סדר בבית

מריוס זכריה

Member
מנהל
זה בדיוק אותו דיון ואותה תשובה

נכון, יש הרבה גישות.
זה לא מדע.

ללמוד ולהשכיל בתחום מסוים לא אומר לדעת את האמת המוחלטת בתחום, כי קרוב לוודאי שאין אמת כזו בנפש האדם, וביחסי אנוש.

כשקוראים יותר מספר אחד (או כשלומדים באוניברסיטה מאות ואלפי ספרים ואמרים), ומגלים שיש גישות רבות, והראש צריך להתחיל לעבוד על אינטגרציה של הכל, לשאול שאלות, להבין שיש מורכבות, ולגבש, בעל כורחנו, עמדה אישית. שאגב יכולה להשתנות עם הזמן. זו לא דת.

הפואנטה היא שככל שקוראים יותר, ומתלבטים יותר, ומתנסים יותר, העמדה האישית מבוססת על יותר מרחב של מידעים ודעות ועל יותר חשיבה והתעמקות אישית בנושא. [וגם אז אפשר לטעות, להזיק או להיות מטפל גרוע. או שלא. תלוי באדם]

לקרוא ספר אחד על זוגיות זה צעד ראשון.
אחר כך אפשר לקרוא ספר שני.
אפשר ורצוי ללמוד כל החיים. אפילו שזה תחום הומני, נזיל ונתון למחלוקות.

כל הדיון על האם זו אמת, האם זה טוב או רע בשחור ולבן, לי אישית לא נראה מקדם. אבל אני חסיד של חופש אישי. זה כולל זכותם של מתנגדי הפסיכולוגיה ו/או הטיפולים להתנגד.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
אפשר גם לקרוא הרבה ספרים על אסטרולוגיה.

כשמדובר בלהשכיל וללמוד, אני מעדיפה לקרוא דברים שמעוגנים במציאות ובידע, ולא דעות או תיאוריות בלתי קשורות למציאות, ובמיוחד כאלה שמתחזות לידע.
אין לי בעייה לקרוא גם דעות, אם הן מעניינות אותי, אבל כן יש לי בעייה כשמנסים לטעון שהדעות האלה הן האמת (כמו שאתה בהחלט עושה, ע"ע מאבקי כוח, שלבים בזוגיות, וכו') ואמורות אפילו להכתיב לאנשים דברים במציאות, כמו איך לחיות ואיך להתנהל.
אני אכן קוראת ולומדת כל החיים - אבל אני בוחרת מה לקרוא וללמוד, ובתחום הזוגיות לא מצאתי שיש טעם לעשות זאת, מבחינת כמה אני סומכת על הידע שנצבר בתחום, כמו גם בתחום האסטרולוגיה, ולכן ביתי חף מספרים בתחומים הללו. כמו שתיארתי, זה לא התחום היחיד - גם על הידע בתחום התזונה אני לא סומכת, למשל. אני דווקא מרבה לקרוא ספרי עיון, אבל, כאמור, בתחומים אחרים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יפה. אז רק שאני אבין:

את אומרת בעצם שכל מי שעוסק או עסק אי פעם בפסיכולוגיה, פסיכותרפיה, ייעוץ איש או זוגי, הוא שלרטן ריק, או טיפש, וכך או אחרת, כל עבודתו חסרת ערך ענייני?

זה כולל למשל את פרויד, אדלר, יונג, מאסלו, רוג'רס, פרנקל, ויניקוט, קוהוט, ואין ספור אחרים, כולל כל אוניברסיטה מכובדת יותר או פחות בעולם, כו-ו-ו-ו-ו-לם שווים בעיניך בערך כלום? הכל אחיזת עיניים? (שזה מה שאני מניח שאת מתכוונת באסטרולוגיה)
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
מתי אמרתי שכל מי שעוסק בפסיכולוגיה הוא שרלטן ריק או טיפש?

א-נ-י עוסקת בפסיכולוגיה (לא שזה סותר...)! פסיכולוגיה מקיפה הרבה תחומים, וחלק מהעיסוק בה הוא בכלים מדעיים.
אני דיברתי ספציפית על זוגיות, ובהקשר שאתה מדבר עליו.
לגבי מה שציינת, מבין אלה שציינת קראתי רבים, אבל לא קראתי משהו שהם כתבו על זוגיות.
ספציפית לגבי פרויד - הוא לגמרי שרלטן ריק וטיפש (ונפוח), ואחד הדברים היחידים שהסכמתי איתו לגביו הוא שבספר על פירוש החלומות הוא אמר שאנחנו נוטים לחלום על מה שקרה מאז שחלמנו בפעם האחרונה.
ראיות לכך שהוא שרלטן ריק וטיפש הן, למשל, שכדי לשכנע באמיתות דבריו הוא אומר שמי שלא מאמין בדבריו זה כי הוא סובל מכך וכך / מדחיק / וואטאבר. כלומר, א-י-ן אפשרות לא לקבל את דבריו, על אף שהם דברים שהוא הפליץ מהראש שלו, ולאו דווקא קשורים למציאות. זו גישה שרלטנית ומטופשת, ואין לי אלא לכנות אדם כזה שרלטן ריק וטיפש, גם אם היו דברים שהוא אמר שכן היו נכונים בין כל הדברים שהוא אמר שלא היו נכונים.
את פיאז'ה אני אוהבת הרבה יותר. אמנם מה שהוא עשה לא היה מדע, כי מספר הדגימות שלו היה מאוד קטן (הילדים שלו, אבל השוני בין ילדים בתחומים מסוימים קטן מהשוני בין המבוגרים, ולו מפני שההיסטוריה שלהם מאוד קצרה) - אבל בגלל שאל המסקנות שלו הוא הגיע מתצפית ולא מחפירה לא מבוססת בראש של עצמו, הרבה ממה שהוא אמר מחזיק מעמד עד היום, כי הוא פשוט נכון. לעומת זאת, אנשים כמו חומסקי ופינקר שמדברים על איך ילדים לומדים שפה בלי להתעניין בכלל בילדים או לנסות לבדוק מה באמת הם עושים, עוברים וכו', אלא תוך חפירה במוחם של עצמם ומה שנראה להם הגיוני - הם טיפשים, שרלטנים ופוגעים בהתקדמות האנושית. וככל שחוקרים את מה שהם אומרים, מגלים שזה פשוט לא נכון, כי זה מה שקורה כשסתם יושבים וחושבים על משהו ולא בודקים אותו כמו שצריך בכלים כמה שיותר מדעיים.
ה"ניסיון הקליני" יכול להוביל לשאלות. הוא לא יכול להוביל לתשובות בלי מחקר. כשחוקרים שהם קלינאים מבצעים מחקר, הם מגלים בעצמם עד כמה מה שהם חשבו על סמך הניסיון הקליני שלהם לא נכון.
כנ"ל לגבי תיאוריות. אפשר לומר הרבה דברים. זה לא הופך את זה לנכון. לפעמים, כמו שכתבתי בהודעות אחרות, מה שאומרים/כותבים עוזר בלי להיות נכון - ואז זה סבבה. אבל לפעמים זה גם פוגע, וזאת הבעייה (אם נתעלם לרגע מבעיות כמו בזבוז זמן/כסף/וכו' אם זה לא עוזר אבל גם לא פוגע). לפני שאני מאמצת משהו שמישהו בדה ממוחו הקודח, אני צריכה סיבה רצינית לעשות את זה - למשל שמישהו בדק וגילה שזה אשכרה עוזר לרוב האנשים, וכו'. כאמור, התרופה האהובה עליי היא פלסבו, ואין לי התנגדות לאימוץ דברים לא נכונים שעוזרים.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אוקיי, סבבה

אציין רק כמה נקודות:

- אם ניתן ושווה לדון בנפשו של האדם, כעומד בפני עצמו, נשמע סביר שניתן לדון גם ביחסי הזוגיות שלו (וההורות והחברה ובכלל).

- אם את מתחברת רק לחלק המדעי של הפסיכולוגיה, זה לגיטימי בעיניי לגמרי. אני עדיין סבור שיש חלקים סובייקטיביים שהחקירה המדעית בהן היא חלשה מאוד, ועדיין יש בהם תועלת רבה לדיון דיאלקטי על מצבו של האדם ותאוריות על מה שקורו בתוכו ובינו לבין אחרים, גם אם זה לא מדע. לדעתי אולי זה החלק הכי מעניין, והכי חשוב. גם אמנות היא לא מדע, ועדיין יש בה דברים בעלי ערך (וכאלה שפחות, וויכוח גדול על מי הוא מה).

- פרויד כנראה טעה בהרבה דברים, וגם בסגנון העבודה שלו המתנשא והמעגלי, אבל הוא חוליה אדירה בשרשרת הדיון הדיאלקטי, וזה מקומו האמיתי. כמו גם של כל התאורטיקנים האחרים. גם אריסטו היה פיזיקאי שגוי, אבל איש לא חולק על מקומו בשרשרת הידע האנושי [או החשיבה, אם רוצה לקשר ידע רק למדע].

ושאלה אחרונה לסיכום (טוב, שתיים...):

האם את מסכימה לפחות שיש גם יועצים זוגיים שעוזרים לאנשים? [לא אני, חלילה, אבל אחרים, טובים ממני]

ואם כן, האם את חושבת שסך התועלת שיש בהם גדולה או קטנה מסך הנזק שגורמים האחרים?
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
אתייחס רק לשאלות, כרגע אין לי זמן לקרוא את מה שלפניהן.

התשובה היא שאני לא יודעת אם בסך הכל על פני האנשים שמגיעים אליהם, יועצים זוגיים עוזרים יותר או פחות מאשר הם מזיקים. (וגם על הכימות צריך לחשוב - כי אפשר לעזור מעט או הרבה, ולהזיק מעט או הרבה).
אבל הסה"כ לא צריך להיות לכיוון הנזק כדי שאחשוב, למשל, שלהמליץ לכ-ל זוג ללכת למישהו כזה זו טעות.
פשוט כדי להמליץ על זה צריך לעשות מחקר אחר... שעוסק באוכלוסיית כל הזוגות ולא רק אלה שהגיעו ליועצי זוגיות כי הייתה להם בעייה ספציפית... (ובמחקר הראשון אפשר, באמת, לשאול לא רק האם הם עוזרים, אלא, למשל, באילו בעיות הם עוזרים יותר, ובאילו בעיות פחות. זה בדיוק מה שעושים בעולם הרפואה, למשל. יודעים באילו מחלות יודעים לטפל, מה הסיכוי להחלים, וכו', ובאילו לא. בתחום הייעוץ הזוגי זה לא המצב - אין מקום שיספק את המידע הזה, ולכן הדיונים חסרי הטעם האלה חוזרים שוב ושוב, כי אף אחד פה לא יודע מה התשובה).
 
יש הבדל בין לדון ולעסוק במשהו מעניין שטרם הוכח

להצגתו כעובדה מוגמרת, במיוחד כשמדובר בדיני נפשות. זה בהחלט תחום חשוב ומעניין ואני בעד דיונים בו והתקדמות במחקר בו, ואני גם מקווה מאוד שתהיה פריצת דרך ויום אחד כן נגיע למצב שבו יש ידע מדעי מוכח בתחום ואפשר לטפל באנשים ביעילות מבוססת ומוכחת.
אך אפילו אז, ובמיוחד עכשיו, הייתי נזהרת ומסתייגת לפני שהייתי קובעת בצורה נחרצת ועובדתית שכל זוג, לא משנה מה מצבו, צריך דבר ראשון לרוץ לטיפול זוגי. בדיוק כמו שאף על פי שאני הרבה יותר מאמינה במדע הרפואה במצבו הנוכחי, לא הייתי רצה לרופא על כל שריטה קטנה, אלא קודם כל הייתי מנסה לטפל בה בבית ולתת לזה זמן סביר להשתפר. ובמצב של היום הייתי גם נזהרת ומסתייגת מלהציג מידע שלא הוכח מחקרית כעובדה. למשל, שבכל זוגיות חייבים להיות מאבקי כוח (ואני לא מדברת על ויכוח או אפילו ריב פה ושם, שטבעי שיקרה מדי פעם בין אינדיבידואלים נפרדים, אנשים שחושבים עבור עצמם ובאופן עצמאי, שחיים יחד וצריכים לקבל החלטות משותפות, וקורה לפעמים שלא מסכימים בדיוק על איך ומה נכון לעשות ומלבנים זאת על ידי דיון או ויכוח), שכל מריבה מתמשכת על עניין כמו סדר חייבת בהכרח להעיד על בעיה עמוקה ורצינית יותר, על כך שאם מישהו לא חשב לבד על פתרון שנראה לנו פשוט ומובן מאליו זה אומר שהוא טיפש, על כך שאין מה בכלל לנסות פתרונות אחרים לפני שמשגרים זוג להוציא אלפי שקלים על טיפול זוגי בעל יעילות לא מוכחת גם במצבים לא חמורים שבהם יש זמן ואפשרות לנסות תחילה משהו יותר פשוט וזול.
אני נגד לפסול טיפול באופן גורף כמו שאני נגד להמליץ באופן גורף. אני בעד הגישה שכל מקרה וכל מצב לגופם. אני נגד לא לעשות הפרדה ולהתייחס לכולם באופן אוטומטי באותה צורה. אנשים הם לא רובוטים וכל זוגיות מורכבת משני אינדיבידואלים שונים עם דינמיקה ייחודית של יחסים ביניהם, והכללות גורפות בכלל הן דבר מסוכן מאוד. אני בעד לנסות דברים, אפילו אם לא הוכח אם ובאיזה שיעור של הצלחה הם עובדים, כשיש בעיה אמיתית שלא מצליחים לפתור אותה בדרך אחרת, אבל להתחיל מזה כשאין בכלל בעיה או הבעיה היא קטנה ויש סיכוי לפתור אותה בלי להוציא הון? לפטור את כולם, ללא כל קשר לנסיבות האישיות של כל זוג ולאופי הקשר הזוגי, באותה תשובה ואותה המלצה נחרצת, ללא שום הסתייגות? זה מאוד מאוד בעייתי בעיניי, והייתי אומרת אפילו שאני פשוט לא מבינה איך זה יכול להיות מקצועי.
 

kagome10

New member
ראיתי את ההודעה רק עכשיו

וחבל, כי ניסיתי נואשות להזכר באיזשהן שטויות לא מבוססות מדעית להשוות אליהן, והצלחתי לחשוב רק על הומופאתיה.
הייתי יכולה לחסוך את כל ההודעה וזהו...
&nbsp
מסקנה: לקרוא תמיד את השרשור לפני שמגיבים. ככה אפשר יהיה פשוט להסכים עם מישהו במקום לכתוב לבד...
&nbsp
מצד שני, הייתי מפספסת את ההנאה שבלראות שאדם אחר חשב על אותה השוואה בדיוק.
 


 
לא, אבל שמעתי על ההוא שביקש מהרופ"ש שיעקור לו שן דרך העכוז

כי אשתו לא נותנת לו לפתוח את הפה.
 

kagome10

New member
אתה מתעלם מהחלק של ה"נזק" בחישובי נזק מול תועלת פוטנציאליים

למשל, אני יכולה לקשר לך לכמה סיפורים בהן נשים נשואות לגברים מכים הלכו לטיפול, והמטפל.ת היה מאוד לא שיפוטי ואמר שלכל מטבע יש שני צדדים ואין צד אחד צודק וצד אחד טועה, וזה הזיק להן. ערער את התחושה שלהן שמה שקורה זה לא בסדר, גרם להן לחשוב שמה שקורה זה רגיל, ככה זה אצל כולם.
גם לכך שיעברו שנים עד שהן יבינו שלדחוף אישה בהריון מהמטיה שלה זה אלימות, שלחטוף לאישתך את הטלפון מהיד ולשים אותו על מדף גבוהה כי היא לא מקשיבה לך זה לא התנהגות נורמטיבית, וילדים שפוחדים מהאבא זה לא המצד הנורמלי והסביר (האישה האחרונה התעשתה אחרי אחרי שהוא פעם אחת היה אלים כלפי הילדים והתגרשה, אבל עכשיו חושבת שאולי זה בסדר לתת לו להשאר עם הילדים בלי השגחה. פייספאלם).
&nbsp
ולכן יצא לי לקרוא לא פעם שעבור אישה שבן הזוג שלה אלים (או גבר. אבל המצב של דבר הרבה יותר גרוע, בגלל היחס המזלזל של החברה לגברים-קרובנות) ללכת לטיפול שהוא לא עם איש מקצוע שמתמחה ספציפית באלימות במשפחה, זה נזק. נזק ממשי. סכנה שיש להמנע ממנה. בכייה לדורות.
&nbsp
אני לא אתייחס אפילו לבועה שאתה חי בה בה כל האנשים נסעים לטיול של שבוע באירופה. אני חיה באותה בועה, אבל בשכונה בה גדלתי ובה ההורים שלי חיים, לאנשים אין את הכסף הזה. אני מתכוונת, עד לרפורמת השמיים הפתוחים, הם לא טסו לחול. אף פעם. עשרות שנים. כי אין כסף. יש מספיק אנשי מעמד ביניים שיש להם את הכסף - ובצורה לא פרופורציאנלית הם אלו שהולכים, אם יש להם ניסיון טוב.
&nbsp
מה ההסתברות למצוא מטפל טוב? מסיפורי המטפלים שאני מכירה, יש אולי אחד לעשר שהוא טוב. אולי אחד מעשר לא יתבלבל בין הדעותש לו בנושא למציאות, לא ידחוף אותן גם במחיר נזק למטופל. לא סתם יש מטפלים גיי-פרינדלי. כי מטפל רגיל יכול להזיק. אתה יודע כמה אמהות בחינוך ביתי שמעו כל מיני שטויות מצד מטפלים בנושא הזה? ואלו לא אנשים חקרו ובדקו וגיבשו דעה. יש להם דעה קדומה בנושא, והם לגמרי בסדר עם להגיד את הדעה שלהם, בצורה מגעילה לחלוטין, למישהי שהם לא יודעים ששייכת לקבוצה שהם הרגע השמיצו. במקרה הטוב. במקרה הרע, המטפל ימנה את עצמו לשופט העליון ואם יש בני זוג שאחד רוצה חינוך ביתי והשני לא, יכריע מי צודק ומי סתם מטורללת. או שמהטפלת תגיד לאישה ש"יש לה בעיות לשחרר את הילד" אם היא לא רוצה לשלוח אותו לבית הספר. ושאר שטויות שהיא שמעה עשרות פעמים.
&nbsp
וזה אנשים עם הכשרה, עם תור, עם ניסיון. אתה בטוח שבתוחלת, הם עושים יותר תועלת מנזק? אתה יודע כמה סיפורים על נזק שמטפלים עשו אני מכירה?
&nbsp
והנקודה היא, שיש מטפלים טובים, מאוד. אני יכולה לתת רשימה של שמות. אבל, בהינתן מטפל אקראי, הייתי אומרת שהוא יזיק יותר משיועיל.
&nbsp
&nbsp
הסיבה שלרוב האנשים יש אמון ברפואה המערבית, זה כי היא הוכיחה שהיא עובדת. המטפלים לא קרובים אפילו, לא מגרדים את השוליים של השוליים, של הסטנדרים האלו. יש מטפלים טובים, יש כאלו שמזיקים, יש כאלו שלא עושים כלום.
&nbsp
ולחפש מטפל טוב זה לבזבז הרבה זמן וכסף (הרבה יותר מ-3000) ולהסתכן בפגיעה רגשית.
&nbsp
אני הייתי מציעה לאנשים ללמוד לבד. ולזכור שבכל מה שקשור לזוגיות, המין האנושי נמצא בשלב לפני הרפואה המערבית, בו בתי חולים היו מחברים לאנשים עלוקותמוצצות דם בתור טיפול, ובבית ולים פלסבו (כלומר, הומופאתיה) מתו פחות מבית חולים סטנדרטי, עד כדי כך מזיקות היו הפרקטיקות המקובלות.
&nbsp
כדאי ללמוד, והרבה פעמים אדם שלישי, חיצוני, לא מעורב רגשית, יראה צלול יותר ממי שנמצא במערבולת רגשות. אבל אותו אדם שלישי? אין לו את האמת, ובכלל לא בטוח שהוא יודע יותר מהזוג (חוץ מזה שהוא לא מעורב רגשית ולכן יש לו פוטנציאל לראות דברים יותר בצלילות).
והספר על זוגיות? זה עלול להיות מועיל כמו לקרוא ספר אלכימיה, או פרחי באך, או פיזיקה ניוטונית. איך שימתזל המזל.
&nbsp
ספר היחסים הראשון שקראתי היה לפני מערכת היחסים הראשונה שלי. אני חושבת בחטיבה. קראו לו "הכללים", הוא לא היה מודל טוב למערכת יחסים, בכלל, וזה היה הרה אסון לו הייתי מאמינה לו וחייה על פיו. השני היה של בני הזוג נרדי, הוא היה נחמד, ולמרות שעכשיו הוא נראה לי בסיסי, הוא הועיל מאוד לנערה שהייתי. השלישי היה של הנדריקס, ולא התרשמתי ממנו. נראה לי, אני כבר לא זוכרת בדיוק. למען האמת, למדתי יותר על מערכות יחסים מספרי פנטזיה טובים משלמדתי מהספרים על מערכות יחסים או פסיכולוגיה שיצא לי לקרוא.
&nbsp
כרגע, הייתי מהמרת שרוב הספרים על היחסים הם שגויים. זו, אעפס, מסקנה ישירה מכך שהם סותרים אחד את השני בצורה ברורה, ולכן רובם בהכרח שגויים...
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ולגבי השואלת והסדר בבית [על טקסט וסאב-טקסט]

כבר הסברתי בפוסט הראשון: ברור שאם זו הייתה כל הבעייה, יש לזה פתרונות פשוטים מאוד.

האם את סבורה שהשואלת כל כך סתומה שהיא לא מבינה שאפשר לעשות רשימה או להביא עוזרת או לדבר על זה בשקט עם הבעל?

אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא סתומה, ואם היא מספיק מתוסכלת - כמו שהיא כותבת - הרי שיש מתחת עניינים אחרים.

שכאמור, יש לכל זוג...

---

כל מי שלמד משהו על כתיבת דיאלוגים לתאטרון/קולנוע/טלויזיה יודע שיש מושג שנקרא "סאב טקסט".

"טקסט" זה מה שהאדם (השחקן) אומר.

"סאב טקסט" זה למה הוא מתכוון (מה יש "מתחת לטקסט").

אם לטקסט אין סאב טקסט משמעותי וטעון, הטקסט הוא חלול, לא אמיתי ולא משכנע.

למה זה כך? כי זו אמת חיים עמוקה שבנושאים החשובים, הכואבים, המהותיים, אנחנו אף פעם לא מסוגלים להגיד את הדברים פשוט וישר, כמו שהם. זה כואב מדי.

אז אם אנחנו רוצים שבן או בת הזוג יביאו חלב מהסופר, או שיחזרו מוקדם מהעבודה, אז אנחנו לא צריכים סאב טקסט. ועל זה גם לא ראוי לכתוב מחזה. און לפנות לפורום זוגיות במשבר.

אבל אם מאחורי הבקשה שיחזור מוקדם מהעבודה עומד כל הכאב הקיומי שלנו, כל מה שבן הזוג אי פעם איכזב אותנו, אז המשפט הזה כבר טעון מאוד!!!

והבעיה אז היא כבר לא באיזו שעה הוא חוזר, והפתרון לא נמצא בוייז, אלא הרבה יותר עמוק.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
העובדה היא שהשואלת אמרה שתנסה את רעיון הרשימה.

אז כנראה לא חשבה על כך קודם. וזה לא מעיד עליה שום דבר. תמיד יותר קל לחשוב על פתרונות, אפילו פשוטים, כשמסתכלים מבחוץ, ולא שקועים בבעיה מבפנים, כי להיות בתוך זה גורם לאובדן הפרספקטיבה.
 
ולדעתי אתה עושה השוואות לא רלוונטיות.

הינה, למשל, אתה מרגיש צורך להסביר לי מה זה "סאב טקסט", אז מה, אאשים אותך בכך שאתה חושב שאני מטומטמת ובורה שלא מבינה מונחים בסיסיים? (אל דאגה, זה לא מה שאני באמת חושבת אף על פי שאני מכירה היטב את המונח, פשוט זה מתקשר לכך שטענת שהשואלת הייתה אמורה לחשוב לבד על פתרון הרשימה, אחרת היא מטומטמת).
אז זהו, שהרבה פעמים מסתבר שאנשים לא חושבים על דברים שנראים לנו פשוטים וברורים - כי שוב, הפרספקטיבה שונה כששקועים בתוך סיטואציה מסוימת. למה זה ככה? כנראה חלק מהטבע האנושי.
אבל באמת שהחיים הם לא תמיד כמו טקסט ספרותי ולא תמיד ובכל מצב לכל טקסט יש סאב טקסט. מדהים, אבל קורה לפעמים שאם אדם מתלונן על משהו ספציפי, המשהו ספציפי הזה הוא באמת מה שמפריע לו, וזה לא כיסוי לשום דבר אחר. אז לא באתי ואמרתי: ההצעה שלך ללכת לטיפול זוגי מגוחכת ובטוח לא מתאימה. אמרתי בסך הכול שכדאי קודם לתת סיכוי לפתרון אחר, מיידי, פשוט וזול יותר, ואם זה לא יעבוד - אז ללכת לטיפול זוגי.
אגב, אני לא יודעת למה אתה יוצא מתוך הנחה שכל זוג אוטומטית יכול להרשות לעצמו טיפול זוגי, גם אילו אכן זו הייתה איזושהי תרופת פלא.
ובתור מטפל, אתה באמת חושב שתמיד צריך לנקוט הכללות? אני כבר מזמן למדתי שמילים כמו "כולם", "תמיד", "אף אחד", "אף פעם" הן בעיתיות מאוד ושהמציאות בפועל הרבה יותר מגוונת מזה. נכון, בהחלט יש סיכוי שאתה צודק, וגם לא הכחשתי זאת. רק לא אמרתי שאתה בוודאות צודק. כל מה שאמרתי הוא שלא כדאי מייד להוציא את התותחים הכבדים, שלפני זה אפשר לנסות משהו יותר פשוט - זה לא מצב חירום והטיפול הזוגי יהיה שם גם בעוד שבועיים או חודש.
וזה שכל זוג צריך להתחיל את חייו המשותפים מטיפול זוגי - לא מסכימה. אולי יש זוגות מסויימים שירוויחו מכך, אך בוודאי לא כולם. זה כבר באמת מגדיל עשרות מונים את הסיכוי שסתם מפזרים כסף ברוח. אם בכלל, טיפול זוגי זה משהו שלדעתי כדאי לעשות במרבית המקרים כשבני הזוג כבר חיו יחד תקופה, למדו להכיר זה את זה והבינו את הדינמיקה ביחסים ביניהם ומה הם הנושאים המהותיים המשפיעים עליה., אחרי ש"ירח הדבש" נגמר. וגם אז - רק אם באמת יש סיבה. אם הכול נפלא (וכן, זה ייתכן שהכול נפלא) - לדעתי האישית זה בזבוז כסף מוחלט וזה נקרא לחפש צרות מתחת לאדמה ולהכניס ראש בריא למיטה חולה. כי לא מן הנמנע שאצל אנשים שאין להם באמת בעיה או שהבעיה היא מאוד קטנה ומשנית, עצם זה שהולכים לטיפול ינפח את הבעיה לפרופורציות שלחלוטין לא מגיעות לה.
 
לגמרי מסכימה איתך לגבי זה ש"הרבה פעמים מסתבר

שאנשים לא חושבים על דברים שנראים לנו פשוטים וברורים".
 

kagome10

New member
תגיד, אתה באמת לא פוגש בני אדם רגילים? כאלו ששינוי הרגלים

קשה להם כקריעת ים סוף?
&nbsp
אני במשך שנים ניסיתי ללכת לישון מוקדם יותר, שנים! לא בשביל בן זוג (לא היה לי, ואז כשהיה הוא היה הולך לעבודה ולישון מאוחר ממני), בשביל עצמי. שום מאבקים. לא עבד. כי לשנות הרגלים זה קשה, במיוחד כאלו שיש להם סיבות.
&nbsp
אחי לא מחזיר דברים למקום. הוא שוכחת דברים ומאבד דברים, כולל דברים שחשובים לו ושהוא מצטער מאוד על אובדנם. ככה כזה. הוא כנראה היה מאובחן עם הפרעות קשב וריכוז אם היה עכשיו ילד.
&nbsp
אני יכולה להמשיך עם הרשימה - לפעמים סיגר הוא רק סיגר. ולפעמים בעיות פרקטיות הן רק בעיות פרקטיות.
&nbsp
ואתה יודע מה היתרון בגישה שלי? שכבר יצא לי כמה פעמים לפתור מקרים חוזרים ונשנים כאלו של מריבות או חיכוכים בנושא מסויים, באמצעות פתרון טכני. בגישה שלך, קל לסבך דברים סתם, כי אתה מניח מראש שאתה צודק כי אתה צודק, וזה לא הדרך הטובה ביותר לבדוק מה באמת קורה.
&nbsp
אני הייתי הולכת בדיוק הפוך - קודם מנסה פתרונות פרקטיים. כבר יצא לי בטעות לפתור ככה חיכוכים עם קולגה מעצבנת. מצעתי פתרון פרקטי כל כך מוצלח שלמרות שהעניין היה מאבקי כוח, הוא נפתר לחלוטין - לא היה לה תירוץ קביל מספיק להטריד אותי בנושא הזה.
&nbsp
&nbsp
 

skickers

New member
לא הבנתי מה הבעייה אם הוא שואל אותך איפה לשים את הדברים

אם היה שם במקומות אחרים, ניחא. אבל אם הוא שם איפה שאת רוצה, אז מה בדיוק הבעייה? בדברים אחרים אתם כן מסתדרים?
 
למעלה