לשים את הדברים

למה לא לעשות רשימה של הדברים ואיפה יש לשים אותם? אפשר תמיד להוסיף עוד פריטים לרשימה. אז אולי יצטרך לשאול הרבה פחות.
שנית, אם יש אפשרות כלכלית, אפשר להביא עזרה כדי שפחות עבודה שאת לא אוהבת לעשות תיפול עלייך ושיהיו פחות הזדמנויות לקונפליקטים סביב עניין הניקיון והסדר.
שלישית ואולי לפני הכול - יושבים יחד ומקיימים שיחה של תיאום ציפיות (שבמהלכה גם אפשר להעלות את הרעיונות האלה או רעיונות נוספים לפתרון),
רביעית - מנסים להכניס את הדברים לפרופורציה. אם זו הבעיה הרצינית היחידה בזוגיות שלכם, מצבכם לא גרוע כלל.

 

[מריוס זכריה]

כמו שאני תמיד אומר

כשזוג רב באופן קבוע על דברים שנראים פעוטים, שכביכול ניתן היה לפתור אותם בשיחה רציונלית, אבל משום מה לא מצליחים, זה סצנריו של לחפש את המטבע מתחת לפנס.

כלומר, המריבה שקורית בפועל היא רק מטאפורה לנושאים האמיתיים שמתרחשים מתחת לפני השטח.

הנושאים האמיתיים בד"כ קשורים לצרכים העמוקים של בני הזוג אשר לא באים על סיפוקם. זו הסיבה שתמיד, כל זוג, מגיע מהר מאוד למאבק הזוגי.

לרוב הנושאים האלה טעונים מדי וקשה לריב עליהם ישירות באופן יומיומי. אז במקום זה, רבים על סידור הבית.

מה כדאי לעשות? טיפול זוגי.
לא בגלל סידור הבית, אלא בגלל הדברים האחרים.
טיפול זוגי חשוב לכל זוג!

אבל אני מעריך לפי מה שכתבת שהעצה הזו לא תיושם.
אם כן, זה יהיה חבל. אבל במקרה כזה, אני מציע:

1. בנושא סידור הבית ללכת לפתרונות יצירתיים, רצוי בעזרת הומור
2. לפתוח מדי פעם שיחות שלא קשורות לכלום, שבהן תזמינו זה את זו לפתוח את הנושאים הכואבים האמיתיים.

בהקשר הזה, יותר חשוב שהדברים יושמעו ויישמעו, מאשר שיקבלו פתרון סופי. עצם הדיבור עליהם כבר עוזר משמעותית.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[אורחת11111]

ככה, בלי שום הסתייגות?

לא תיתכן מריבה בין בני זוג כי אחד אוהב סדר והשני לא? תמיד חייב להיות איזה משהו עמוק מאחורי זה? זה לא שלא ייתכן שיש משהו עמוק, אבל לחלוטין לא הכרחי. בתור מי שאוהבת סדר, גם לי מפריע כשלא שמים לי בבית את הדברים במקום, לא משנה מי. עם הילדים יש לי ויכוחים קבועים על כך כי הם בלגניסטים. בעלי יחסית מסודר, אז איתו יש מעט מאוד דין ודברים בעניין. כשהוא כן זוכר לשים את הדברים במקום, שזה רוב הזמן, שום דבר לא מפריע לי. אבל כשפעם בכמה זמן הוא שוכח לשים משהו במקום, זה נורא מפריע לי בעין ואני מעירה לו או פשוט מסדרת בעצמי, והגורם שמפריע לי פשוט נעלם. בזה זה נגמר. אין שום דבר מעבר לזה ובימים שהכול מסודר כלום לא מפריע לי.
לדעתי לפני שרצים להוציא הון על טיפול זוגי, כדאי לפחות לנסות שיטה שאולי תעזור לצמצם את הבלגן ואת השאלות של איפה לשים מה ולראות אם זה באמת מפחית את רמת החיכוך הזוגי. אם מפחית - סימן שאין שום בעיה עמוקה וצריך פשוט למצוא פיתרון טכני לעניין. אם לא מפחית והחיכוכים ממשיכים באותה עוצמה ו/או עוברים לתחומים אחרים, אז כנראה יש דברים בגו וכדאי לשקול טיפול זוגי.
אני מודה שאני ממש לא מבינה את העניין של לשלוח אנשים לטיפול זוגי קודם ולחשוב אחר כך. זה הרי לא מצב קריטי של התלבטות אם להתגרש או לא, אפשר לתת לזה שבועיים או חודש ולראות אם אין פתרונות פשוטים וזולים יותר שעובדים. טיפול זוגי גוזל זמן, עולה הרבה כסף, זה לא תמיד עוזר ובחלק מהמקרים פשוט לחלוטין לא נחוץ ואף מיותר.

 

[מריוס זכריה]

למרות שזה ויכוח שכל פעם חוזר על עצמו, אני אסביר שוב:

אם יוצאים מנקודת ההנחה (שאני לא מסכים לה) שטיפול זה דבר מיותר, בזבזני ואף מזיק בפוטנציה, אז כן, את צודקת. צריך לא ללכת לטיפול אלא אם כן נופלים השמיים. בכל מצב אחר יש להמנע מהצרה הזאת. ומי שמציע לזוג ללכת לטיפול, למרות שטרם כלו כל הקיצין, הוא או שרלטן, או טיפש, או אדם חמדני שרוצה להתעשר על חשבון אחרים.
&nbsp
עד כאן הכל הגיוני ומקובל עלי.
&nbsp
הבעיה היא בנקודת ההנחה השגויה.
&nbsp
כמו שכל זוג בהריון ראשון לומד על הריון ולידה, והולך להמון רופאים ובדיקות, שמשנה לשנה מתרבות - כך יש צורך ללמוד גם על זוגיות. וגם, דרך אגב, על הורות. בשני הנושאים הללו יש קשיים ענקיים, והידע של בני האדם, בשניהם הוא חלקי מאוד.
&nbsp
אני הייתי שמח שכל זוג ילך בהתחלת דרכו המשותפת (נניח, אחרי 2-3 שנים של מגורים יחד) ל 10-15 פגישות טיפול זוגי. זה יעלה לו משהו כמו 3,500 - 5,000 ש"ח, פחות מטיול של שבוע באירופה. התועלת תהיה עצומה, לשנים רבות.
&nbsp
לאותו זוג, כשיהיו בהריון ראשון, לצד קורס הכנה ללידה כדאי היה שילכו גם לקורס הכנה להורות, בקבוצה. מה שנקרא "בית ספר להורים".
&nbsp
שני אלו הם היגיון פשוט בעיני.
&nbsp
אלא שאני אדם ריאלי, ואני יודע שיש לטיפול סטיגמה של משהו שלילי ונורא, בערך כמו ניתוח להוצאת גידול ממאיר. משהו איום ונורא. רק אם אין ברירה. זאת סטיגמה טיפשית, אבל מאוד נפוצה. אני רואה כחלק מתפקידי להיאבק בסטיגמה הזאת על ידי הסברה.
&nbsp
אני מציע לכל מי שקורא כאן בפורום לבדוק עם עצמו: כשהוא נכנס לקשר הרציני הראשון בחייו, האם הוא קרא ולו גם ספר אחד שמלמד על זוגיות? מי שקרא: כל הכבוד! ומי שלא, ואם לא, שישאל את עצמו למה לא טרחתי? האם הנושא לא מספיק חשוב? או שאני יודע כל מה שיש לדעת בנושא?
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[חייבתלהגיב]

הסיבה היא שגם ה"מומחים" לא מבינים בו.

גם ספרי תזונה, למשל, אני לא קוראת, כי זה תחום שאני לא סומכת על הידע שבו, שמשתנה כל הזמן וכל מחקר חדש סותר את עצמו.
גם בקורס הכנה ללידה לא לומדים הרבה. לגבי ההריון אכן יש ידע (רפואי, מחקרי, מדעי, ובעיקר עקבי!), ולכן אפילו הסכמתי לקחת תרופה (!) בזמן ההריון, כי מחקרים הראו שהיא אמורה לעזור לעובר (זו הייתה תרופה בשביל העוברית, לא בשבילי). הורות קצת יותר דומה לזוגיות מהבחינה הזאת - אכן קראתי ספרים בנושא, והם בעיקר סתרו זה את זה. הם בעיקר שיקפו את "רוח התקופה" וכו', ולאו דווקא את ה"אמת".
זה שמישהו כותב משהו על זוגיות לא אומר שזה נכון. זו הסיבה הפשוטה לא לקרוא ספרים על זוגיות.

 

[חייבתלהגיב]

כל מחקר חדש סותר את קודמו...

 

[אורחת11111]

מסכימה, אך בכל מקרה יש הבדל אחד בסיסי בין קורס הכנה ללידה

וקורס הכנה להורות לעומת טיפול זוגי.
בקורס הכנה ללידה מקבלים *גם* מידע פיזי עובדתי. למשל, סיור במחלקת לידה בבית חולים. או טכניקות נשימה. או תרגילים שאפשר לעשות כדי לעזור לכאב וכו'. זה קורס מוגבל בזמן ונועד כדי להכין לאירוע אחד ספציפי שיש בו חלק פיזיולוגי משמעותי ושמקבלים בו מידע והצעות קונקרטיות. עדיין, כמובן, יש בו חלקים מיותרים, אך יש אולי גם תועלת, במיוחד למי שזה הריונה הראשון ואין לה מושג למה לצפות ואיך להתכונן ללידה.
לעומת זאת, טיפול פסיכולוגי במהותו זה משהו הרבה יותר פלואידי וערטילאי, לא קשור לאירוע גופני מסוים ומוגדר, אין בו התבוססות על מידע פיזי אובייקטיבי או עובדות מוכחות ויותר על דברים חמקמקים ולא עובדתיים כמו תיאוריות פסיכולוגיות, גישת המטפל, הכימיה עם המטופלים, רשמים אישיים וכד'. פסיכולוגיה רחוקה הרבה יותר מלהיות מדע מדויק ומוכח מאשר תחומים אחרים בביולוגיה או רפואה, שעוסקים במידה רבה הרבה יותר באספקטים גופניים ולא רק נפשיים.
גם בהכנה להורות יש חלק שהוא הרבה יותר פיזי וקונקרטי - כמו הטיפול הפיזי בתינוק, ייעוץ הנקה, טיפול בעניינים בריאותיים של האם והתינוק, הבנת שלבי ההתפתחות של התינוק והיכולות שלו בגיל כזה או אחר ועוד ועוד. תינוק הוא יצור חסר ישע שמצבו תלוי לחלוטין בטיפול, שחלקו הלא מבוטל פיזי, שההורים מעניקים לו או בפעולות מאוד קונקרטיות שהם עושים בקשר אליו, ולכן לא ניתן להשוות בין זה לבין טיפול פסיכולוגי. ועדיין אני מסכימה שהחלק היותר פסיכולוגי של כל הגישות להורות הוא במידה רבה עניין של אופנה וגישה, ואם בוחרים בקורס הכנה להורות על פי גישה אחת ספציפית, של מעביר קורס כזה או אחר, לדעתי מפסידים הרבה יותר מאשר מרוויחים. הנכון הוא לקרוא מידע וספרים עם גישות כמה שיותר מגוונות ולהתייעץ עם מגוון של הורים מנוסים, לא להינעל מראש על אף גישה ספציפית וללכת איתה עד הסוף, אלא לשמור על ראש פתוח ולקחת מכל גישה מה שמתאים ונראה הגיוני בעיני ההורה, אם בכלל. הרבה גישות לגידול תינוק הן שחור או לבן, מאוד חסרות גמישות או היגיון בריא, כי לאנשים יש נטייה לקחת את האמונות והתורות שלהם לקיצוניות ולאבד בדרך את הפרופורציות ואת שביל הזהב. ולכן לדעתי לקחת קורס להורות אצל מטפל אחד בעל גישה אחת זה ממש לא הדבר הנכון לעשות, ועלול אפילו להיות מזיק להורים צעירים וחסרי ניסיון, שעלולים להתייחס לתיאוריות לא מוכחות כאל תורה מסיני. צריך לדעת להפריד היטב בין מידע עובדתי מוכח לבין השערות, גישות ואמונות אישיות, ואנשים רבים פשוט לא יודעים לעשות זאת.

 

[חייבתלהגיב]

התרגילים והטכניקות שווים ל***, לפחות במקרה שלי...

ואחרי פיטוצין בכלל אין על מה לדבר...

 

[אורחת11111]

נכון, לא מובטח שהם יעזרו לכל אחת ואחת,

ולדעתי גם לא ניתן לדעת מראש איזו טכניקה תעזור יותר, אם בכלל, למי, אם עדיין לא ילדה ולא התנסתה. איתנו למשל דיברו על כך שללדת בשכיבה זה הכי גרוע, אבל כשהגענו לרגע האמת וניסיתי, היה לי ברור שזו התנוחה היחידה שמתאימה לי. אבל לפחות היה לי מידע שלפיו ידעתי אילו אפשרויות אני יכולה לנסות ולהחליט מה הכי מתאים לי. נשים שאין להן מידע חושבות שאין להן ברירה והן חייבות תמיד להיות רק בתנוחה אחת מסוימת (שבית החולים קובע עבורן), ולא לכולן זה מתאים. לפחות ככה זה היה בזמנו, אולי הדברים השתנו מאז.
אני דווקא שמעתי על נשים רבות שהקורס כן עזר להן, וגם עזר לבעל להבין איך לתמוך הכי טוב באישה במהלך הלידה. כמובן שלפעמים יש הפתעות במהלך הלידה והיא לא מתקדמת כמתוכנן, ואז הכול ממילא משתבש, אבל לפחות יש לזה פוטנציאל לעזור במידע קונקרטי לפחות חלקית ולפחות לחלק מהנשים.
ופיטוצין זה דבר נורא. הכאב הוא אותו כאב, רק מרגישים גם חוסר אונים. רק אפידורל אפיקטיבי לדעתי, אם נותנים ומחדשים אותו בזמן. וחלק מלהתכונן אמור להיות ללמוד לבקש מהרופאים דברים שהם לא מציעים ולפעמים גם להתעקש על דברים שהם לא ששים לעשות או לסרב לדברים שהם מציגים כמובנים מאליהם, אבל הם לא בהכרח כאלה.

 

[חייבתלהגיב]

אצלי עם הפיטוצין הכאב היה חזק יותר + תכוף יותר.

 

[michal@gal]

כמובן. זו מטרתו.

 

[חייבתלהגיב]

המטרה שלו היא לא שיכאב יותר...

הגבתי לכך שהיא אמרה שהכאב בפיטוצין הוא אותו כאב - עבורי הוא היה חזק יותר.

 

[michal@gal]

פיטוצין מגביר את הצירים

אז כמובן שכואב יותר.

 

[חייבתלהגיב]

העובדה שהצירים עצמם יותר חזקים לאו דווקא אמורה

להתבטא בכאב חזק יותר. (אם כי יכול להיות שזה אכן המצב).

הנה מה שטוענים, למשל, פה:
"ניפוץ מיתוס אחרון, לסיום: צירים של זירוז אינם כואבים יותר מצירים רגילים."
https://www.mako.co.il/ninemonth-your-body/Article-2c8b91227b51631006.htm

לי זה כן כאב יותר, בכל מקרה. וזה לא כי הייתי מותשת, כמו שהם טוענים בקישור, כי רגע לפני (שבו הייתי מותשת רק רגע פחות) זה כאב לי פחות...

 

[נוסעת27]

הדיון הזה מוזר

על כל מה שאת מדברת בקורס הכנה ללידה, אפשר פשוט להחליף ל "טיפול פסיכולוגי" ועוד כמה מילים לשנות וזה בדיוק אותן תשובות. יש המון אנשים שטיפול פסיכולוגי עזר להם, ויש אנשים שלא. זה לא אומר שכל מטפל הוא מטפל טוב, כמו שלא כל קורס הכנה ללידה הוא טוב ותלוי במי מעביר אותו ומה האג'נדה שלו. אבל יש הרבה שזה עוזר להם.
יש אנשים שחייהם, זוגיותם, יחסיהם גישתם וכו השתנו ללא היכר ואף "ניצלו" באמצעות טיפול פסיכולוגי. אני אחת מהם, לכן לא יכולה להסכים עם הדחיפה הכוללת הזו שטיפול הוא דבר שרלטני. זה לגמרי נכון שזה לא מדע רפואי מדוייק כמו אם לתת אקומול או אנטיביוטיקה, וחשוב ליפול על מטפל נכון ומתאים, היה לי גם פעם אחד שלא ממש התאים. אבל לא סגרתי את הבאסטה. וכשהיכתה בי הפרעת חרדה קשה באמצע החיים חיפשתי אחת שתתאים ואם לא הייתי מגיעה אליה לא בטוח שהייתי כאן היום. ואחרי שהיא הרימה אותי מהריצפה וחזרתי להיות אדם עצמאי וחזק ובניתי זוגיות עם בן זוגי דאז ובעלי כיום, והתעוררו קשיים, לא פחדתי ללכת לטיפול זוגי, להיפך. היינו בסך הכל שלושה חודשים בטיפול והבוסט הפסיכי שזה נתן לקשר שלנו, לעזרה בקשיי התקשורת שהיו לנו, זה פשוט מטורף. כמה הרבה השיגה המטפלת ההיא איתנו בכל כך מעט זמן.
היום, שלוש שנים אחרי אותו טיפול הדברים שלמדנו שם עדיין משמשים אבני יסוד להתנהלות שלנו אחד עם השני, לקבלה שלנו אחד עם השני. ואנחנו חזקים מאי פעם.
&nbsp
אני מציעה לצאת קצת מההתנשאות, להבין שכולנו דפוקים באיזשהו אופן. סוחבים שריטות בכל כך הרבה מישורים, ולא, אנחנו לא תמיד מודעים להכל לא משנה כמה חכמים ורהוטים אנחנו. זו לא בושה ולא שרלטנות לפנות לעזרה במישור הנפשי, כמו שפונים לעזרה במישורים אחרים (קורס הכנה ללידה, רופא וכו'). גם שם תיפלו על כל מני גישות, על טייפים של מטפלים. אז מה, אז לא נעזור לעצמנו בשום דבר?

 

[אורחת11111]

את לקחת את דבריי למקום מאוד רחוק ונתת להם פרשנות

רחוקה מאוד ממה שכתבתי בפועל.
1. ראשית, הסכמתי עם חייבת להגיב בקשר לזה שגם הכנה ללידה ולהורות זה לא חובה. רק שבאותה הזדמנות בכל זאת הערתי וציינתי הבדל ספציפי שמגדיל את הסיכוי להפיק תועלת בגלל הפן הפיזי של העניין, שכמו שבעצמך אמרת, שהוא יותר "מדע רפואי מדויק", כמו שבעצמך אמרת, מאשר טיפול, ולדעתי שיעור האנשים שזה כן עוזר להם באופן מאוד מעשי וספציפי גבוה יותר. שוב, אלה דברים שונים לגמרי - סיפוק מידע עובדתי ענייני למצב ספציפי ומוגדר זה ממש לא אותו הדבר כמו צלילה לנבכי נפש האדם. אני הלכתי לקורס הכנה ללידה כמו לשיעור כדי לקבל ידע מעשי, לרגע לא חשבתי שהוא צריך לעזור לי לפתור איזו בעיה פסיכולוגית אישית.
2. שנית, זה בכלל לא העניין, כי בניגוד לטענתך אני לא כתבתי שום דבר נגד טיפול פסיכולוגי ברמה העקרונית, וגם לא זלזלתי בו. כן התנגדתי לקביעה החד משמעית בלי להכיר את הזוג שמדובר בבעיה עמוקה יותר שמחייבת טיפול פסיכולוגי, ושבכלל כל זוג צעיר, עוד לפני שהספיק באמת לחיות ביחד תקופה, חייב לרוץ מייד לטיפול פסיכולוגי בלי קשר לאם יש או אין בעיות כלשהן, וגם נימקתי מדוע לדעתי זו לא עצה כל כך מוצלחת. אני גם לא אמרתי שבשום אופן לא צריך ללכת לטיפול, אלא שבמקרים מסוימים שאינם נראים קשים כדאי קודם כל לתת סיכוי לזמן קצר לפתרון יותר פשוט, ואם זה לא יעזור - אז ללכת לטיפול. ממה שכתבת נראה שהלכת לטיפול פסיכולוגי בשל צורך אמיתי שהיה לך, וגם אני כתבתי שאם יסתבר כעבור שבועיים עד חודש שהפתרון הטכני לא עוזר, סימן שיש כנראה בעיה יותר עמוקה וכדאי לפנות לטיפול. אז איפה בדיוק הזלזול כאן? אבל כן - מבחינתי ללכת לטיפול זוגי סתם, מבלי שיש באמת סיבה, זה מיותר. אני מעדיפה להשקיע את הכסף הזה בטיול זוגי, למשל, ואני משוכנעת לחלוטין שזה יביא לי הרבה יותר תועלת כי אני נהנית לבלות כל דקה מחיי בחברת בעלי ולעשות איתו דברים ששנינו נהנים מהם. למה שארצה במקום זה ללכת לטיפול זוגי כשאין לי שום בעיה בזוגיות? הרי צריך גם פרופורציות בחיים ולא לפעול על אוטומט ולהתייחס לכל המקרים כאילו הם זהים לגמרי.

 

[נוסעת27]

אבל יש אמצע לכל זה

יש את מקרי הקיצון, שהזוגיות שלהם חייבת עזרה וברור כשמש שהם חייבים טיפול זוגי. יש זוגות שהכל יופי טופי ואין בעיות וממש לא צריכים כרגע, ויש את האמצע, כמו כותבת השירשור (מי דיבר עלייך ועל בעלך? העצות לטיפול זוגי היו אליה). בסך הכל דובר על העניין שנשמע שיש כאן ריבים שחוזרים על עצמם ומריוס הציע שיש מצב טוב שיש כאן עוד מתחת לפני השטח שמציף ריבים חוזרים. אני חושבת שזו גישה ממש לא תלושה. כי אני יודעת שאם אני ובן זוגי היינו ניגשים לטיפול הזוגי הרבה לפני, הבעיות שהפכו לגדולות היו מראש נשארות קטנטנות והרבה ריבים היו נחסכים בדרך. טיפול זוגי לא נועד "לטפל" בבני הזוג. הוא מתמקד בעיקר בתקשורת בניהם. המון אנשים מפספסים במובן הזה. בני זוג לא נולדו באותו הבית, לא גדלו על אותו החינוך בדיוק ואינם אותו אדם. הרבה פעמים הוא חושב א', היא חושבת ב', היא לא מבינה לגמרי אותו או הוא אותה, כל אחד רואה את עצמו ופחות מבין את האחר עד הסוף. זה דברים דיי טבעיים בקשרים עם אנשים אחרים ולא רק בני זוג אלא בכלל. טיפול זוגי עוזר לגשר על המקום הזה, להבין איך לתקשר יותר נכון, איך לקבל את האחר יותר טוב ולתת מקום לשונות שלו. גם אנשים שמתפארים ביכולות תקשורתיות גבוהות, מודעות עצמית רחבה ופתיחות מוחלטת יכולים ללמוד במעמד הזה דבר או שניים.
ואגב, אני מכירה יותר מזוג אחד שיש להם אחלה זוגיות ופעם בכמה שנים הולכים לטיפול זוגי כדי לתחזק את הקשר שלהם, ולא כי התעוררו בעיות ספציפיות. פשוט אנשים מתפתחים, משתנים, החיים מביאים איתם שינויים רבים ומגוונים, ולפעמים אנשים מרגישים צורך לתחזק את היסודות. עד היום לא שמעתי מאף אחד שזה היה ביזבוז זמן. למה זה ביזבוז זמן להשקיע בזוגיות ברמה כזו עמוקה? בעיני זה הרבה יותר משמעותי מעוד חופשה בחו"ל.

 

[אורחת11111]

אבל שוב, איפה הסתירה בחן זה למה שכתבתי?

ראשית מי שמרצונו מרגיש רצון או צורך לעשות משהו - לא משנה אם טיפול זוגי או כל דבר אחר שהוא עצמו מרגיש שיעשה טוב לזוגיות שלו, אז בכיף. במקרה שהזוג רוצה באופן משותף ללכת לטיפול מכל סיבה שלא תהיה - פשוט הולכים לטיפול, אין צורך לפנות בשביל זה לפורום. אבל פותחת השרשור לא הזכירה רצון כזה בהודעתה, ולכן ייתכן שהיא פתוחה גם לאפשרויות נוספות.
שנית, לא הייתי נגד טיפול, לא ברמה העקרונית ולא במקרה של הזוג המדובר. רק הצעתי תקופה קצרה של ניסיון לפתורמ את הבעיה בדרך יותר פשוטה וזולה. זה שטיפול זוגי יכול להיות מועיל, לא מבטיח שאכן יהיה כזה בכל מקרה או במקרה שלהם דווקא. ולא כל האנשים בנויים אותו הדבר ולא לכולם הוא מתאים. לכן מותר גם לנסות ולפעול בצורה אחרת. לא הצעתי להם לבזבז שנים לפני שפונים לטיפול זוגי, בסך הכול שבועיים או חודש, אז אין צורך לקחת את זה לקיצוניות של או שטיפול כאן ועכשיו ברגע זה או שלעולם לא או מאוחר מדי.

 

[חייבתלהגיב]

ואני בכלל הגבתי לשאלה של מריוס לגבי ספרים על זוגיות,

ובשרשור הספציפי הזה בכלל לא התייחסתי לטיפול.