סוגיית אתיקה מקצועית באינטרנט
יש פה מאמר שדן בנושא, עוד לא נתקלתי בפסיקה אך אני מניחה שאם זה עדיין לא נידון בבית המשפט, זה יקרה בעתיד. אין קישור ישיר לתקציר הרצאה, אז אעביר את הקישור לאתר. ויש להכנס שם לקטגוריית מאמרים, "אתיקה באינטרנט" הרצאה של דוקטור נעמי כרמי. מתעוררת אצלי שאלה לגבי כל אתרי התמיכה נפשית ברשת: הם משתמשים לצורכי התמיכה בפורומים עם ארכיונים. חלקם בנוסף לפורומים, נותנים שירות שיחות אישיות למשל דרך איסיקיו, ודרך איימייל וכו´. חומר פרטי רב נאסף על הגולשים, (שמניחים שהכל סודי ולא מעלים על דעתם את האפשרות שאולי הכל נשמר בלוגים, ונעשה איתו משהו?).כלומר חומר נאגר ללא שום הסכמה מדעת. הנעזרים באתרים אילו חלקם הגדול לפחות שרוי במצבים נפשיים קשים בדרגה זו או אחרת, שאין להם בכלל את היכולת באותם רגעים לעורר שאלות כאלה, הם נואשים לעזרה. מה בעצם חובתם האתית של הפסיכולוגים המנהלים אתרים אילו? ידוע לי שאם אני מטופלת אצל פסיכולוג, אסור לו לפרסם את סיפור המקרה שלי בספר שהוא כותב, או בהרצאה או במחקר, בלי שאחתום ואסכים לכך, בדיעה צלולה. מה הדין לגבי הפסיכולוגים ברשת? מה הדין לגבי אלה שמנהלים פורומים כאלה , אך לא מזדהיים מסיבותיהם הם כפסיכולוגים, ו/או פסיכאטרים ו/או תחום מקצוע אחר שקשור לנפש? האם אותם מנהלי השירות יכולים להסתפק באיזה מלל בנוסח משפטי שמצד אחד מבטיח סודיות מצד שני פוטר אותם מאחריות אתית, ובעצם מותר להם להשתמש בחומר נניח למטרות מחקר והרצאות ולימוד בלי הסכמה מדעת של הגולשים? לכאורה תואמר לי הנתמך נעזר בפורום זה דבר חשוף, אז איך הוא יכול לדרוש שמירת סודיות? ואז אענה הגולש נכון נעזר בפורום, אך אין הוא התכוון שתפרסם את הפורום לקהל יעד שלא היה נחשף לפורום אילולא הבאת את זה לתצומת ליבו, דרך הרצאה מחקר וכו´-מה אז? ומה לגבי הזכות לשמור לוגים של שיחות אישיות ללא ידיעתו של הנתמך האם זה קיים? הרי ידוע שאנשים במצבים רגשיים קשיים, חושפים עליהם מידע פרטי רב , שמאפשר את זיהויים, ומתוך אמון בתומך, ובעובדה שהכל אנונימי ולא נשמר, הם נחשפים ברמה גבוהה יותר לפעמים ממה שהם נחשפים למטפל אישי בחדר הטיפולים. רחל-נשמה
יש פה מאמר שדן בנושא, עוד לא נתקלתי בפסיקה אך אני מניחה שאם זה עדיין לא נידון בבית המשפט, זה יקרה בעתיד. אין קישור ישיר לתקציר הרצאה, אז אעביר את הקישור לאתר. ויש להכנס שם לקטגוריית מאמרים, "אתיקה באינטרנט" הרצאה של דוקטור נעמי כרמי. מתעוררת אצלי שאלה לגבי כל אתרי התמיכה נפשית ברשת: הם משתמשים לצורכי התמיכה בפורומים עם ארכיונים. חלקם בנוסף לפורומים, נותנים שירות שיחות אישיות למשל דרך איסיקיו, ודרך איימייל וכו´. חומר פרטי רב נאסף על הגולשים, (שמניחים שהכל סודי ולא מעלים על דעתם את האפשרות שאולי הכל נשמר בלוגים, ונעשה איתו משהו?).כלומר חומר נאגר ללא שום הסכמה מדעת. הנעזרים באתרים אילו חלקם הגדול לפחות שרוי במצבים נפשיים קשים בדרגה זו או אחרת, שאין להם בכלל את היכולת באותם רגעים לעורר שאלות כאלה, הם נואשים לעזרה. מה בעצם חובתם האתית של הפסיכולוגים המנהלים אתרים אילו? ידוע לי שאם אני מטופלת אצל פסיכולוג, אסור לו לפרסם את סיפור המקרה שלי בספר שהוא כותב, או בהרצאה או במחקר, בלי שאחתום ואסכים לכך, בדיעה צלולה. מה הדין לגבי הפסיכולוגים ברשת? מה הדין לגבי אלה שמנהלים פורומים כאלה , אך לא מזדהיים מסיבותיהם הם כפסיכולוגים, ו/או פסיכאטרים ו/או תחום מקצוע אחר שקשור לנפש? האם אותם מנהלי השירות יכולים להסתפק באיזה מלל בנוסח משפטי שמצד אחד מבטיח סודיות מצד שני פוטר אותם מאחריות אתית, ובעצם מותר להם להשתמש בחומר נניח למטרות מחקר והרצאות ולימוד בלי הסכמה מדעת של הגולשים? לכאורה תואמר לי הנתמך נעזר בפורום זה דבר חשוף, אז איך הוא יכול לדרוש שמירת סודיות? ואז אענה הגולש נכון נעזר בפורום, אך אין הוא התכוון שתפרסם את הפורום לקהל יעד שלא היה נחשף לפורום אילולא הבאת את זה לתצומת ליבו, דרך הרצאה מחקר וכו´-מה אז? ומה לגבי הזכות לשמור לוגים של שיחות אישיות ללא ידיעתו של הנתמך האם זה קיים? הרי ידוע שאנשים במצבים רגשיים קשיים, חושפים עליהם מידע פרטי רב , שמאפשר את זיהויים, ומתוך אמון בתומך, ובעובדה שהכל אנונימי ולא נשמר, הם נחשפים ברמה גבוהה יותר לפעמים ממה שהם נחשפים למטפל אישי בחדר הטיפולים. רחל-נשמה
